הסוּפיות, או סוּפיזם, היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשיה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. הסופיות התגבשה כתנועה רוחנית משמעותית במאה ה-9 ובמאה ה-10, ונחשבת לאחד הגורמים העיקריים להתפשטות האסלאם ברחבי אפריקה ואסיה. תור הזהב של הסופיות מבחינה דתית ואינטלקטואלית היה בין המאה ה-13 למאה ה-16. המוסלמים הסופיים הותירו אחריהם מפעלי בנייה ידועים, בעיקר במרכז אסיה. כאשר אירעה הפלישה המוסלמית לפרס הייתה ארדביל העיר הגדולה ביותר באזור שבו שוכן כיום החלק הצפון-מערבי של איראן. העיר שגשגה עד שהאימפריה המונגולית כבשה והחריבה אותה, והיא נותרה בחורבנה עד לעליית השושלת הספווית הקרויה על שם שייח' ספי א-דין שחי בין 1252 ל-1334.

שייח' ספי א-דין נהג על פי תורתו של השייח' זאהד ג'ילאני, ולאחר מות ג'ילאני פיתח תורה משל עצמו שהושפעה מהסופיות. לימים ייסד ספי א-דין את הח'אנקאה בארדביל, אשר הפך למקדש לזכרו. במתחם המקדשים נבנו גם באזארים, בתי מרחץ ובתים רגילים, כיכרות ומשרדים, והוא היה כמעט כמו עיר קטנה. בתקופת האימפריה הספווית נודעה למתחם חשיבות פוליטית ולאומית כאתר הנצחה למייסד האימפריה. אסמאעיל הראשון, יורשו של שייח' ספי א-דין, היה לשאה הראשון של האימפריה הספווית ומי שקבע את האסלאם השיעי כדת המדינה. שליטי האימפריה הקדישו ממון רב לצורך הפיכת המקדש בארדביל למקום מפואר ויוקרתי. המקדש הפך לאתר עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל רחבי העולם, ולמתחם דתי חשוב הידוע ביצירות האמנות ובממצאים הארכאולוגיים השוכנים בו.

על פי המחקרים שנערכו במתחם זוהו ארבעה שלבי בנייה עיקריים:

1300–1349: הנחת התשתית למקדש ובניית הח'אנקאה של שייח' ספי א-דין ארדבילי, אולם דאר אל-חופאז, החצר התיכונה, הצ'ילה חאנה החדשה, חאראם-חאנה, כיפת אללה אללה, סאהאט, ושאהנישין. 1349 - 1544: רוב פעילות הבנייה בתקופה זו נעשתה במאה ה-16, ובמהלכה נבנו מערות קבורה לאישים שונים כגון אסמאעיל הראשון ואמו, ובנוסף לכך גם חצר מערות קרובה דרומית לקברו של שייח' ספי א-דין. 1544 - 1752: נבנו חצר הגן, הצ'יני-חאנה, ושער שאה עבאסי. 1752 - המאה ה-20: רוב הבנייה בתקופה זו נעשתה במאה ה-20, ובה הוקמו בית ספר, חדר מנוע, חממה ומשאבה.