ימת באיקל (ברוסית: Озеро Байка́л) היא אגם מים מתוקים בדרום סיביר שברוסיה, מצפון לגבול רוסיה–מונגוליה. ימת באיקל היא אתר מורשת עולמית.

אורכו של האגם 636 ק"מ, רוחבו כ-80 ק"מ ושטחו כ-31,500 קילומטרים רבועים (31,500,000 דונמים). הוא אגם המים המתוקים שנפחו הוא הגדול ביותר בעולם, וכן הקדום ביותר מבחינה גאולוגית עם גיל מוערך של 25–30 מיליון שנים. עומקו המרבי 1,637 מטרים (5,371 רגל) – העמוק באגמי העולם, ועומקו הממוצע 758 מטר. נפח מימיו הוא כ-23,600 ק"מ מעוקב, והוא מכיל כ-22%–23% מכמות המים המתוקים העיליים המופשרים ביבשות כדור הארץ. האגם מכיל יותר מים מכל הימות הגדולות שבצפון אמריקה, ביחד. מבחינת שטח פנים, האגם נמצא במקום השביעי בעולם.

ההתפשטות הרוסית לאזור מסביב לאגם בשנים 1628–1658 הייתה חלק מהכיבוש הרוסי של סיביר ובוצעה ראשית על ידי הליכה לאורך נהר אנגרה וכנגד כיוון זרימתו. החוקר הרוסי הראשון שהגיע לאגם היה קורבט איבנוב בשנת 1643.

מעט מאוד היה ידוע על האגם וסביבותיו עד שהחלה הקמת מסילת הברזל הטרנס-סיבירית. לשם עקיפת הימה נדרשו 200 גשרים ו-33 מנהרות. באותה עת, 1896–1902, ערכה לראשונה משלחת הידרולוגית סקר מקיף על האגם.

מתחת לקרקעית הנוכחית של האגם ישנה שכבה של משקעי סחף בעומק של כ-7 קילומטרים, שהצטברו במהלך השנים. משמעות הדבר היא שתחתית בקע הבאיקל היא בעומק של כ-8–9 קילומטרים מפני האגם, וזהו הבקע היבשתי העמוק ביותר בקליפת כדור הארץ. בקע זה הוא בקע כושל צעיר במונחים גאולוגיים ומתרחב בכ-2 סנטימטרים מדי שנה. האזור פעיל מבחינה סייסמית וחווה רעידות אדמה משמעותיות מדי מספר שנים.

האגם מוקף הרים מסביבו ומוכרז כשמורת טבע. יש בו 22 איים, ואורכו של הגדול מביניהם, אולחון, הוא 72 ק"מ. אולחון הוא האי האגמי השלישי בגודלו בעולם. לאגם זורמים למעלה מ-300 נהרות והוא מנוקז על ידי הנהר אנגרה.

השמורה הביוספרית של ימת באיקל הוכרה בידי ארגון אונסק"ו בשנת 1986 אך פוצלה לשתי שמורות ביוספריות בשנת 2000: שמורת באיקל (הממוקמת כ-170 ק"מ דרום מערבה לאולן-אודה וכוללת את חופה הדרומי וגופי מים אחרים של הימה וכן את היערות הסמוכים); ושמורת ברגוזין (המשתרעת לאורך כ-100 ק"מ מחופה הצפון מזרחי של הימה, וגולשת אל המדרון המערבי של רכס הרי ברגוזין . שטח השמורה הזו חופף למעשה את שטח אתר מורשת עולמית של הימה).