אזור לטביה נודע בעבר בשם 'ליבוניה' (Livonia) ו'לטגליה' (Latgalia) - ארצות בהן שכנו שני עמים בלטים אשר מהם יצא העם, התרבות והשפה הלטבית. רוב האזור היה תחת השפעת מסדר האבירים הטבטונים הגרמני החל מהמאה ה-13. במאות ה18 וה-19, השתלטה רוסיה על לטביה ואזורים סמוכים ולטביה הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית. לאחר התמוטטות האימפריה הרוסית בעקבות מהפכת אוקטובר ומלחמת העולם הראשונה הכריזה לטביה על עצמאותה בנובמבר 1918. תקופת העצמאות הזו נמשכה זמן קצר בלבד, לאחר שברית המועצות סיפחה את המדינה ב-17 ביוני 1940 בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב משנת 1939.

פרט לתקופת כיבוש נאצי קצרה במהלך מלחמת העולם השנייה, נשארה לטביה סובייטית עד שרפורמות בקומוניזם הסובייטי כמו הגלאסנוסט גירו את תנועת העצמאות הלטבית, ולטביה זכתה לעצמאות מחודשת ב-21 באוגוסט 1991, זמן קצר לפני התפרקות ברית המועצות. מאז עצמאותה חיזקה לטביה את קשריה עם המערב, הורידה את תלותה ברוסיה לאפסית, והתקרבה לעולם המערבי. במשאל עם שנערך ב-20 בספטמבר 2003 הצביעו הלטבים בעד הצטרפות לאיחוד האירופי, והצטרפותה של לטביה נכנסה לתוקף ב-1 במאי 2004. לטביה גם הצטרפה לנאט"ו ב-29 במרץ 2004.[1]

התרבות הלטבית המוכרת כיום מורכבת ומושפעת בבסיסה משתי תרבויות עיקריות וידועות בהיסטוריה הלטבית, התרבות הליבונית והתרבות הלטגלית. העם הליבוני היה ברובו על שפת הים הבלטי באזור המוכר כיום כמפרץ ריגה. התרבות הליבונית הייתה מורכבת ומושפעת משתי תרבויות, פינית ובלטית. התרבות הפינית השפיעה על שפתם הליבונית, שהיא שפה אוראלית פינית שדומה לאסטונית, לפינית ולהונגרית. מנהגיו של העם הליבוני היו דומים יותר לעמים הבלטים שישבו באותם הזמנים (תחילת המילניום השני) באזור לטביה וליטא העכשווי. כיום כמעט ואין עדויות לתרבות ולעם הליבוני ולשפתו, פרט לכמה מוזיאונים קטנים ברחבי לטביה ו-12 כפרים קטנים אשר מוגדרים כליבונים ברחבי לטביה, כדוגמת הכפר יאונציאמס בפאתי ריגה, והשפה מדוברת בפי כ-200 איש בלבד. התרבות השנייה אשר השפיעה באופן משמעותי על התרבות הלטבית היא התרבות הלטגלית, תרבות של עם אשר התיישב ברוב האזור המזרחי של לטביה כיום. העם הלטגלי היה מושפע גם בשפתו הלטגלית וגם בתרבותו מהתרבויות הבלטיות באזור בלבד ומעט מאוד מהצפוניות. בניגוד לליבונים ללטגלים יש עדויות רבות ושפתם עדיין מודברת בפי 200,000 איש ברחבי לטביה וברוסיה בגבול הלטבי. השפה הלטגלית נחשבת כיום כבת או אחות לשפה הלטבית כאשר הדמיון ביניהן עצום. כמו כן דרכיהם ומנהגיהם של הלטגלים דומים מאוד לאלו של הלטבים.

שטח לטביה הנוכחית היה ברובו בשליטת המסדר הליבוני שהוקם בתחילת המאה ה-13. במהלך המאה ה-16 התרחשה באזור מלחמת ליבוניה, שבסיומה חולק רוב שטחן של המדינות הבלטיות של היום בין שוודיה לבין איחוד פולין-ליטא. בעקבות מלחמת הצפון השתלטה האימפריה הרוסית על השטחים שהיו בשליטה שוודית, ובהמשך המאה ה-18 שטחים שהיו חלק של איחוד פולין-ליטא סופחו גם הם לרוסיה. במשך שנים נהנה שטח זה מאוטונומיה משמעותית לעומת שטחים אחרים של האימפריה הרוסית. בחצי השני של המאה ה-19, בעקבות פעילות ועדה בה השתתף בין היתר אנטולי גסמן, שונו חוקים רבים, והממשל באזור התקרב לשיטה שהייתה הנהוגה ברחבי רוסיה.

לאחר שקרסה האימפריה הרוסית בעקבות מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר זכתה לטביה לעצמאות מחודשת לאחר שנים רבות של שליטה רוסית. עצמאות זו לא האריכה ימים. לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, חולקו רוב מזרח אירופה וצפון-מזרחה בין גרמניה הנאצית וברית המועצות. בשנת 1940 פלשו הסובייטים אל לטביה וכבשו אותה, ושנה לאחר מכן היא נכבשה בידי גרמניה הנאצית. במשך שנתיים הייתה לטביה תחת משטר נאצי, כחלק מנציבות הרייך אוסטלנד, עד כיבושה מחדש ב-1943 על ידי הצבא האדום.

עם הכיבוש מחדש הוקמה רפובליקה סובייטית שנקראה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית. במשך השנים סבל העם הלטבי מהשלטון הסובייטי ופיתח שנאה של ממש נגד השלטון ונגד הרוסים שקיבלו עידוד מהשלטון להתיישב בלטביה[דרוש מקור]. בסוף שנות השמונים של המאה העשרים החלו פעולות לאומיות בכמה מהרפובליקות של ברית המועצות. תנועת העצמאות הלטבית קיבלה גירוי והחלה במאבק נגד השלטון הסובייטי עד הכרזת העצמאות של לטביה ב-21 באוגוסט 1991, וכך הוקמה הרפובליקה של לטביה (בלטבית: Latvijas Republika).

לאחר הכרזת העצמאות חזרו הסמל והדגל לשימוש לטבי רשמי ונוצר יחס שלילי כלפי הרוסים ברחבי המדינה. הרשויות הקשו מאוד על הרוסים לקבל את הזכות להתיישב בלטביה ולקבל אזרחות ודרשו מהם לעבור מבחנים רבים בשפה הלטבית על השפה, התרבות וההיסטוריה הלטבית על מנת לקבל את הזכות הזו. במשך השנים הראשונות של העצמאות גם היו רעיונות, קריאות ואהדה רבה מצד העם הלטבי לגרש את כל האזרחים והתושבים הרוסים חזרה לרוסיה, אך מעשים אלה סוכלו על ידי לחץ רב של רוסיה באו"ם. לטביה התקבלה לאו"ם והחלה לשפר ולהדק יחסיה עם מערב אירופה וצפון אמריקה על ידי יצירת קשרים חדשים ויחסי מסחר. הדבר הוביל להורדת התלות ברוסיה לאפס מרצון ולהתנתקות ממנה. עם השנים יחסים אלו התהדקו כאשר לטביה נכנסה לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי.