לַטְבִיָה (בלטבית: Latvija), או בשמה הרשמיה רפובליקת לטביה (Latvijas Republika) היא מדינה באזור הבלטי בצפון-מזרח אירופה. מאז קבלת עצמאותה ב-1918 היא אחת משלוש המדינות הבלטיות, יחד עם אסטוניה וליטא. היא גובלת באסטוניה מצפון, בליטא מדרום, ברוסיה ממזרח, ובבלארוס מדרום מזרח, וחולקת גבול ימי עם שוודיה ממערב.

לטביה מורכבת משלושה חבלים עיקריים: ליבוניה, קורלנד ולטגליה. ההתיישבות באזור החלה כבר במאה השישית. האזור היה נתון לשליטתם של מנהיגי שבטים מקומיים ושל אבירי מסדרים שונים שביססו שליטה בנקודות שונות באזור. במאה ה-16 בשל לחץ בלתי פוסק ממזרח מצד שליטי נסיכות מוסקבה, פנו האבירים לעזרת פולין ובכך עברה השליטה בפועל באזור לידי הפולנים. בתקופה זו התחלק האזור לדוכסויות: דוכסות קורלנד וליפלנד. ליפלנד נפלה לידי השוודים ב-1629 ובעקבות המלחמה הצפונית הגדולה לידי האימפריה הרוסית, וקורלנד סופחה אף היא לאימפריה לקראת סוף המאה ה-18 (1795) עם חלוקת פולין השלישית. כך עלה גם בגורלו של מחוז פילטן ששמר עד אז על עצמאות פוליטית. שטחי לטגליה הסתפחו לאימפריה הרוסית רק במהלך המאה ה-19 ובכך הושלמה בפועל ההשתלטות הרוסית על האזור כולו.

למרות זאת, הייתה למיעוט הגרמני בחלק המערבי של האזור השפעה ניכרת על אורח החיים הפרטי והציבורי, בתי הספר היו גרמניים וההתנהלות הכללית הייתה מערבית ושונה מזו של יתר האימפריה הרוסית. טרום מלחמת העולם הראשונה התבססה כלכלת האזור, רמת החיים עלתה והאוכלוסייה גדלה במהירות. מלחמת העולם חיסלה את התעשייה הלטבית, המפעלים ששרדו הועברו לעומק רוסיה והאוכלוסייה הצטמקה בכ-40%. מיד לאחר כניעת גרמניה ב-1918 הכריזה המועצה הלאומית הזמנית של לטביה על עצמאות, אך בינואר 1919 כבש הצבא האדום את ריגה וכונן בה משטר לטבי קומוניסטי. רק ב-1920 הצליח הצבא הלטבי להדוף את הפולשים מכל הצדדים וכונן הסכם שלום בין לטביה לברית המועצות ולגרמניה.

פחות משנה אחרי חתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ובעקבותיו, פלש הצבא האדום ביוני 1940 ללטביה וכונן בה ממשלה חדשה פרו-סובייטית. הוכרז על בחירות מוקדמות שהן זכו המועמדים הפרו-סובייטים ב-97.8% מן הקולות, הוכרז על כינון משטר סובייטי והוגשה בקשה להצטרף לברית המועצות, בקשה שאושרה בראשית אוגוסט. מיד בראשית מבצע ברברוסה הפציצו הגרמנים את ערי לטביה ופלשו לתוכה. הפולשים זכו לתמיכתם של לאומנים לטבים שנקעה נפשם מן השליטה הסובייטית, הגרמנים השלימו את השתלטותם על לטביה ביולי 1941, הם צירפו אותה לאוסטלאנד (שכללה גם את ליטא, אסטוניה ובלארוס) כמחוז לטביה. הלטבים איבדו את עצמאותם למרות קשריהם החמים של הלאומנים הלטבים עם הנאצים, אך ב-1942 זכו לאוטונומיה של השלטון המקומי. הצבא הלאומי והמשטרה הלטבית שהוקמו אז, היו כפופים לשלטונות הס"ס. באוקטובר 1944 שב הצבא האדום וכבש את המדינה כשהוא מכונן מחדש את הרפובליקה הסובייטית של לטביה.

עד התפרקות ברית המועצות היו המדינות הבלטיות חלק מברית המועצות. לטביה הפכה למדינה עצמאית ב-21 באוגוסט 1991. בשנת 2004 הצטרפה לטביה לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי. בשנת 2016 הצטרפה לטביה לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD).

אוכלוסיית לטביה מונה (נכון ל-2013) 1,957,200 תושבים. שטח המדינה 64,589 קמ"ר. עיר הבירה ריגה היא גם העיר הגדולה ביותר במדינה. לצדה בולטות ערים מרכזיות אחרות: דאוגבפילס, ליפאיה, ילגבה ויורמלה. הים הבלטי ממתן את האקלים במדינה והוא עונתי ממוזג.