မြန်မာနိုင်ငံ
מיאנמרContext of מיאנמר
הרפובליקה של איחוד מיאנמר (בבורמזית: ပြည်ထောင်စု သမ္မတ မြန်မာနိုင်ငံတော်, pyīhtanùngchu sammat mýaňmarnīnengàntaw), הידועה לרוב כמיאנמר, היא מדינה בדרום-מזרח אסיה. עד 1989 היה שמה הרשמי בורמה, וזהו עדיין שמה הנפוץ בקהילה הבינלאומית. המדינה גובלת בתאילנד, בלאוס, בהודו, בסין ובבנגלדש.
More about מיאנמר
- Native name မြန်မာနိုင်ငံ
- Calling code +95
- Internet domain .mm
- Mains voltage 230V/50Hz
- Democracy index 3.04
- Population 53370609
- Area 676577
- Driving side right
- ערך מורחב – היסטוריה של מיאנמר
במהלך המאה ה-9 התרחשה הגירה המונית של קבוצת הבמר (בורמן) מגבול סין-טיבט לעמק האיראוואדי (אנ'). הם הפכו לרוב השולט והקימו באזור ממלכה בודהיסטית. בשנת 1287 נפלה הממלכה בידי האימפריה המונגולית והתפוררה לסדרה של ממלכות קטנות. במהלך המאה ה-16 אוחדה בורמה מחדש תחת שלטון אחד. ב-1752 הפך המלך אלאונגפאיה את אזור מנדליי למרכז השליטה בו נבנו חמש ערי בירה שונות.
בורמה נכבשה בהדרגה על ידי האימפריה הבריטית במלחמות האנגלו-בורמזיות בין 1824–1886. לבסוף נפלה הממלכה בידי הבריטים בעקבות סכסוך בין בורמה לחברה בריטית בנוגע לתשלום מסים על ייצוא עץ טיק. הבריטים סיפחו את הממלכה לאימפריה הבריטית, והמלך ומשפחתו הוגלו להודו. הצבא היפני הקיסרי פלש לבורמה בזמן מלחמת העולם השנייה, בסיוע משתפי פעולה מקומיים, ובראשם אונג סן. לקראת סוף המלחמה, כאשר הבריטים פלשו וכבשו מחדש את בורמה, הפך אונג סן למנהיג התנועה לבורמה העצמאית, אך ב-1947 נרצחו הוא ואנשיו ביאנגון.
ב-4 בינואר 1948 הפכה המדינה לריבונית, כ"איחוד בורמה", וראש הממשלה הראשון היה טאקין נו (המכונה בכבוד או נו), שהנהיג בה משטר סוציאליסטי. ב-19 באפריל 1948 הצטרפה בורמה לאו"ם כחברה ה-58. השלטון הדמוקרטי הסתיים בשנת 1962, בהפיכה צבאית שהוביל הגנרל נה וין (Ne Win). וין שלט כמעט 26 שנה, תוך ביצוע רפורמות נוקשות.
בשנת 1988 החלו התקוממויות נגד הכת הצבאית, שכונו בשם "התקוממות 8888" (כיוון ששיאן היה ב-8 באוגוסט 1988). הפגנות הענק דוכאו באלימות רבה: לפי הערכות, כוחות הביטחון הרגו מפגינים בורמזים רבים, בהם ילדים ונזירים. אומדן ההרוגים נע בין כמה מאות עד 10,000. בספטמבר עלתה לשלטון כת צבאית חדשה, שהבטיחה כינון משטר דמוקרטי בבורמה, אך לא עמדה בהבטחתה. ב-1989 שינתה הכת את שם המדינה ל"מיאנמר" וחיזקה את אחיזת הברזל שלה בשלטון.
...הצג את ההמשךערך מורחב – היסטוריה של מיאנמרRead lessבמהלך המאה ה-9 התרחשה הגירה המונית של קבוצת הבמר (בורמן) מגבול סין-טיבט לעמק האיראוואדי (אנ'). הם הפכו לרוב השולט והקימו באזור ממלכה בודהיסטית. בשנת 1287 נפלה הממלכה בידי האימפריה המונגולית והתפוררה לסדרה של ממלכות קטנות. במהלך המאה ה-16 אוחדה בורמה מחדש תחת שלטון אחד. ב-1752 הפך המלך אלאונגפאיה את אזור מנדליי למרכז השליטה בו נבנו חמש ערי בירה שונות.
בורמה נכבשה בהדרגה על ידי האימפריה הבריטית במלחמות האנגלו-בורמזיות בין 1824–1886. לבסוף נפלה הממלכה בידי הבריטים בעקבות סכסוך בין בורמה לחברה בריטית בנוגע לתשלום מסים על ייצוא עץ טיק. הבריטים סיפחו את הממלכה לאימפריה הבריטית, והמלך ומשפחתו הוגלו להודו. הצבא היפני הקיסרי פלש לבורמה בזמן מלחמת העולם השנייה, בסיוע משתפי פעולה מקומיים, ובראשם אונג סן. לקראת סוף המלחמה, כאשר הבריטים פלשו וכבשו מחדש את בורמה, הפך אונג סן למנהיג התנועה לבורמה העצמאית, אך ב-1947 נרצחו הוא ואנשיו ביאנגון.
ב-4 בינואר 1948 הפכה המדינה לריבונית, כ"איחוד בורמה", וראש הממשלה הראשון היה טאקין נו (המכונה בכבוד או נו), שהנהיג בה משטר סוציאליסטי. ב-19 באפריל 1948 הצטרפה בורמה לאו"ם כחברה ה-58. השלטון הדמוקרטי הסתיים בשנת 1962, בהפיכה צבאית שהוביל הגנרל נה וין (Ne Win). וין שלט כמעט 26 שנה, תוך ביצוע רפורמות נוקשות.
בשנת 1988 החלו התקוממויות נגד הכת הצבאית, שכונו בשם "התקוממות 8888" (כיוון ששיאן היה ב-8 באוגוסט 1988). הפגנות הענק דוכאו באלימות רבה: לפי הערכות, כוחות הביטחון הרגו מפגינים בורמזים רבים, בהם ילדים ונזירים. אומדן ההרוגים נע בין כמה מאות עד 10,000. בספטמבר עלתה לשלטון כת צבאית חדשה, שהבטיחה כינון משטר דמוקרטי בבורמה, אך לא עמדה בהבטחתה. ב-1989 שינתה הכת את שם המדינה ל"מיאנמר" וחיזקה את אחיזת הברזל שלה בשלטון.
ב-2 במאי 2008 פגעה במדינה הסופה ההרסנית ציקלון נארגיס. בסופה נהרגו לפי ההערכות יותר מ-200 אלף בני אדם. הסופה פגעה בבתי מגורים ותשתיות, ולפי הערכות האו"ם כמיליון וחצי אנשים הושפעו ממנה באופן חמור. השלטונות במדינה ספגו ביקורת כאשר מנעו גישה של כוחות סיוע ואספקה של מזון וציוד הומניטרי לאזורים הפגועים.[1][2] יש טענה[דרוש מקור] שאומרת שאחת הסיבות העיקריות להחלטת הממשל על העברת מוסדות השלטון לנייפידאו, המרוחקת כ-340 ק"מ צפונה מיאנגון, היא להרחיקם מטווח הציקלונים.
בשנת 2016 החלה רדיפת הרוהינגיה במיאנמר - דיכוי צבאי מתמשך של בני הרוהינגיה במחוז ראקין שבמערב מיאנמר, על ידי הצבא והמשטרה במיאנמר. הדיכוי החל כתגובה למתקפות על חיילי גבול מיאנמריים בידי מורדים רוהינגיים באוקטובר 2016. הצבא המיאנמרי מואשם בהפרות בוטות של זכויות אדם, הכוללות גירוש, רצח, אונס המוני, הצתות ומניעת ילודה. המשטר משיב כי טענות אלו "מוגזמות". מספר הנרצחים מוערך ב 10,000, ומאות אלפים נעקרו מבתיהם. בארצות הברית, ב 2021, הגישו פליטים תביעה נגד פייסבוק. בתביעה נטען שלפייסבוק תפקיד משמעותי באירועים.[3]
בחודש נובמבר 2020, בתגובה לתוצאות הבחירות במדינה, הוביל צבא מיאנמר מחאת ענק נגד התוצאות בהן ניצחה מפלגתה של מנהיגת המדינה אונג סן סו צ'י ובינואר 2021 ביצע הפיכה צבאית במהלכה עצר את ראשי המדינה ופעילי זכויות אדם.[4] לאחר ההפיכה החלו הפגנות במחאה.[5]
^ תסכול מהגישה המוגבלת לקורבנות הציקלון (חדשות האו"ם) (אנגלית) ^ נציג האו"ם באזור מצטרף לקריאה לגישה דחופה למיאנמר (חדשות האו"ם) (אנגלית) ^ עומר כביר, תביעת ענק נגד פייסבוק על חלקה ברצח העם במיאנמר, באתר כלכליסט, 08:56, 07.12.21 ^ עמית ולדמן, הפיכה צבאית במיאנמר: מנהיגי המדינה נעצרו והצבא הכריז על שליט חדש, באתר מאקו, 1 בפברואר 2021 ^ גרדיאןו רויטרס, אלפים צעדו במחאה נגד צבא מיאנמר; שיבושים נרחבים בגישה לאינטרנט, באתר הארץ, 6 בפברואר 2021