מנזר גלאתי (בגאורגית: გელათის მონასტერი, גֶלאתיס מוֹנאסטֶרי) או מנזר הבתולה - גלאתי הוא מנזר בעיר כותאיסי שבמחוז אימרתי גאורגיה. המנזר נבנה בשנת 1106 על ידי דוד הבנאי, מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת, (1089-1125).

במשך תקופה ארוכה היה מנזר גלאתי אחד ממרכזי ההשכלה הגבוהה בגאורגיה. היה בו אקדמיה שהעסיקה חלק מאנשי המדע המפורסמים של גאורגיה, ביניהם מדענים, תאולוגים ופילוסופים, הרבה מאלה שהיו פעילים במנזרים האורתודוקסיים השונים מחוץ לגאורגיה או באקדמיית מנגן שבקונסטנטינופול.

היסטוריונים מאותם הימים תיארו את העבודה שנעשית באקדמיה כך:

האקדמיה נמצאה על גבעה מיוערת, כ-11 ק"מ צפון-מזרחית לכותאיסי. דוד הבנאי שייסד את האקדמיה, לא זכה בסופו של דבר לראות בהשלמתה, ונקבר על פי הנחיותיו המפורשות, ברצפת שער הכניסה הראשית בחלק הדרומי, כי, על פי האגדה, רצה המלך הענו שכל נתין בממלכה יעבור מעל קברו. דוד היה מעורב באופן אישי בבניית האקדמיה, ונקשרו לו בשל כך אגדות רבות.

מנזר גלאתי שימש מרכז תאולוגי גדול ומשך אליו מלומדים רבים. הלימודים כללו תאולוגיה, גאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה, רטוריקה, שפות וציור. עד תחילת המאה ה-20 במנזר נשמר כתב עת עתיק הבשורות של מוכווי שכיום נמצא בטביליסי.

המנזר נחרב פעמיים על ידי העות'מאנים, אולם הצליח לשמר מספר רב של ציורי פרסקו וכתבי יד המתוארכים למאות השתים עשרה - שבע עשרה.

בשנת 1994, הכריזה אונסק"ו על המנזר כאתר מורשת עולמית.