לאוס
Context of לאוס
לָאוֹס, או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס (בלאית: ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ, בתעתוק לעברית: סָתָלָנָלַט פָסָתִיפָטַי פָסָסוֹן לאָו) היא מדינה ללא מוצא לים בדרום-מזרח אסיה הגובלת עם מיאנמר והרפובליקה העממית של סין בצפון, וייטנאם במזרח, קמבודיה בדרום ותאילנד במערב. אוכלוסייתה מוערכת בכ-7 מיליון בני אדם (2015). מאז שנת 1975, השלטון בה הוא מרקסיסטי-סוציאליסטי.
בירת המדינה, ויינטיאן, ממוקמת בסמוך לגבול עם תאילנד, ליד נהר המקונג.
More about לאוס
- Calling code +856
- Internet domain .la
- Mains voltage 230V/50Hz
- Democracy index 1.77
- Population 6858160
- Area 236800
- Driving side right
ערך מורחב – היסטוריה של לאוסההיסטוריה של לאוס מתחילה מהקמת הממלכה של לן סאנג (מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום בשנת 1353. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס ומחוז סטאנג טרנג שבקמבודיה. יורשיו, במיוחד המלך פוטיסארת' במאה ה־16, עזרו ליישם את זרם הטרוואדה הבודהיסטי כזרם הדומיננטי בממלכה.
במאה ה־17, ממלכת לן סאנג הדרדרה בגלל מאבקים ומריבות עם שכניה. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שהפך לימים ללאוס. בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. החוזה הצרפתי-סיאמי של 1907 הגדיר את התחום הנוכחי של לאוס עם תאילנד.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו היפנים את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג שוכנע להכריז על עצמאות מצרפת ב־1945, זמן קצר לפני כניעתה של יפן. בתחילת 1946 כבשו כוחות צרפתיים מחדש את המדינה והעניקו לה אוטונומיה מוגבלת.
במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בווייטנאם יסד הנסיך סופהנובונג את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו ("אדמות לאוס") שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לווייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954 אשר הובילו לעצמאות. בחירות נערכו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.
ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה בשנים 1961–1962, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. אף על פי שהמדינה ניסתה להישאר נייטרלית, גררה אותה נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית הולכת וגוברת במדינה למלחמת וייטנאם (1954–1975). במשך קרוב לעשור נחשבה לאוס כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה לפגוע בכוחות צפון וייטנאם שנעו בנתיב הו צ'י מין, שעבר במזרח לאוס. לא פחות מ-2,000,000 טונות של פצצות הוטלו עליה במלחמה.
...הצג את ההמשךRead less ערך מורחב – היסטוריה של לאוסההיסטוריה של לאוס מתחילה מהקמת הממלכה של לן סאנג (מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום בשנת 1353. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס ומחוז סטאנג טרנג שבקמבודיה. יורשיו, במיוחד המלך פוטיסארת' במאה ה־16, עזרו ליישם את זרם הטרוואדה הבודהיסטי כזרם הדומיננטי בממלכה.
במאה ה־17, ממלכת לן סאנג הדרדרה בגלל מאבקים ומריבות עם שכניה. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שהפך לימים ללאוס. בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. החוזה הצרפתי-סיאמי של 1907 הגדיר את התחום הנוכחי של לאוס עם תאילנד.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו היפנים את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג שוכנע להכריז על עצמאות מצרפת ב־1945, זמן קצר לפני כניעתה של יפן. בתחילת 1946 כבשו כוחות צרפתיים מחדש את המדינה והעניקו לה אוטונומיה מוגבלת.
במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בווייטנאם יסד הנסיך סופהנובונג את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו ("אדמות לאוס") שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לווייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954 אשר הובילו לעצמאות. בחירות נערכו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.
ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה בשנים 1961–1962, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. אף על פי שהמדינה ניסתה להישאר נייטרלית, גררה אותה נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית הולכת וגוברת במדינה למלחמת וייטנאם (1954–1975). במשך קרוב לעשור נחשבה לאוס כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה לפגוע בכוחות צפון וייטנאם שנעו בנתיב הו צ'י מין, שעבר במזרח לאוס. לא פחות מ-2,000,000 טונות של פצצות הוטלו עליה במלחמה.
זמן קצר לאחר שהסכם פריז לשלום הוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מווייטנאם, הביא הסכם ויינטיאן (1973), בין המפלגה הקומוניסטית, מפלגת הלאו המהפכנית (LPRP), לבין הממשלה, להפסקת אש ולתפקיד של ה־LPRP בקואליציה החדשה. המאבק הפוליטי בין הקומוניסטים, הנייטרלים והימנים נמשך. נפילת סייגון ופנום פן לידי כוחות הקומוניסטים באפריל 1975 האיצה את הידרדרותה של הקואליציה בלאוס. כמה חודשים אחרי ניצחון זה, נכנסו כוחות הפאת'ט לאו לוויינטיאן. ב-2 בדצמבר 1975 ויתר המלך על כס המלוכה במונרכיה החוקתית ו"הרפובליקה הדמוקרטית הקומוניסטית של לאוס" נוסדה. לאוס שמרה על קשרים הדוקים עם ברית המועצות ובנות בריתה המזרחיות, והתבססה על תמיכה של ברית המועצות עד התמוטטותה ב־1991.
