היסטוריה מוקדמת

קסטל היל, הגבעה עליה בנויה טירת סטירלינג, מהווה חלק ממחשוף סטירלינג סיל – סיל מגמטי, שגילו מוערך ב-350 מיליון שנה, אשר הפך כתוצאה מסחיפה קרחונית למבנה "צוק וזנב"[1]. ככל הנראה נעשה שימוש באתר כבר בתקופות קדומות, מכיוון שמבצר גבעה השוכן על גוואן היל ממוקם בקרבתו, ממזרח[2]הרומאים עקפו את סטירלינג ובנו במקום מבצר בדונה (Doune) הסמוכה, אם כי ייתכן שהגבעה הוחזקה בידי קונפדרציה של שבטים מקומיים שכונו מאטאה (Maeatae)[3]. ככל הנראה הוחזקה הגבעה בתקופה מאוחרת יותר על ידי הגודודין אשר זוהתה גם כיישוב בשם אייאודאו (Iudeu) אשר התקיים במקום במאות ה-7 וה-8, שם צר המלך פנדה ממרסיה על המלך אוסוויו (Oswiu) מברניקיה ב-655. האזור עבר לשליטת הפיקטים לאחר תבוסת הנורת'מברים בקרב דון נכטיין (Dun Nechtain), כ-30 שנה מאוחר יותר[4]. אף על פי כן, לא נתגלו בשטחי הטירה ראיות ארכאולוגיות לנוכחות קודם לתקופת ימי הביניים המאוחרים.

התיעוד הראשון אודות טירת סטירלינג מופיע בסביבות שנת 1100, כאשר נבנתה במקום קפלה על ידי אלכסנדר הראשון, מלך סקוטלנד. נראה כי בתקופה זו שימשה סטירלינג כמרכז שלטוני, היות שאלכסנדר מת בה ב-1124. בתקופת מלכותו של יורשו ואחיו, דייוויד הראשון, הפכה סטירלינג למבצר מלכותי (Royal burgh) ולמרכז אדמיניסטרטיבי חשוב. המלך ויליאם הראשון הקים "שמורה" לצייד צבאים דרומית מזרחית לטירה, אך לאחר שנפל בשבי האנגלים ב-1174 נאלץ למסור לידיהם מספר טירות, ובכללן סטירלינג ואדינבורו, זאת בהתאם לתנאי הסכם פאלז. עם זאת, אין ראיות לכך שהאנגלים עשו שימוש בטירה והיא נמסרה בחזרה לסקוטים על ידי ריצ'רד הראשון ב-1189. סטירלינג המשיכה לשמש כמקום מושבם של בני המלוכה הסקוטיים, כאשר ויליאם עצמו מת במקום ב-1214, ואלכסנדר השלישי ייסד ב-1260 סמוך לטירה שמורת ציד חדשה בשם ניו פארק[5].

מלחמות העצמאות הסקוטיות  מויבריי מונע מאדוארד השני, מלך אנגליה מפלט בטירה לאחר קרב באנוקברן.

כסטירלינג נותרה כמרכז שלטוני חשוב עד תקופת שלטונו של אלכסנדר השלישי ב-1286. מותו הביא לסדרה של מאבקי ירושה ואדוארד הראשון, מלך אנגליה, הוזמן לשמש בורר בין הצדדים. אדוארד נע צפונה ב-1291 ודרש כי סטירלינג וטירות מלכותיות נוספות יימסרו לו בזמן תקופת הבוררות. אדוארד פסק לטובתו של ג'ון באליול, תוך כוונה שימשול כשליט בובה מטעמו וסקוטלנד תהפוך למעשה למדינת חסות של אנגליה[6][7].

ב-1296, בתגובה להסכם הברית הישנה בין צרפת לסקוטלנד, פלש אדוארד הראשון לתחומי האחרונה, הביס את הסקוטים בקרב דאנבר ב-27 באפריל והדיח את ג'ון באליול[6]. עם הכיבוש החלה מלחמת העצמאות הסקוטית הראשונה אשר נמשכה כ-60 שנה. לאחר שנמצאה נטושה, הפכו האנגלים את הטירה לאחד ממעוזיהם העיקריים. הטירה נכבשה בחזרה לאחר קרב גשר סטירלינג, על ידי ויליאם וולאס ואנדרו מוריי, אך לאחר התבוסה בקרב פאלקירק נטשו אותה הסקוטים פעם נוספת. אדוארד חיזק את ביצורי הטירה, אך היא הושמה במצור על ידי רוברט דה ברוס. אדוארד לא הצליח להסיר את המצור ואנשי חיל המצב נאלצו להיכנע[8][9].

החל מ-1303 הייתה ידם של האנגלים על העליונה, וסטירלינג הפכה לטירה האחרונה שנותרה בשליטה סקוטית. צבאו של אדוארד קרב לטירה באפריל של אותה שנה, ועמו לפחות 17 כלי מצור. חיל המצב הסקוטי, 30 איש בפיקודו של ויליאם אוליפנט נכנע ב-20 ביולי, אך חלק מאנשיו הוחזרו לטירה מכיוון שאדוארד רצה לעשות שימוש בכלי המצור החדש שלו, "זאב מלחמה", שהיה ככל הנראה הטרבושה הגדול ביותר שנבנה, ובאמצעותו הושמד לחלוטין קטע גדול מחומת המגן ההיקפית באזור בית השער[10][11][12]. נראה היה שהושלם ניצחונו של אדוארד, אך הוא מת ב-1307, ורוברט ברוס ניצל זאת והפך למלך סקוטלנד. עד 1313 כבשו הסקוטים בחזרה את מרבית שטחיהם, ובשליטת האנגלים נותרו רק הטירות סטירלינג, רוקסבורו, אדינבורו ובריק. אדוארד ברוס, אחיו של רוברט, הטיל מצור על סטירלינג, שבאותה עת הייתה בפיקודו של פיליפ מויבריי. מויבריי הציע שהטירה תכנע אם לא יסירו האנגלים את המצור עד 24 ביוני 1314. ברוס הסכים ונסוג. באותו קיץ נע צבא אנגלי גדול, בפיקודו של אדוארד השני, מלך אנגליה, צפונה במטרה לחבור לטירה. בין 23 ל-24 ביוני 1314, בסמוך לטירה, התעמת אדוארד השני עם צבאו של רוברט ברוס בקרב באנוקברן ונחל תבוסה מכרעת. אדוארד ניסה למצוא מחסה בטירה, אך מויבריי נותר נאמן להבטחתו והאנגלים נאלצו להימלט. מויבריי מסר את הטירה לידי הסקוטים, תוך שהוא מצטרף לשורות צבאם. רוברט דה ברוס ציווה על הריסת ביצורי הטירה, במטרה למנוע מהאנגלים לכבוש אותה מחדש[9].

המלחמה עם האנגלים טרם הסתיימה, ובמהלך מלחמת העצמאות הסקוטית השנייה הייתה הטירה בידי האנגלים פעם נוספת ב-1336 וביצוריה חודשו, אם כי חומר הבנייה בו בוצעו העבודות היה בעיקר עץ ופחות אבן. אנדרו מוריי ניסה לצור על הטירה ב-1337[13], אז נעשה, ככל הנראה, השימוש הראשון בתותחים בתולדות סקוטלנד[14]. רוברט סטיוארט, לימים המלך רוברט השני, כבש בחזרה את סטירלינג לאחר מצור ארוך בין 1341 ל-1342, עם כניעת מפקדה, תומאס רוקבי, ולאחר שכוח החילוץ האנגלי בושש להגיע[15]. לשומר הטירה מונה הרוזן הסקוטי מוריס מוריי אשר הוציא כסף רב על שיפוצה[16]. ב-1360 מונה רוברט דה פורסית' למושל הטירה, תפקיד אותו העביר בירושה לבנו ג'ון ולנכדו ויליאם, אשר שרת כמושל ב-1399[17].

תקופת בית סטיוארט

בתקופת שלטונם של המלכים הראשונים לבית סטיוארט, רוברט השני ורוברט השלישי, נבנו המבנים הראשונים ששרדו עד ימינו. רוברט סטיוארט ששימש כעוצר כאחיו של רוברט השני, פיקח על שיפוץ השערים הצפוני והדרומי. השער הצפוני הנוכחי בנוי על יסודות אלה מהעשור של 1380, מבנה האבן העתיק ביותר ששרד עד ימינו[18]. ב-1424 הייתה סטירלינג חלק מהסכם נישואין, ובמסגרתו הוענקה הטירה לג'ואן בופורט מבעלה ג'יימס הראשון, מסורת אותה המשיכו מונרכים נוספים. לאחר רציחתו של ג'יימס ב-1437, מצאה ג'ואן מקלט בטירה יחד עם בנה הצעיר, ג'יימס השני. חמש-עשרה שנה מאוחר יותר, ב-1452, הייתה הטירה למקום בו דקר ג'יימס למוות את רוזן דאגלס, לאחר שזה סירב לסיים את ברית שהייתה עשויה להפוך למסוכנת ובוגדנית עבור המלך עם רוזן רוס ורוזן קרופורד[19]. בטירה נולד ג'יימס השלישי, ששיפץ מאוחר יותר את הגנים ואת הקפלה המלכותית שבמקום[20]. ייצור כלי ארטילריה בסטירלינג תועד ב-1475[21]. אשתו של ג'יימס, מרגרט מדנמרק, מתה בטירה ב-1486, ושנתיים מאוחר יותר נהרג גם ג'יימס עצמו בקרב סאוכיברן אשר נערך דרומית לסטירלינג, סמוך מאוד לאתר בו נערך קרב באנוקברן[22][23].

בנייה בתקופת הרנסאנס והמשך מאבקי שלטון  הארמון המלכותי במרכז הטירה אשר בנייתו הושלמה ב-1540.

כמעט כל מבני הטירה הנראים בימינו נבנו בין השנים 1490 ל-1600, כאשר התפתחה סטירלינג למרכז עיקרי עבור מלכי בית סטיוארט, ג'יימס הרביעי, ג'יימס החמישי וג'יימס השישי. הארכיטקטורה של מבנים חדשים אלה היא תערובת אקלקטית של השפעות אנגליות, צרפתיות וגרמניות, המבטאות את השאיפות הבינלאומיות של מלכי בית סטיוארט[24].

ג'יימס הרביעי החזיק בחצר רנסאנס מלאה, אשר כללה גם אלכימאים, וביקש להקים בסטירליג ארמון בסטנדרטים אירופאיים. ג'יימס הרביעי פיקח על בניית מגורים מלכותיים גם באדינבורו, פוקלנד ולינלית'גו, אך היקף העבודות בסטירלינג היה הנרחב ביותר וכלל את מבנה המגורים הישן ששימש את המלך, האולם הגדול והביצורים[25]. בנוסף שיפץ ג'יימס הרביעי את הקפלה המלכותית, אחת מתוך שתי כנסיות שהיו בטירה באותו הזמן, וב-1501 קיבל את אישור האפיפיור אלכסנדר השישי להקים במקום מוסד ללימוד כמרים[26]. הביצורים, מהם נותרו בימינו שרידים מעטים, הושפעו מארכיטקטורה צבאית צרפתית, אם כי פרטים רבים נוספו למטרות עיצוב ולא להגנה[27]. בהנחה שתיעוד סאטירי בשתי פואמות מאת ויליאם דאנבר מבוססות על עובדות, שימשו חומות הטירה כאתר ממנו בוצע ניסיון בתעופת האדם, בסביבות שנת 1509, על ידי האלכימאי וראש המנזר האיטלקי ג'ון דאמיאן[28]. בחצרו של ג'יימס שהה גם אלכימאי בשם קאלדוול, אשר תחזק בטירה אח שנועדה לחיפוש אחר "היסוד החמישי" (Quinta essencia) המיתי[29].

העבודה על מבני הטירה לא הסתיימה עד למותו של ג'יימס הרביעי בקרב פלודן. יורשו, ג'יימס החמישי, הוכתר בקפלה המלכותית וגדל בטירה תחת השגחתו של ג'ון ארסקין. ב-1515 הגיע העוצר ג'ון סטיוארט, דוכס אולבני, עם 7,000 איש וצר על הטירה, במטרה להעביר לחזקתו את המלך הצעיר מידי אמו, מרגרט טיודור[30]. ג'יימס החמישי המשיך את מפעלו של אביו בסטירלינג והקים את חלקו המרכזי של הארמון המלכותי, פרי עבודתו של סר ג'יימס המילטון מפינהארט[31]. גם ג'יימס החמישי מת בגיל צעיר, והותיר את העבודה הבלתי גמורה לאלמנתו, מארי דה גיז. ביתו התינוקת, מרי, הובאה לסטירלינג למען ביטחונה והוכתרה בקפלה המלכותית ב-9 בספטמבר 1543 וגדלה גם היא במקום, בטרם הועברה למנזר אינצ'מהאום (Inchmahome Priory) ומשם לצרפת ב-1548. במהלך העשור של 1550 בתקופת העוצרות של מארי דה גיז, גברה העוינות בין צרפת לאנגליה, אשר באה לידי ביטוי גם על אדמת סקוטלנד. כתוצאה מכך נבנו ביצורים להצבת ארטילריה במבואותיה הדרומיים של הטירה, ובכלל זה "הדורבן הצרפתי", שהפכו לבסיס להגנות החיצוניות הנראות בימינו [32], וגיז העסיקה בטירה מהנדס צבאי איטלקי בשם לורנצו פומארלי.

מרי שבה לסקוטלנד ב-1561 וביקרה בטירה לעיתים קרובות. מרי טיפלה בהנרי סטיוארט, לורד דרנלי, בטירה במהלך מחלתו ב-1565, והשניים נישאו במהרה[33]. בנם, ג'יימס השישי, הוטבל בטירה בשנה שלאחר מכן, ובמקום נערכו חגיגות שכללו זיקוקין די-נור[34]. דרנלי כבר היה מסוכסך עם המלכה בתקופה זו ולא השתתף בחגיגות, אם כי עדיין התגורר בטירה[35]. רוזן מאר, האפוטרופוס של ג'יימס, הפך למושל הטירה ב-1566[36]. מרי הייתה בדרכה מסטירלינג כאשר נחטפה על ידי רוזן בוט'וול, מהלך אשר גרם לשרשרת אירועים שאילץ אותה לבסוף לוותר על השלטון ולהימלט לאנגליה[37].

המלך הצעיר ג'יימס השישי הוכתר בכנסיית הולי רוד הסמוכה וגדל בתוך הטירה בהשגחתה של אנאבל מוריי, דוכסית מאר ובהדרכתו של המלומד ההומניסט ג'ורג' בוכאנן (George Buchanan)[38]. לעיתים קרובות שימש המלך הצעיר כלי משחק במסגרת המאבקים בין העוצרים השונים לתומכיה של מרי ונשמר בקפידה. סטירלינג הפכה לבסיס עבור תומכיו של ג'יימס, בזמן שהאצילים שהעדיפו את החזרתה של מרי לשלטון התכנסו באדינבורו, בהנהגתו של ויליאם קירקלדי. קירקלדי הוביל פשיטה על הטירה ב-1571 במטרה לעצור את אויבי המלכה, אך נכשל בכיבושה ובלכידתו של המלך[39].

שומר הטירה, אלכסנדר ארקסקין מגוגאר, סולק ממנה על ידי תומכיו של העוצר מורטון באפריל 1578 לאחר שבנו נפצע אנושות במהלך מאבק בבית השער. הרוזנים המורדים מאר ואנגוס השתלטו על הטירה ב-1584, אך נכנעו ונמלטו ממנה לאנגליה לאחר שהמלך קרב אליה בראש צבא[40]. הם שבו לסקוטלנד לאחר כשנה, כבשו את סטירלינג ואילצו את המלך להיכנע ולהשיב להם את אחוזותיהם, אם כי בסופו של דבר נשבעו לו אמונים[41].

בדצמבר 1593 החליטה אן, נסיכת דנמרק, להגיע אל הטירה על מנת ללדת בה את ילדה הראשון, וג'יימס הורה על שיפוץ מקיף של הארמון שהיה הרוס למחצה [42]. הנסיך הנרי נולד בסטירלינג ב-1594 והקפלה המלכותית הנוכחית שבטירה נבנתה לכבוד טקס הטבלתו ב-30 באוגוסט של אותה שנה. הקפלה, שנבנתה ככל הנראה על ידי ויליאם שאו (William Schaw), היוותה את הצלע הרביעית של החצר הפנימית המרובעת. בדומה לקודמיו, בילה גם הנרי את ילדותו בטירה תחת השגחתו של רוזן מאר השני, עד שאיחוד הכתרים ב-1603 הפך את אביו למלך אנגליה והמשפחה המלכותית עזבה ללונדון[43].

מצודה צבאית  פוסטר גיוס לרגימנט הארגייל וסת'רלנד היילנדרים עם טירת סטירלינג ששימשה כמפקדה שלהם ברקע.

לאחר עזיבת המשפחה, ירד מעמדה של טירת סטירלינג כמושב מלכותי, והיא הפכה למרכז צבאי. הטירה שימשה כבית סוהר לבעלי מעמד גבוה במהלך המאה ה-17 ורק מונרכים מעטים ביקרו בה. ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ביקר בסקוטלנד ב-1617, ושהה בטירה במהלך יולי. ב-1625 בוצעו עבודות בטירה בהם שיפוץ הגנים והקפלה המלכותית לקראת בואו הצפוי של המלך החדש, צ'ארלס הראשון, אשר הגיע לסקוטלנד רק ב-1633 ושהה בטירה לזמן קצר בלבד[44][45].

לאחר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון הכתירו הסקוטים את יורשו, צ'ארלס השני בשנת 1650, שהיה למונרך האחרון שהתגורר בטירה[46]. באותה שנה הובסו הכוחות המלוכנים על ידי צבאו של אוליבר קרומוול בקרב דאנבר, והמלך צעד דרומה לתוך אנגליה והובס בקרב ווסטר, אשר סיים את מלחמת האזרחים האנגלית. גנרל ג'ורג' מונק הטיל מצור על סטירלינג החל מה-6 באוגוסט 1651, והקים במות עליהן הציב תותחים בחצר הכנסייה השכנה. לאחר שחיל המצב של הטירה התמרד, נכנע מפקדה, הקולונל ויליאם קנינגהאם, ב-14 באוגוסט[47][48][49]. את הנזק שנגרם במהלך המצור ניתן עדיין לראות בימינו בכנסייה ובאולם המרכזי[50].

לאחר הרסטורציה שהשיבה לשלטון את צ'ארלס השני, הושב הרוזן ממאר לתפקידו כמושל, ולעיתים קרובות נעשה בטירה שימוש כבית כלא עבור קובננטרים (תנועה פרסביטריאנית סקוטית)[51]. ג'יימס, דוכס אולבני (ולימים ג'יימס השני מלך אנגליה וג'יימס השביעי מלך סקוטלנד) ביקר בטירה ב-1681[52]. בתקופה זו עלתה חשיבותה של סטירלינג כמעוז צבאי, בגני הטירה נבנה מחסן לאבק שרפה והוצב בה חיל מצב קבוע החל מ-1685. עם עלייתו לכס המלוכה של ג'ורג' הראשון ב-1714, הודח ג'ון אירסקין, רוזן מאר השישי מתפקידו כמושל, כמו גם ממינויו למזכיר לענייני סקוטלנד. בתגובה, הניף מאר את דגלו של ג'יימס סטיוארט במהלך המרד היעקוביטי של 1715. כוחות הממשלה, בפיקודו של דוכס ארגייל, נעו במהירות כדי לתפוס את הטירה ולאחר מכן התקדמו לעבר שריפמור (Sheriffmuir) כדי לחסום את נתיב נסיגתו של מאר. קרב שריפמויר הסתיים ללא הכרעה, אך למעשה הגיעה ההתקוממות לסיומה. במהלך המרד היעקוביטי של 1745 הוביל צ'ארלס אדוארד סטיוארט את צבא אנשי ההיילנדס שלו דרך סטירלינג לעבר אדינבורו. בעקבות הנסיגה מאנגליה, שבו היעקוביטים לסטירלינג בינואר 1746. העיירה נכנעה במהירות אך מושל הטירה סירב להיכנע והיעקוביטים הקימו עמדות לכלי ארטילריה בגבעת גוואן הסמוכה, אך אלה הושמדו במהירות על ידי התותחים שהוצבו בטירה. על אף ניצחונם בפאלקירק נסוגו היעקוביטים ב-1 בפברואר[53].

משנת 1800 עברה הטירה לאחריות משרד המלחמה ושימשה למגורי חיילים. שינויים רבים בוצעו במבנים השונים, כאשר ההיכל המרכזי הוסב למבנה מגורים, הקפלה המלכותית הוסבה לאולם הרצאות וחדר אוכל, מבנה המלך הישן הוסב למרפאה והארמון המלכותי הפך לחדר אוכל לקצינים. מספר מבנים חדשים הוקמו, ובכלל זה בית הכלא והמחסן לאבק שרפה ב-1810. המלכה ויקטוריה ביקרה בטירה ב-1842, והנסיך מוויילס ב-1859[54].

ב-1873, במסגרת רפורמות קרדוול, הוקמה מערכת חדשה של אזורי גיוס המבוססת על המחוזות השונים, וסטירלינג הפכה למפקדה ולנקודת הגיוס והאימון של הרגימנטים ה-72 וה-91[55]. בעקבות רפורמות צ'ילדרס ב-1881 התמזגו רגימנט הרגלים ההיילנדרים ה-91 מארגייל עם רגימנט הרגלים ההיילנדרים ה-93 מסת'רלנד והפכו לרגמינט הארגייל וסת'רלנד היילנדרים ובסיסו נקבע בסטירלינג. בשנת 2006 נסגר הרגימנט והפך לגדוד החמישי של הרגימנט המלכותי של סקוטלנד החדש שהוקם (יחד עם כל שאר הרגימנטים הרגליים בסקוטלנד)[56].

המאה ה-20 ואילך

בימינו הושבו למגורים המלכותיים מעט מתפארתם הישנה. מיזם גדול למחקר ולשחזור, שארך 10 שנים ועלותו כ-12 מיליון פאונד, הושלם בקיץ 2011[57]. מאז ינואר 2002 פעלו אורגים מטעם וסט דין קולג' על יצירה מחדש של שטיחי הקיר של "ציד החד-קרן", וארבעה מהם תלויים בימינו בחדר קבלת הפנים של המלכה ששוחזר בארמון המלכותי. היסטוריונים החוקרים את תקופת שלטונו של ג'יימס החמישי מעריכים שסדרה דומה של שטיחי הקיר היו חלק מהאוסף המלכותי[58].

קבוצה של אורגים ביקרה בקלויסטרס, חלק ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק, על מנת לבחון את שטיחי הקיר המקוריים מהמאה ה-15 המוצגים בו, וחקרו את טכניקות האריגה, לוחות הצבעים והחומרים. האורגים עבדו בווסט דין קולג' שבמערב סאסקס וגם בסדנה שהוקמה בטירת סטירלינג. המיזם הסתיים ב-2015[59].

טירת סטירלינג נותרה מפקדת רגימנט ההיילנדרים מארגייל וסת'רלנד, אם כי הפלוגה היחידה שנותרה במסגרתו מוצבת באדינבורו מאז שנת 2014[60]. המוזיאון לתולדות הרגימנט שוכן גם הוא בתחומי הטירה[61].