לפי ממצאים ארכאולוגיים, התקיימה נוכחות אנושית באתר זמן רב לפני האחמנים. במערות באזור ביסותון התגלו ממצאים מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, לפני יותר מ-40,000 שנה[1]. האתר נחשב לנקודה אסטרטגית משך אלפי שנים, ובמיוחד בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס, כאשר התפתחו דרכי המסחר בין רמת איראן ומסופוטמיה ואשר חלפו לידו. נראה כי מצודה מדאית הוקמה בביסותון במאה ה-7 לפנה"ס. לאחר שדריווש הראשון קבע את הכתובת על מורדות ההר בשנת 521 לפנה"ס, המשיך המקום והיה מיושב עד ימי הביניים.

עם זאת, נראה כי מקורותיה של הכתובת נשתכחו לאחר נפילתה של הממלכה האחמנית בידיו של אלכסנדר מוקדון בשנת 330 לפנה"ס, ודיודורוס סיקולוס הזכיר אותה מאתיים שנה לאחר מכן ככתובת אגדית אותה ייחס למלכה האשורית האגדית סמירמיס. הכתובת נזכרה גם בכתביו של טקיטוס אשר תיאר את המבנים שניצבו בבסיסו של הסלע מתחת לכתובת, ואשר לא שרדו.

הנוסע הערבי איבן האווקל בן המאה ה-10 פירש את הכתובת כעוסקת במורה העונש את תלמידיו, והגאוגרף הסורי בן המאה ה-12 והמאה ה-13, יאקות אל-חמאווי, ייחס את התבליט לפרתים. אחרים סברו כי מדובר במונומנט שהותיר אחריו המלך הסאסאני כוסרו פרוויז וקשרו אגדות שונות לפשר הקמת האתר. החל במאה ה-16, ובמיוחד במשך המאה ה-18 והמאה ה-19 הגיעו נוסעים אירופים אל ביסותון וחזו בכתובת, אך לא הצליחו לטפס אליה ולצפות בה מקרוב.

לבסוף הגיע הנרי רולינסון (Sir Henry Rawlinson) אל המקום בשנת 1847, העתיק את הכתובת בעזרת נער כורדי אשר טיפס אליה, ופיענח אותה. מחקרו הוביל לפיענוחה המלא של הפרסית העתיקה.