צ'וֹגָה זַנְבּיל (גם: צ'וע'א זנביל או צ'ע'א זנביל; פרסית: چُغا زَنبیل) הוא מתחם עילמי בפרובינציית ח'וזסתאן במערב איראן. מתחם זה הוא אחד הזיקורתים היחידים ששרדו מחוץ למסופוטמיה. המתחם שוכן במרחק 25 קילומטרים מערבית לדזפול, 25 קילומטרים דרומית לשושן ו־230 קילומטרים צפונית מאבאדאן.

המתחם נבנה בשנת 1250 לפנה"ס בקירוב על ידי המלך אונטאש־נאפירישה, בעיקר על מנת לחלוק כבוד לאל אינשושינאק. השם המקורי של האתר היה "דור אונטאש" (دور-اونتَش), ומשמעותו היא "העיר של אונטאש", אך אין זה סביר שאנשים רבים חיו שם מלבד כוהני הדת והמשרתים.

המתחם מוגן על ידי שלוש חומות קונצנטריות המגדירות את האזורים העיקריים של "העיר". האזור הפנימי מכיל זיקורת גדול המוקדש לאל הראשי אינשושינאק, זיקורת שנבנה על גבי מקדש קודם שהכיל חדרי אכסון ונבנה גם הוא על ידי אונטאש־נאפירישה. באזור האמצעי יש מקדשים לאלים הפחות חשובים. ישנה דעה כי התוכנית המקורית של המלך הייתה לבנות 22 מקדשים, אך הוא מת לפני שהסתיימה בנייתם, ויורשיו לא היו מעוניינים להמשיך במשימה זאת. באזור החיצוני נמצאים ארמונות המלוכה וארמון קבורה המכיל חמישה קברים מלכותיים תת־קרקעיים.

למרות שהבנייה בעיר הסתיימה בפתאומיות לאחר מותו של אונטאש נאפירישה, האתר לא ננטש, והמשיך לתפקד עד שנחרב על ידי המלך האשורי אשורבניפל בשנת 640 לפנה"ס. מספר מומחים משערים, על סמך מספר המקדשים הגדול בצ'וגה זנביל, שאונטאש־נאפירישה ניסה להקים מרכז דתי חדש (שככל הנראה היה מיועד להחליף את סוסה) שייאחד את האלים השמימיים והארציים של עילם באתר אחד.

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום בין 1951 ל־1962 האתר נחשף פעם נוספת, והזיקורת נחשב לדוגמה המשומרת הטובה ביותר בעולם. ב־1979 הוענק למקום מעמד של אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו – האתר האיראני הראשון שזכה לכך.