פֶאס (בערבית: فاس, בברברית: ⴼⴰⵙ, בצרפתית: Fès) היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה.
בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה.
פאס כיום היא איחוד של שלוש ערים. פאס אל באלי - (העיר העתיקה הראשונה של פאס) הנחשבת כיום בתור: "העיר העתיקה הכי גדולה בעולם"[דרוש מקור: בארך היוו 80,000 תושבים 4,000 שנה לפני כן. ברומא העתיקה היו כ-350,00. ובפאס אל באלי??][דרוש מקור: מרומא העתיקה נשאר הפורום. מארך לא נשאר כלום. הכוונה כמובן לגודל כיום של מה שנשאר מהעיר העתיקה המקורית], שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פאס. כעבור חמש מאות שנים הוסיפו הסולטאנים המריניים מאפייני אדריכלות ספרדיים מורים רבים לעיר העתיקה, ובנו את פאס אל ג'דיד - (העיר העתיקה השנייה של פאס) מחוץ לחומות. במהלך המאה ה-20 בנו הצרפתים את פאס המודרנית (ויל נובל) באזור הדרום-מערבי של האזורים העתיקים.
לאורך השנ...הצג את ההמשך
פֶאס (בערבית: فاس, בברברית: ⴼⴰⵙ, בצרפתית: Fès) היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה.
בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה.
פאס כיום היא איחוד של שלוש ערים. פאס אל באלי - (העיר העתיקה הראשונה של פאס) הנחשבת כיום בתור: "העיר העתיקה הכי גדולה בעולם"[דרוש מקור: בארך היוו 80,000 תושבים 4,000 שנה לפני כן. ברומא העתיקה היו כ-350,00. ובפאס אל באלי??][דרוש מקור: מרומא העתיקה נשאר הפורום. מארך לא נשאר כלום. הכוונה כמובן לגודל כיום של מה שנשאר מהעיר העתיקה המקורית], שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פאס. כעבור חמש מאות שנים הוסיפו הסולטאנים המריניים מאפייני אדריכלות ספרדיים מורים רבים לעיר העתיקה, ובנו את פאס אל ג'דיד - (העיר העתיקה השנייה של פאס) מחוץ לחומות. במהלך המאה ה-20 בנו הצרפתים את פאס המודרנית (ויל נובל) באזור הדרום-מערבי של האזורים העתיקים.
לאורך השנים הייתה בפאס קהילה יהודית, ונודעה לה חשיבות כיוון שישבו בה הוגים ופוסקים גדולים כגון רבי יוסף אבן מיגאש, רבי יצחק אלפאסי (הרי"ף) וגדול ההוגים ומגבשי ההלכה, הרמב"ם. לפחות שלוש פעמים באלף השנים האחרונות ערכו המוסלמים פרעות משמעותיות ביהודי העיר. בשני המקרים הראשונים נטבחו אלפי יהודים ואילו בטבח האחרון, שהתרחש במאה העשרים נרצחו "רק" עשרות. היהודים הנותרים ברחו או גורשו.
תולדות העיר מתחילות זמן קצר אחרי שהערבים פלשו בסערה לצפון אפריקה אחרי מותו של הנביא מוחמד. עד היום נחשבת העיר פאס לאחת הערים הקדושות לאסלאם. פאס היא העתיקה מבין ארבע הערים המלכותיות של מרוקו, והיא נחשבת כמעוז דתי מצד אחד וכמרכז לימודי מתקדם מאידך. פאס הייתה בירת מרוקו בתקופות שונות וארוכות ותושבי העיר רואים בה עדיין את בירתה התרבותית של מרוקו.
לשם "פאס" יש שני הסברים: לפי האגדה, כשהחלו הבנאים לחפור את היסודות הראשונים, נמצא מכוש (פאס בערבית) ומכאן שמה. אגדה אחרת מספרת כי בזמן מדידת העיר הגיעה קבוצת מבקרים פרסים שכונו שבט פארס ומפולת סלעים קברה את כולם תחתיה, והעיר נקראה פאס לזכרם.
בתחילת המאה ה-9 הגיעו לעיר 2,000 משפחות מתוניס שהיגרו כדי למצוא מקום שליו לחיות בו. הם התקבלו בברכה ושוכנו על הגדה השמאלית של הנהר. רובע זה נקרא עד היום פאס אל קירוואן (המלומדים). נבנו שני מסגדים גדולים - א-שייח וא-שרפה, שהפכו למרכזים תאולוגיים העוסקים במדע פילוסופיה ורפואה. האפיפיור סילבסטר השני למד בפאס מתמטיקה והביא את המתמטיקה הערבית ואת השיטה העשרונית לאירופה. נבנו עשרות בתי מרחץ, פונדקים, טחנות קמח, חנויות ומרחצאות. העיר שגשגה.
במאה ה-10 תקף השבט הברברי זנטה וכבש את פאס. בתקופה זו, התיישבו שני אחים מפלג אחר בשני חלקי העיר ונלחמו ביניהם. תקופה זו נרשמה בהיסטוריה כתקופה של 70 שנות אלימות ושפיכות דמים.
במאה ה-11, יוסף אבן תאשפין משבט הסנהג'ה, מנהיג המוראביטון מכריז על עצמו כסולטאן מרוקו וקובע את הבירה במרקש. בתקופה זו העיר מתפתחת ונבנים בתי מדרש, פונדקים, מזרקות וחומה. בנוסף, נבנה סכר על נחל פאס ומערכת הובלת מים לבתי העיר. החומה המפרידה בין חלקי העיר נהרסת, ונבנה גשר על נחל פאס.
במאה ה-12, עם מות מייסד שושלת האלמוואחידון עבדאללה אבן טומארט, עולה תחתיו עבד אל-מואמין, שהיה קנאי לדת ומצביא מוכשר בשדה הקרב, וכובש את ערי מרוקו, ובתוכן את פאס. עבד אל מואמין בנה סכר עץ בערוץ הנחל וחסם זרימתו, וכשפתח את הסכר געשו המים ונחשול אדיר שטף את העיר וגרף את חומותיה, בתיה ואנשיה. טענתו הייתה שהוא מתעב את ראוותנות הבניה של המוראביטון עם הפיתוחים והעיטורים שקישטו המסגדים. את חומות העיר הרס בטענה שהן מיותרות, ואמר: "חומותיי הן צדק החרב".
מפת העיר פאס
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
בתקופת מוחדון פאס הייתה המרכז הדתי והרוחני של האימפריה האסלאמית הגדולה שכללה את צפון אפריקה וספרד.
במאה ה-13 העיר נכבשת על ידי בני מרין, הסולטאן אבו יוסף יעקוב, בנו של מייסד השושלת מעתיק את בירתו לפאס. אבו יוסף יעקב מייסד את פאס אל ביידה ופאס אלג'דידיה. בונה את ארמונו ובנייני המחאז'אן (המינהל) וכן את בתי החיילים והפקידים. המרינים יוצאים מפאס למסעות כיבוש בספרד ומוקם בה מחנה למניעת מרד בפאס אל באלי.
המאה ה-16 הסעדינים הגיע מנהיג מולאי אחמד מעמק הדרע (נאות מדבר בדרום מרוקו) דחק את שלטון הוואטסים, אנשי פאס שלא קיבלו מרותו הוגלו למדבר והוא עבר לגור בתארודנת. עבד אלמלכ בשלטון, השקט נשמר בפאס 30 שנה. הסעדים פיארו ובנו את העיר בסגנון ספרדי מוסלמי. החידוש היחידי היה השימוש בשיש שיובא מאיטליה. הם שילמו עבורו בסוכר- ק"ג סוכר תמורת ק"ג שיש.
במאה ה-17 מולאי עבאס אחמד (המכונה אל דהבי - המוזהב) כבש את טימבוקטו, בזז את זהבה והעסיק את אנשי פאס כעונש בהטבעת מטבעות זהב. הבירה בתקופת הסעדינים הייתה מרקש. לאחר מותו בניו החלו רבים על כסאו ופאס הייתה שוב שרויה באנדרלמוסיה ומלחמת אחים.
תוך ייאוש פנו אל מולאי שריף ממשפחת השריפים שמלך בתאפילאלת, בעזרת בני שבטו כבש את פאס, אך מהר מאוד גורש על ידי בני משפחתו.
אחריו הגיע מולאי ראשיד שנודע כרודן אכזר וייסד את השושלת העלווית חסנית פילאלית. הוא שיקם את פאס וכפה על תושביה הקפדה על חוקי האסלאם.
יורשו, מולאי איסמעיל, חשד בתושבי פאס ובחר במקנס כבירה. מאז ועד היום, קיימות תחרות ושנאה בין אוכלוסיות שתי הערים.
פאס איבדה את גדולתה המדינית והתאולוגית בעולם המוסלמי, עד שהשליט העלוואי מולא עבדאללה העלה שוב את קרנה במהלך המאה ה-19.
העת החדשהתקופת הפרוטקטורט, בין השנים 1912–1956, בה הייתה פאס תחת חסות צרפתית. המרשל הוברט ליוטאי (Hubert Lyautey) הכריז על פאס כאתר היסטורי שמור והציל אותה מהריסותיה. ב-1916 ליוטאי התיישב ברבאט, והעביר איתו את מרכז השלטון. במקביל, בנה את הנובל ויל מדרום מערב לשתי הערים העתיקות. מאז מוחמד החמישי המשיכה שושלת המלוכה לראות את רבאט כבירתה. בתקופה זו נטשו רבים מבני המקום, ויהודים רבים עלו ארצה או היגרו לצרפת. היות שאנשי פאס נחשבו למורדים פוטנציאליים בצרפתים, בתקופת החסות נבנו שתי מצודות על חורבות ישנות, מצפון ומדרום כשביניהן יושבת העיר.
הוספת תגובה חדשה