הכיפה של סולטאניה (בשיפוץ)

עדויות מצביעות על כך שהאתר בסולטאניה יושב כבר באלף הראשון לפני הספירה. עם זאת, יישוב של קבע קם במקום רק לאחר הכיבוש המונגולי במאה ה-13 והקמת האילחנאת, הממלכה המונגולית שמרכזה היה באיראן של ימינו. בשנת 1290 הקים ארקון חאן, המנהיג הרביעי של השושלת האלחאנית, את מעון קיץ שלו בסולטאניה. עוד ידוע כי בנו של ארקון חאן, גאזאן חאן, הקים עבור עצמו מאוזולאום המכונה טפה נור, אך המידע אודות ימיו הראשונים של היישוב מועטים.

בשנת 1304 עלה אילג'ייטי (Üljaitü), לימים הסולטאן מחמד חודבנדה, לשלטון, והחליט להרחיב את העיר ולהפוך אותה לבירת ממלכתו. הוא כינה אותה "סולטאניה", דהיינו, "הקיסרית", והחל בבנייה מסיבית, שנמשכה עד שנת 1313. סולטאניה, בדומה לתבריז, הפכה למרכז סחר חשוב בין אירופה לאסיה. יש הטוענים כי כאשר האלחאנים הפכו לשיעים, הם ביקשו להעביר את שרידיהם של עלי וחוסיין מבגדאד לסולטאניה. הדבר לא קרה, והמקדש הפך למאוזולאום של אילג'ייטי. לאחר מותו של אילג'ייטי בשנת 1316 איבדה העיר מחשיבותה, ועברה לידיהן של ממלכות קטנות. ב-1384, בזז צבאו של טימור לנג את העיר, אך לא פגע במאוזולאום של אילג'ייטי. בשנים הבאות סבלה העיר מקשיים, ולמרות זאת המשיכה לתפקד כמרכז מסחרי חשוב. במאות ה-16 וה-17 דעכה סולטאניה ועמדה בחורבותיה, ורק כפר קטן נותר במקום. במאה ה-19 שימש האזור כמחנה אימונים של הצבא הקאג'ארי.