البحر الميت

( ים המלח )

יַם הַמֶּלַח (‏?‏; באנגלית: The Dead Sea, בערבית: البحر الميت, הים המת; מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

עד שנת 2019 נחשב למקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח), אך בשנת 2019 התגלה כי תחתית קרחון דנמן הוא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם - 3,500 מטרים מתחת לפני הים. אולם מקום זה מכוסה בקרח ולכן כיום ים המלח מחזיק בתואר המקום היבשתי הגלוי הנמוך ביותר בעולם.

החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן...הצג את ההמשך

יַם הַמֶּלַח (‏?‏; באנגלית: The Dead Sea, בערבית: البحر الميت, הים המת; מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

עד שנת 2019 נחשב למקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח), אך בשנת 2019 התגלה כי תחתית קרחון דנמן הוא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם - 3,500 מטרים מתחת לפני הים. אולם מקום זה מכוסה בקרח ולכן כיום ים המלח מחזיק בתואר המקום היבשתי הגלוי הנמוך ביותר בעולם.

החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא בין הסיבות לירידתו של המפלס. גורם נוסף המשפיע הוא עלייה בתפיסת המים עם הפיתוח האזורי בעשרות השנים האחרונות. מאז הקמת סכר דגניה, הפעלת המוביל הארצי והטיית מי הירמוך לתעלת הע'ור, הוקמו סכרים על כל האגנים המזרחיים הגדולים לצורך תפיסת מים לשתייה ולהשקיה.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך, שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.

 מהפכת סדום ועמורה, ג'ון מרטין מסכת אבן ממערת נחל חימר, התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב', העתק, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס מצדה מכוור. ברקע: ים המלח מפת מידבא. המאה השישית-שביעית לספירה. ים המלח ללא הלשון במרכז המפה, עם שתי סירות מטען. סירת מטען שטה בים המלח, פרט ממפת מידבא

על אף שאגן ים המלח היה על ציר נדידת האדם הקדמון מאפריקה לאסיה במהלך התקופה הפלאוליתית, לא התגלו באזור אתרים מתקופה זו. התנאים הטבעיים של ימה מלוחה חסרת חיים עם תנאי אקלים קשים והיעדר מקורות מים רבים הגבילו את התיישבות האדם. היישובים הקדומים שהתגלו הם ליד המעיינות הגדולים באזור[1].

אזור ים המלח יושב החל מסוף התקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת מראשית התקופה הנאוליתית. האתר המרכזי של ההתיישבות היה סביב המעיינות בצפון הים באזור יריחו. בחפירות ארכאולוגיות התגלו בתל יריחו כפר של ציידים-לקטים מהתרבות הנאטופית ומעליו שרידי התרבויות החקלאיות הראשונות מהתקופה הנאוליתית. יריחו הנאוליתית הייתה כפר גדול וחשוב בגודל של כ-40 דונם כבר לפני כ-11,000 שנים, שכלל מגדל מרשים ותרבות עשירה. היישוב נחשב במשך שנים רבות לעיר, אחת הערים הקדומות בעולם, אך גישה זו אינה מקובלת עוד בראשית המאה ה-21. שכבה ארכאולוגית חשובה נוספת היא מתקופת הברונזה הקדומה מהאלף ה-4 לפנה"ס שבה הייתה נדידה של תושבים חדשים מבחוץ שהתיישבו בעיר.

בדרום האגן התגלו במערה בנחל חימר ממצאים מהתקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב', בני כ-10,000 שנה: פסלים, מסכות, חרוזי עץ, חוטים, בדים, מחצלות אטומות באספלט וגולגולות אדם מצופות באספלט הנקראות "גולגולות מכוירות". המערה שימשה כנראה כמחסן במשך זמן רב והתגלו בה ארבע שכבות.

מהתקופה הכלקוליתית מהאלף הרביעי לפנה"ס קיים המקדש הכלקוליתי בעין גדי שהתגלה בשנת 1956 ברמה מעל לקיבוץ עין גדי. ליד המקדש לא התגלו מבני מגורים ולכן ההנחה שהמקדש שימש לפולחן לאנשים שבאו ממרחק. בשנת 1961 התגלה "מטמון נחל משמר" במערה בנחל. המטמון כלל 442 חפצים עטופים במחצלת וכלל כלי נחושת וכלי שנהב. יש הסבורים שהמטמון הוא של המקדש בעין גדי. שרידים מתקופה זו נמצאו גם במערות במצדה. בעבר הירדן כ-14 קילומטרים מצפון לים המלח נמצא האתר תלוליות ע'סול הנחשב האתר הגדול ביותר מתקופה זאת. האתר נמצאו ציורי קיר ייחודיים ביניהם הכוכב מע'סול.

בתקופת הברונזה הקדומה היו בדרום ים המלח ערים גדולות. בסקרים ארכאולוגיים התגלו חמש ערים שישבו על מסלולי נחלים היורדים לים המלח מרמת מואב. מספר אתרים נחפרו והתגלו בהם שרידי חומות, מבנים גדולים וקברים רבים. חוקרים רבים המשתייכים לאסכולה של הארכאולוגיה התנכית מזהים שרידי הערים עם הסיפור המקראי של חמש הערים של עמק השידים - ככר סדום (ראה להלן הסיפור המקראי).[2] מבין האתרים בולטים האתרים של סדום - המזוהה בבאב-א-דרה וצוער המזוהה עם ע'ור-א-סאפי (צאפי). באתר באב-א-דרה התגלתה עיר מסוף האלף השלישי לפנה"ס ומאות קברים[3][4]. עיר נוספת המזוהה באזור היא העיר צוער. העיר מזוהה עם שרידי עיר שהתגלו בע'ור-א-סאפי. השרידים במקום הם בעיקר של הערים הנבטית, הרומאית והביזנטית. העיר מופיעה גם במפת מידבא. יש המטילים ספק בערך ההיסטורי של סיפורי הערים בעמק השידים וסיפורי סדום ועמורה בהיעדר זיהוי ודאי של הערים[דרוש מקור]. הסיפור התנ"כי מומחש באתרי תיירות עממית כמו מערת לוט באזור צאפי ואשת לוט בהר סדום.

באזור יש ממצאים רבים מהתקופה שבין המאה השנייה לפנה"ס עד המאה השנייה לספירה. בתקופה זו הייתה ביריחו עיר גדולה ובה ארמונות גדולים של המלך הורדוס. בסביבות העיר בנו החשמונאים מבצר חזק - הורקניה ששמר על הדרך לירושלים. הורדוס חיזק מבצר זה ששרידיו ניכרים עד היום.

בים הייתה פעילות של הובלת מטענים ונוסעים. המטענים היו, בין השאר, של אספלט שנאסף מגושי אספלט שצפו על פני הים והיו מקור הכנסה לשלטונות. פעילות זו נזכרת במקורות מאותה תקופה של פליניוס הזקן, יוסף בן מתתיהו ומופיעה במפת מידבא. תנועת הנוסעים הייתה ליישובים בצד המזרחי, למבצרים ולמעינות החמים. שרדי מעגנים מתקופת אלכסנדר ינאי והורדוס נמצאו במצד קדרון, חמי קלירוהי ומעגנית המלח בצפון הים.

בקומראן היה יישוב של "כת מדבר יהודה", אשר ככל הנראה היא כת האיסיים המוזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו. אנשי הכת (כת קומראן או בני צדק) היו נזירים שחיו במערות באוהלים וסוכות והיו להם מבנים מרכזיים לתפילה, לימוד, מלאכה, מקוואות ואוכל. אנשי הכת השאירו אחריהם כתבי יד רבים (מגילות קומראן) ששרידי למעלה מ-900 מהם התגלו במערות בסביבת האתר.

בתקופה זו היה באתר שמורת עין גדי יישוב גדול שהתפרנס מגידול האפרסמון (בושם) שהיה המקור לבושם המפורסם והיקר של התקופה ההלנית והרומאית. האפרסמון גודל במטעים מיוחדים וגידולו והפקת הבושם ממנו נחשבו לסודות גדולים. ליד שמורת עין גדי נמצא בית הכנסת העתיק בעין גדי. הממצאים הם מתקופה מאוחרת יותר מהמאה השלישית עד השישית לספירה. אזור מערות מפלט במדבר יהודה התפרסם בגלל הממצאים של סלים, כלים, שלדים ומסמכים (בהם מסמכי בבתא) שהשאירו אחריהם אנשים שנמלטו למערת האיגרות מאימת החיילים הרומאיים בתקופת המרד של בר כוכבא. המסמכים כוללים מכתבים של בר כוכבא אל אנשי עין גדי.

במזרח הים היו בתקופה זו אתרי מעיינות חמים מפורסמים בחמי קלירוהי וליד הכפר ברו שמעל למעיינות החמים (חממאת מעין) של ואדי זרקא-מעין. בקלירוהי בנה הורדוס מבנים, והוא עצמו התארח במקום כדי לנסות לעצור מחלת עור חמורה שפקדה אותו.

במצדה שבישראל ובמכוור שבירדן היו מבצרים ששכנו באזורים נידחים ומבודדים הרחק מהדרכים הראשיות. המבצרים נבנו על ידי החשמונאים אולם חוזקו ופוארו על ידי הורדוס שבנה אותם להנאתו וביטחונו. המבצרים התפרסמו בגלל המערכה הגדולה שניהלו צבאות רומא נגד המורדים שמצאו בהם מסתור בתקופת המרד הגדול. המבצרים נפלו לידי הרומאים לאחר מצור ממושך.

מהחצי הראשון של האלף הראשון לספירה יש אתרים נוצרים חשובים בסביבות יריחו ובהם המנזרים בדיר אל-קרנטל, אתר הטבילה בירדן שליד קאסר אל-יהוד ותופעת נזירות מדבר יהודה.

מהתקופה הערבית יש ממצאים חשובים באזור יריחו והם שרידי ארמון גדול מהמאה השמינית לספירה. הארמון נקרא ארמון הישאם על שם אחד הח׳ליפים השאם אבן עבד אלמלכ. הארמון נהרס ברעידת האדמה הגדולה בשנת 747.

בעידן המודרני אין התיישבות גדולה באגן למרות הפעילות הכלכלית הגדולה בתיירות ובתעשייה. התנאים האקלימיים הקשים גורמים לכך שרוב העובדים באזור מגיעים אליו לעבודה מישובי ההר.

ים המלח במקורות בתנ"ך ובספרות חז"ל  1895 - מישור סדום ועמורה בחלקו הדרום-מזרחי של האגן

ים המלח מוזכר לראשונה בספר בראשית[5] כמקום בו התרחשה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. הוא מופיע בשם "יָם הַמֶּלַח", המכונה גם "עֵמֶק הַשִׂדִּים" ("שִׂידִים" מלשון שיד או סיד, בהוראת זפת או חימר). הכתוב מציין גם שבעמק היו "בארות בארות חימר"[6]. העמק היה בפינה הדרום מזרחית של האגן ושכנו בו הערים צוער, סדום ועמורה (בהן התרחש סיפור לוט). הים נזכר פעמים רבות כגבולה הדרומי מזרחי של ארץ ישראל[7]. הים נזכר במקרא גם בשם "ים הערבה"[8] ובשם "הים הקדמוני"[9], מלשון "קדם" (מזרח), מפני שהוא נמצא במזרח הארץ. בחזון אחרית הימים של יחזקאל, מנובא כי מי הימה (ים המלח) עתידים להירפא ולשמש בית חיות לדגים "כדגת הים הגדול רבה מאוד" מכוח המים שיצאו מתחת מפתן המקדש[10].

הים נזכר בספרות התלמודית ובמדרש. הוא מוזכר בין שבעה הימים המקיפים את ארץ ישראל. החכמים מציינים את תכונותיו הרפואיות ואת הקביעה שאי-אפשר לטבוע בו[11]. כמו כן במקומות רבים בתלמוד[12] מוזכר ים המלח כמקום אידיאלי להשלכת דברים האסורים בהנאה ומיועדים לאיבוד.

בספרות היוונית-רומית

הפילוסוף היווני אריסטו (המאה ה-4 לפנה"ס) סיפר בספרו "מטאורולוגיקה" (אנ') אודות הסיפורים ששמע על "האגם בפלשתינה", בין היתר שאם מרטיבים בגדים במימיו ומנערים אותם, הם מתנקים[13]. הירונימוס מקארדיה, ההיסטוריון החשוב ביותר של התקופה ההלניסטית המוקדמת, שהה בארץ ישראל סביב שנת 312 לפנה"ס ודיווח ש"בארץ הנבטים היה אגם מר שבו לא נולדים דגים ולא שום חיה אחרת החיה במים. לבנים של אספלט נמשות מתוכו על ידי תושבי הארץ". הירונימוס היה האיש עליו הטיל אנטיגונוס מונופתלמוס את המשימה לפקח על ים המלח ולאסוף את האספלט[14][15] והוא המקור היחיד, מלבד דיודורוס שהסתמך עליו, שקובע שים המלח ממוקם בארץ הנבטים[16]. הסופר היווני קסנופילוס (המאה ה-3 לפנה"ס) ומאוחר יותר גם האדריכל הרומאי ויטרוביוס הזכירו את ים המלח כאגם הנמצא על יד העיר יפו[17]. הגאוגרף היווני ארטוסתנס (המאה ה-3 לפנה"ס) סבר כי הארץ סביב ים המלח הייתה בעבר גם היא מכוסה במים, והיא נחשפה עקב רעידות האדמה[18]. הגאוגרף היווני סטראבון[19] הזכיר את ים המלח ואת גושי האספלט הגדולים שצפים עליו. הוא כתב שהתושבים החיים סביבו מגיעים לאספלט על גבי רפסודות עשויות קנים וחותכים ממנו ולוקחים כמה שיכולים. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס[20] כתב בשנת 50 לפנה"ס כי "אגם האספלט" הוא "ים גדול" אשר "יש ממנו הכנסה" וכי יש מסחר ער באספלט, בין היתר לצורכי חניטה במצרים. ההיסטוריון הרומי טרוגוס פומפיוס היה הראשון שכינה את הים בשם הים המת (בלטינית: Mortuum Mare, משום שדגים אינם יכולים לחיות בו). חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן הזכיר בספרו "תולדות הטבע" מספר פעמים את ים המלח ואת הביטומן המופק ממנו[21]. הוא כינה את הים "אגם האספלט" (בלטינית: Asphaltites) ו"האגם של יהודה". הוא כתב שגופיהן של החיות אינם שוקעים במימיו, ואפילו פרים וגמלים צפים בו, וטען שעובדה זו הביאה לדיווח ששום דבר לא יכול לשקוע בהם[22]. סקריבוניוס לארגוס, רופאו של הקיסר קלאודיוס, כלל בחיבורו שתי תרכובות שיש בהן שימוש ב"ביטומן יהודי" (האספלט של ים המלח): לריפוי פצעים טריים ולתיקון עצמות שבורות[23]. הפילוסוף הרומי סנקה התייחס אל ים המלח בספרו "מחקרי טבע"[24]. יוסף בן מתתיהו תיאר את הים ותכונותיו, את האספלט הנפלט ממנו המשמש לאיטום אוניות ולצורכי מרפא ואת הבושם הנחשק - האפרסמון מעין גדי[25]. ההיסטוריון הרומי טקיטוס תיאר את האגם בתרחיב-רקע על היהודים וארצם[26]. הגאוגרף היווני פאוסניאס סיפר כעד ראייה על "הים המת" שנמצא "בארץ העברים", שבו "יצורים חיים צפים מבלי לשחות" ואילו "יצורים מתים שוקעים לקרקעית"[27]. הנואם היווני דיו כריסוסטום ציין שהאיסיים שוכנים "בקרבת 'המים המתים'"[28]. אין ספק כי הנואם היווני אייליוס אריסטידס התכוון לים המלח כשדיווח על האגם ב"פלשתינה-סוריה" שנמצא באותו מקום שבו גדלו "התמרים המפורסמים" ועסיס הבלסם, שסופר לו עליו שהוא "מסמן בכל פעם שהנילוס גואה". הוא גם עוסק בשאלה מדוע הוא נקרא "ים"[29]. הרופא היווני גלנוס התייחס מספר פעמים לים המלח[30] וציין שהמלח נקרא "סדומי", על שם ההרים הסובבים את האגם שנקראים "סדום". הוא תיאר את מימיו של האגם וציין שהוא מכונה "הים המת" וגם "אגם האספלט", ובנוסף לכך הדגיש את יופיו של האספלט שלו וציין את איכויותיו התרופתיות. מחיבוריו[31] של גלנוס מתברר כי האספלט של ים המלח כונה גם "האספלט היהודי" והוא נחשב לאספלט הטוב ביותר. האסטרונום היווני תלמי ציין ש"חלק מנהר הירדן זורם דרך יהודה בקרבת אגם האספלט"[32]. הפילוסוף אלכסנדר מאפרודיסיאס (תחילת המאה ה-3) חזר בפירושו לחיבורו של אריסטו על דבריו לגבי "האגם שנאמר שממוקם בין הפלשתינאים"[33]. בפרובלמטה האריסטוטלית, עוסקת אחת הבעיות במימיו של האגם: "נאמר שים המלח בפלשתינה, בהיותו העכור ביותר, הוא גם המלוח ביותר... (המים) מסירים כל לכלוך כמו כל סבון אחר"[34]. המדקדק הלטיני סולינוס, שנסמך על פליניוס הזקן, תיאר את "הביטומן הנמצא ביהודה, שיוצר האגם אספלטיטס"[35].

בימי הביניים

הגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי תיאר במאה ה-10 אבנים היוצאות ממי הים ואשר משמשות לטיפול בכאבי כליות. הרופא הירושלמי אל-תמימי, בן המאה ה-10, תיאר את ים המלח כים ללא דגים ובעלי חיים, וכמתמלא מנהר הירדן ונהר נוסף (ייתכן שהקדרון). הוא תיאר גם את התייבשותו של הים ואת הירידה במפלס המים כתהליך הולך ומתמשך[36]. בנוסף, תיאר אלתמימי את ניצול המחצבים מאזור ים המלח ואת המסחר הענף במלח לסוגיו גופרית ואספלט[37].

חקר ים המלח   ערך מורחב – חקר ים המלח
 סירת המשלחת של ויליאם פרנסיס לינץ' בים המלח על רקע עמודי המלח של הר סדום, ציור משנת 1848 סירת מנוע ומפרש טורקית מועברת ברחובות יפו בדרכה לים המלח 1917

בעת החדשה החל חקר הים במאה ה-18. האנליזה הכימית הראשונה של מים מים המלח מיוחסת לאנטואן לבואזיה, ב-1772[38]. הנוסע הראשון שערך תצפיות מדעיות על ים המלח היה הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן ששהה באזור בין 1806 ל-1807 והיה הראשון שידוע עליו כי הקיף את ים המלח.

ביולי 1835 הגיע לים המלח אירי בן 25 בשם כריסטופר קוסטיגן, אשר עשה את דרכו בסירה קטנה מהכנרת דרך הירדן[39]. הוא ביצע מדידות של אזור "הלשון" לשעבר אך סבל ממחסור במים ומת מסבלות האקלים. מאוחר יותר קרא החוקר לינץ' את הכף הצפונית של הלשון לשעבר על שמו: "כף קוסטיגן".

ב-1847 עבר תומאס הווארד מולינה, קצין הצי המלכותי הבריטי, את הדרך מן הכנרת לים המלח בסירה. אף הוא חלה באזור ים המלח, נלקח במסע לביירות ומת שם. על שמו קרא לינץ' את קצהו הדרומי של חצי אי הלשון לשעבר "כף מולינה".

ב-1848, יצאה משלחת של הצי האמריקאי למפות את האזור. המשלחת, בת 14 חברים בראשות לויטננט קומנדר ויליאם פרנסיס לינץ', ערכה סקר מקיף ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח. לזכר פועלו של לינץ', נקרא המצר לשעבר שהיה קיים בין הלשון לחוף המערבי של ים המלח "מצר לינץ'".

בשנת 1863 וב-1864 ערך הנוסע הבריטי הנרי בייקר טריסטרם מסעות סביב לים המלח ותיעד בצורה מפורטת את החי והצומח באזור. ב-1864 חקרה את אזור ים המלח משלחת צרפתית בראשות הגאולוג Louis Lartet, הדוכס דה לוינה (Honoré Théodoric d'Albert de Luynes). חבר המשלחת, ויניה (L. Vignes), קבע את רום ים המלח באותה תקופה לכ-392 מטר מתחת פני הים.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 עסקו משלחות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל - PEF בסקר ובמדידות באזור ים המלח.

בסוף המאה ה-19 הזמין הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני את הגאולוג הגרמני מקס בלנקנהורן לחקור את האזור כדי לתרום לפיתוחו.

ב-1958 בוצעו סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמתם של מנהל מפעלי ים המלח, מרדכי מקלף, והמדען מ. כהנר. על פי סקרים אלו נקבעו מגמות הפיתוח העסקי של המפעלים.

^ אתר למנויים בלבד  ניר חסון, ים המלח מתייבש - וחושף את סודותיו, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2021 ^ The Discovery of the Sin Cities of Sodom and Gomorrah - April 16, 2008 The Associates for Biblical Research, Akron, 2008 Bryant G. Wood (באנגלית) ^ דו"ח החפירות Schaub and Rast 1989; 2003 (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 4 בפברואר 2018) ^ השם סדום נזכר גם בשם הר סדום (ג'בל אוסדום בערבית), הוא נזכר בכתבי ההיסטוריון הרומאי סטרבו במאה הראשונה לפנה"ס וברשימת הבישופים במאה ה-5/6 לספירה נזכר הבישוף של סדום. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ג': "עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח". ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י'. ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ז ועוד. ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ז ספר יהושע, פרק ג', פסוק ט"ז ועוד. ^ ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ח'. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוקים ח'–י"ב. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ח, עמוד ב'. ^ בפרט במסכת עבודה זרה (כ-10 אזכורים מתוך השאר). ^ Aristotle, Meteorologica, II, p. 359a ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 19, פרק 100, סעיפים 2-1. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: V. Hieronymus of Cardia, No.10, pp. 18-19 ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: XXXII. Diodorus, No.59, p. 174 ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: XI. Xenophilus, pp. 87-88; XLVIII. Vitruvius, pp. 344-346; Vitruvius, De Architecture, VIII, 3:8-9 ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16, פרק 2, סעיף 44. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16, פרק 2, סעיף 42. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 2, פרק 48, סעיפים 9-6; ספר 19, פרקים 99-98. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 2, פרק 226; ספר 5, פרקים 72-73; ספר 7, פרק 65; ספר 28, פרק 80; ספר 35, פרק 178. ^ Pliny the Elder, The Natural History, Book V, Chapter 15 (באנגלית) ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LX. Scribonius Largus, pp. 377-378 ^ Seneca, Naturales Quaestiones, III, 25:5 ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, תרגם: ש. חגי, עמוד 217 ^ טקיטוס, היסטוריה (״דברי הימים״), ספר ה, פרק 6 (באנגלית) ^ Pausanias, Graeciae Descriptio, V, 7:4-5 ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXXIX. Dio Chrysostom, pp. 538-540 ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXI. Aelius Aristides, pp. 218-219 ^ Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IV, 20; IX, 2:10; XI, 2:10 ^ Galenus, De Symptomatum Causis, III, 7; De Compositione Medicamentorum per Genera, II, 17, 2; Ad Pisonem de Theriaca, 12; De Antidotis, I, 12; II, 10 ^ Ptolemy, Geographia, V, 15:2; M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CIV. Ptolemy (Claudius Ptolemaeus), p. 168 ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXVIII. Alexander of Aphrodisias, p. 336 ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.II, CXIX. Aristotelian Problemata, p. 337-338 ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVII. Solinus, no. 448, p. 417; Solinus, Collectanea Rerum Memorabilium, 1:56 ^ זהר עמר, מסורת וראליה בתיאורי רופא ירושלמי מהמאה העשירית, קתדרה 81, 1996, עמ' 34-23 ^ זהר עמר וירון סרי, הפקת מחצבים מאזור ים המלח במאה העשירית על פי אלתמימי, אריאל 144-143, תשס"א, עמ' 98-91 ^ Tina M. Niemi, Zvi Ben-Avraham, Joel Gat, The Dead Sea: The Lake and Its Setting, Oxford University Press US, 1997; עמ' 135 (באנגלית) ^   נתן שור, חקר אזור ים-המלח במאה ה-19, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
Photographies by:
Pete - CC BY-SA 3.0
Grauesel - CC BY-SA 3.0
Statistics: Position
3632
Statistics: Rank
31651

הוספת תגובה חדשה

Esta pregunta es para comprobar si usted es un visitante humano y prevenir envíos de spam automatizado.

אבטחה
219457863Click/tap this sequence: 7596

Google street view

Where can you sleep near ים המלח ?

Booking.com
487.357 visits in total, 9.187 Points of interest, 404 יעדים, 42 visits today.