טירת הרלך

הטירה הושמה במצור בשנת 1294 במהלך מרד מאדוג אפ ל'ואלין, ושוב בין 1400 ל-1404. בסיומו של מצור זה היא נפלה בידיו של אווין גלינדור (Owain Glyndŵr), לאחר שכמעט כל חיל המצב שהיה בטירה גווע ברעב. גלינדור הפך את הטירה לביתו הפרטי ולמפקדה הראשית של כוחותיו, והחזיק בה במשך ארבע שנים. את הפרלמנט השני שלו הוא כינס בהרלך באוגוסט 1405[1]. בשנת 1409 נפלה הטירה בידיו של הנסיך הנרי לאחר שכוח בן 1,000 חיילים בפיקודו של ג'ון טאלבוט צר עליה משך שמונה חודשים. בתקופה זו נלקחו בשבי אשתו, שתיים מבנותיו וארבעה מנכדיו של גלינדור, ומאוחר יותר הם נכלאו ומתו בכלאם.

במלחמות השושנים שהתרחשו בחלק הראשון של תקופת שלטונו של אדוארד הרביעי (1461–1470) הוחזקה הרלך על ידי מפקד ולשי כמבצר לנקסטרי, ובעקבות תבוסתו של בית לנקסטר בקרב טאוטון הייתה הטירה למעוזו האחרון של אדוארד. סר ריצ'רד טאנסטול הגיע לתגבר את הכוחות הלנקסטריים בחלק האחרון של המצור ב-1465. יושבי הטירה נכנעו לבסוף לכוחות בית יורק בשנת 1468; הטירה הצליחה לעמוד במצור בן שבע שנים בזכות נתיב האספקה הימי. מצור זה הוא הארוך ביותר שידוע עליו בהיסטוריה של האיים הבריטיים[2].

בזמן מלחמת האזרחים האנגלית הייתה הטירה המבצר המלוכני האחרון שהחזיק מעמד נגד תומכי הפרלמנט. הכניעה התרחשה ב-16 במרץ 1647 לאחר למעלה משנה מאז לכידתו של המלך צ'ארלס הראשון, וסימנה את סוף השלב הראשון של המלחמה.

כיום טירת הרלך היא חלק מאתר המורשת העולמית "טירות וחומות המלך אדוארד בגוויניד'" שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1986. הטירה פתוחה למבקרים ונמצאת באחריותה של ארגון Cadw הוולשי שאחראי לטיפול באתרים בעלי חשיבות תרבותית.

^ R.R. Davies, The Revolt of Owain Glyn Dŵr (Oxford: University Press, 1995), pp. 115f ^ Bert S. Hall, Weapons and Warfare in Renaissance Europe by (The Johns Hopkins University Press, 2001) - page 212.