הטירה נבנתה בין 1283 ל-1289[1], כחלק מהמערכה השנייה של המלך אדוארד הראשון לכיבוש ויילס. בדומה לטירות רבות באזור היא תוכננה על ידי ג'יימס מסנט ג'ורג'. אדוארד הראשון שילם כ-15,000 לירות שטרלינג עבור בניית הטירות ומערכת הביצורים בגוינד, והיה זה הסכום הגבוה ביותר שהוציא על טירה כלשהי מבין אלה שהקים בוויילס בין 1277 ל-1304.

הטירה מחולקת לחלק פנימי ולחלק חיצוני המופרדים על ידי חומה עבה, ובכל אחד מקצותיה ניצב צריח. גובה הצריחים הוא כ-22 מטר, קוטרם הוא כ-10 מטר. וקירותיהם ברוחב של כ-5 מטר.

הטירה דומה לטירה קונצנטרית, אך צורתה המדויקת היא ליניארית. בדומה לטירת קרנארבון, היא נבנתה על בליטת סלע, על מנת להפחית את האפשרות של חדירה אליה באמצעות חפירת תעלות. בבניית הטירה נוצלו יתרונות גאוגרפיים נוספים, ומטרתה העיקרית הייתה להגן על מוצא הנהר קונווי.

אחוזת בודיסגאלן הול הסמוכה נבנתה במאה ה-13 כנקודת תצפית למקרה של התקפה, כיוון שהטירה אינה חולשת היטב על השטח שסביב לה. חלק מהאבנים ששימשו לבניית הטירה נלקחו מאזור בודיסגאלן[2].

במהלך המאה ה-14 לא נעשה בטירה שימוש, אלא במקרים בודדים בלבד, והיא לא הייתה נתונה במצור עד למלחמת האזרחים האנגלית. ב-1609 התדרדר מצבה של הטירה באורח חמור, ובשנת 1665 הוסרו ממנה חלקיה העשויים מעץ, ברזל ומעופרת על ידי ויליאם מילוורד ובהוראת הלורד השלישי מקונווי[3].

לטירה מעמד של מונומנט היסטורי, מוגדרת כמבנה רשום דרגה I, והיא חלק מאתר המורשת העולמית "טירות וחומות המלך אדוארד בגוויניד'" שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1986.