טלץ' (צ'כית: Telč) היא עיירה בדרום מוראביה שבצ'כיה. העיירה נוסדה במאה ה-13 כמבצר המגן על הצומת שדרכה עברו נתיבי מסחר עמוסים שחיברו בין בוהמיה, מוראביה ואוסטריה. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-6,000 תושבים, והיא מפורסמת בזכות הארמון בסגנון הרנסאנס שנבנה במאה ה-17 והגן האנגלי הסמוך לו, בכיכר העירונית שהיא כיכר ארוכה עם בנייני בארוק ורנסאנס שלהם גמלונים וארקדות גבוהים. המרכז ההיסטורי של העיירה, לרבות הכיכר, הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1992.
תאריך הקמתה של טלץ' אינו ידוע בוודאות. בימי הביניים המוקדמים היה יישוב קטן באזור סטארה מסטו, אך האזכור הראשון של העיר במסמך כלשהו הוא רק משנת 1333 לכל המוקדם, שבה הייתה התייחסות לטירה גדולה באזור של העיר. לאחר מכן מוזכרת טלץ' במסמך מ-1339 כתמורה שניתנה על ידי קרל הרביעי ליינדז'יך מהראדץ תמורת הטירה בעיירת הגבול באנוב. הקמת המבנים השונים כגון הטירה והכנסייה מסביב לכיכר המרכזית מיוחסות למנהארט מהראדץ. החל מאמצע המאה ה-14 החלה העיר להתפתח במהירות, קיבלה היתרים מקרל הרביעי להטיל עונש מוות ולערוך ירידים שנתיים, אך במקביל סבלה משורה של אסונות כגון שרפה גדולה ב-1386 ומהמלחמות ההוסיטיות. במאה ה-15 הוענקו לטלץ' זכויות נוספות כגון הזכות להקים מבשלת שיכר ולמכור מלח.
טלץ' והטירה שלה המשיכו לשגשג תחת שלטונו של איש האצולה זכריאס מהראדץ, שנטה לסגנון אדריכלות הרנסאנס ושיפץ מחדש את הטירה הגותית ברוח זו וחיבר אותה לשאטו חדש שנבנה אף הוא בסגנון רנסאנסי. הבנאים שהובאו מאיטליה עבדו גם אצל סוחרי העיר, שיפצו את בתיהם הגותיים ובנו אותם מחדש עם חזיתות וארקדות. תנופת הבנייה באותה תקופה כללה גם את הקמתם של בריכות מים ובית חולים. זכריאס מת ללא יורשים זכרים. יורשו היה וילם סלאבאטה, שהיה בעלה של לוצי אוטיל, אחותו של זכריאס. תקופת שלטונה של משפחת סלאבאטה הייתה במקביל למלחמת שלושים השנים, במהלכה ספגה טלץ' נזקים רבים מהצבאות של שוודיה ושל האימפריה הרומית הקדושה ואף הייתה נתונה לשלטון כיבוש קצר-ימים ב-1645. אף שהגברים למשפחת סלאבאטה שלטון בטירה ובעיירה, נודעה גם השפעה חשובה לרוזנת פרנטישקה ממגאו, אלמנתו של השליט יאצ'ים. פרנטישקה הביאה לעיירה חברים אחדים מהמסדר הישועי, ב-1655 בנתה עבורם מכללה ישועית בסמוך לטירה וכעבור שנתיים הקימה עבורם כנסייה חדשה. תמיכתה בישועים נמשכה גם בשנים הבאות, והיא הקימה עבורם מבנים ומוסדות נוספים. שלטונה של משפחת סלאבאטה הסתיים מאחר שגם לה לא היו יורשים זכרים לאחר מות יאן קארל יאצ'ים, בנה האחרון של פרנטישקה.
המשפחה שירשה את הסלאבאטים הייתה משפחת ליכטנשטיין-קסטלקורן. השליט הראשון והיחיד ממשפחה זו, פרנטישק אנטונין, בנה את הכנסייה המקומית על שם יאן מנפומוק והרחיב את קפלת וויטצ'ך הקדוש, אך בדומה לשליטים הקודמים של טלץ' הוא מת ב-1761 ללא יורשים ממין זכר. יורשו היה קרובו הרחוק הרוזן אלויס מפודסטאטסקי, שייסד שושלת שליטים ששלטה בטלץ' עד 1945 עת גורשה המשפחה לאוסטריה. שליטי העיר בתחילת המאה ה-18 דיכאו את התושבים המקומיים, אך למרות זאת מעמד הביניים המקומי החל לצבור כוח ועשירי העיר מימנו תנופת בנייה שבמסגרתה הוקמו קפלות חדשות, פסלים ומזרקות ציבוריות. במחצית השנייה של המאה הושפעה טלץ' מהרפורמות של הקיסר ההבסבורגי יוזף השני, שכללה ביטול מוסדות דת, חיזוק השלטון המרכזי דובר הגרמנית וגרמניזציה כוללת של חיי העיר.
בתחילת המאה ה-19 חוותה טלץ' תנופת תיעוש. בחצר סלאבאטה שבטירת טלץ' הוקם מפעל לייצור אריגים, שבשיא פריחתו העסיק למעלה מ-600 עובדים. במחצית השנייה של המאה החלה טלץ' למלא תפקיד פעיל יותר בפוליטיקה הלאומית של דרום-מערב מוראביה, וראשוני בתי הספר שהוקמו בה ב-1852 הובילו בזכות המורים שבהם להקמת איגודים שונים. לאורך ההיסטוריה שלה הייתה טלץ' מבודדת יחסית מבחינה גאוגרפית, וזאת עד לבנייתה ב-1898 של מסילת רכבת שחיברה בין טלץ' ובין קוסטלץ. טלץ' המשיכה להתפתח מבחינה כלכלית ותרבותית, אך למרות זאת המרכז ההיסטורי של העיר לא השתנה במידה רבה ממראהו בימיו של זכריאס. אזור זה אף הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1992 כאתר מורשת עולמית.
הוספת תגובה חדשה