כנסיית הקתדרלה של סנט אנדרו (באנגלית: Cathedral Church of Saint Andrew), הידועה בכינוי קתדרלת ולס (Wells Cathedral), היא קתדרלה אנגליקנית בעיר ולס שבמחוז סאמרסט בדרום-מערב אנגליה. הקתדרלה, המוקדשת לאנדראס הקדוש (אחד משנים-עשר השליחים), מקום מושבו של הבישוף של באת' וולס. זו היא כנסיית האם של הדיוקסיה של באת' וולס וכוללת את כס הבישוף (קתדרה). היא נבנתה בין השנים 1175 ו-1490, והחליפה את הכנסייה הקודמת שנבנתה באותו אתר בשנת 705. היא בגודל בינוני בין הקתדרלות של ימי הביניים של אנגליה, בין קתדרלת לינקולן וקתדרלת יורק הגדולות, לבין הקתדרלות הקטנות יותר: קתדרלת כרייסט צ'רץ' באוקספורד וקתדרלת קרלייל (Carlisle Cathedral). החזית המערבית הרחבה והמגדל הגדול המרכזי שלה הפכו לתוואי הדומיננטי של העיר ונקודת ציון באזור הכפרי של סאמרסט. הקתדרלה כונתה "ללא ספק אחת היפות ביותר" ו"הפואטית ביותר" מבין הקתדרלות באנגליה.
האדריכלות היא לחלוטין גותית ורובה אדריכלות גותית אנגלית של שלהי המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13. היא שונה ממרבית הקתדרלות האנגליות האחרות של ימי הביניים, שבהן...הצג את ההמשך
כנסיית הקתדרלה של סנט אנדרו (באנגלית: Cathedral Church of Saint Andrew), הידועה בכינוי קתדרלת ולס (Wells Cathedral), היא קתדרלה אנגליקנית בעיר ולס שבמחוז סאמרסט בדרום-מערב אנגליה. הקתדרלה, המוקדשת לאנדראס הקדוש (אחד משנים-עשר השליחים), מקום מושבו של הבישוף של באת' וולס. זו היא כנסיית האם של הדיוקסיה של באת' וולס וכוללת את כס הבישוף (קתדרה). היא נבנתה בין השנים 1175 ו-1490, והחליפה את הכנסייה הקודמת שנבנתה באותו אתר בשנת 705. היא בגודל בינוני בין הקתדרלות של ימי הביניים של אנגליה, בין קתדרלת לינקולן וקתדרלת יורק הגדולות, לבין הקתדרלות הקטנות יותר: קתדרלת כרייסט צ'רץ' באוקספורד וקתדרלת קרלייל (Carlisle Cathedral). החזית המערבית הרחבה והמגדל הגדול המרכזי שלה הפכו לתוואי הדומיננטי של העיר ונקודת ציון באזור הכפרי של סאמרסט. הקתדרלה כונתה "ללא ספק אחת היפות ביותר" ו"הפואטית ביותר" מבין הקתדרלות באנגליה.
האדריכלות היא לחלוטין גותית ורובה אדריכלות גותית אנגלית של שלהי המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13. היא שונה ממרבית הקתדרלות האנגליות האחרות של ימי הביניים, שבהן משולבים חלקים מסגנון האדריכלות הרומנסקית המוקדמת יותר. הבנייה החלה בשנת 1175 לערך בקצה המזרחי עם בניית בית המקהלה. ההיסטוריון ג'ון הארווי (John Harvey; 1997-1911) טען שהקתדרלה היא המבנה הגותי האמיתי הראשון באירופה, ששבר את המגבלות האחרונות של האדריכלות הרומנסקית. עבודת הסיתות באבן של הארקדות המחודדות והעמודים המחורצים מועשרים בכרכובים מודגשים וכותרות מגולפות בסגנון קישוט של עלים הידוע כ"עלה נוקשה" (Stiff leaf). בחזית מהתקופה האנגלית המוקדמת מוצגים יותר מ-300 דמויות מפוסלות שתוארו על ידי הארווי כ"ניצחון המוחלט של האמנות הפלסטית המשולבת באנגליה". בקצה המזרחי נשמרה כמות נדירה של ויטראז'ים עתיקים.
שלא כבמרבית הקתדרלות האנגליות שנוסדו על ידי מסדרי נזירים יש בקתדרלת ולס כמות רבה של מבנים חילוניים ששרדו, שהיו קשורים למסדר של כוהנים חילוניים (secular canons), כולל ארמון הבישוף (Bishop's Palace) וּויקארס קלוז (Vicars' Close), רחוב מגורים שמור מאז המאה ה-15. הקתדרלה היא בניין רשום מדרגה I.
השריד המוקדם ביותר של מבנים באתר הוא מאוזוליאום משלהי התקופה הרומאית בבריטניה, שזוהה בחפירות ב-1980.[1] כנסיית מנזר נבנתה בוולס ב-705 על ידי אלדהיים (Aldhelm), הבישוף הראשון של הדיוקסיה של שרבון, שזה עתה הוקמה, במהלך כהונתו של אינה, מלך וסקס.[2] היא הוקדשה לסנט אנדרו וניצבה במקום בו שוכן כיום הקלויסטר של הקתדרלה, שבו ניתן לראות חלק מהשרידים של החפירות. אגן הטבילה בטרנספט הדרומי של הקתדרלה הוא מכנסייה זו והוא החלק העתיק ביותר בבניין הנוכחי.[3] ב-766 חתם קיינוולף מלך וסקס אמנה ובה העניק לכנסייה 11 הייד[א] (בערך 5,400 דונם).[5] ב-909 הועבר מושב הדיוקסיה משרבון לוולס.[1]
הבישוף הראשון של ולס היה אתהלם (Athelm; 909), שהכתיר את אתלסטאן, מלך אנגליה. גם אתהלם וגם בן אחיו דאנסטן מונו לארכיבישוף של קנטרברי.[2] במהלך תקופה זו הוקמה מקהלת נערים במטרה לשיר את הליטורגיה. בית הספר של קתדרלת ולס (Wells Cathedral School) שהוקם במטרה לחנך נערי מקהלה אלו, מתארך את הקמתו לנקודת זמן זו.[6] עם זאת, יש מחלוקת על כך. בעקבות הכיבוש הנורמני של אנגליה העביר ג'ון מטור את מושב הבישופות מוולס לבאת' ב-1090. בכנסייה בוולס, שכבר לא הייתה יותר קתדרלה, פעל גוף של כמורה חילונית.[ב]
מושב הבישוףמשערים שרעיון הקמת הקתדרלה והתחלת בנייתה ב-1175 היה של רג'ינלד פיץ ג'וסלין (Reginald Fitz Jocelin), שמת ב-1191. אף שברור מגודלה שהכנסייה הייתה מתוכננת להיות הקתדרלה של הדיוקסיה עבר מושב הבישוף בין ולס לגסלטונברי ובאת' לפני שהועבר סופית לוולס. ב-1197 העביר היורש של רג'ינלד, סווריק פיצגלדווין (Savaric FitzGeldewin), את מושבו רשמית למנזר גלסטונברי באישורו הרשמי של האפיפיור סלסטינוס השלישי. התואר הבישוף של באת' וגלסטונברי היה בשימוש עד 1219 ואז ננטש.
יורשו של סווריק, ג'וסלין מוולס, העביר שוב את מושב הבישוף למנזר באת', בתואר בישוף באת'. ג'וסלין היה אחיו של יו מוולס (Hugh of Wells),[7] והיה נוכח בטקס החתימה של המגנה כרטה. ג'וסלין המשיך את קמפיין הבנייה שבו החל רג'ינלד והיה אחראי להקמת ארמון הבישוף, בית הספר של המקהלה, בית ספר ללימוד לטינית (grammar school), בית חולים לנוסעים וקפלה. הוא גם בנה בית אחוזה בווקי (Wookey), סמוך לוולס. ג'וסלין נכח בהקדשה של הכנסייה, אבל למרות שתדלנות נמרץ אצל האפיפיור על ידי נציגיו ברומא, הוא לא חזה בחייו בשינוי מעמד הכנסייה לקתדרלה. העיכוב נבע ככל הנראה מחוסר מעש של פנדולף וראקיו (Pandulf Verraccio), פוליטיקאי כנסייתי מרומא, שליח האפיפיור לאנגליה והבישוף של נורוויץ', שהתבקש על ידי האפיפיור לחקור את המצב, אבל לא הגיב. ג'וסלין מת בוולס ב-19 בנובמבר 1242 ונקבר באזור המקהלה של הקתדרלה,[7] לוחית ההנצחה מפליז על קברו היא אחת הראשונות באנגליה. לאחר מותו ניסו הנזירים של באת' בלא הצלחה לשוב ולקבל מרות על ולס.
ב-1245 נפתר הוויכוח המתמשך על תואר הבישוף באמצעות החלטה של האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי שקבע את התואר כ"הבישוף של באת' וולס", כפי שנשמר עד ימינו, כשוולס היא המושב המרכזי של הבישוף. מאז המאה ה-11 יש בכנסייה מועצת אנשי דת (Cathedral chapter) של כמורה חילונית, בדומה לקתדרלות של צ'יצ'סטר, הרפורד, לינקולן ויורק. עם קבלת מעמד של קתדרלה היו בה, בדומה לקתדרלות דומות ארבעה בעלי משרה בכירים: דיקן (dean), מנצח (precentor), מנהל אדמיניסטרטיבי (Chancellor) ואחראי על כלי הקודש (sacristan), האחראים להשגחה הרוחנית והפיזית של הקתדרלה.[8]
תוכנית הבנייה, שהחלה על ידי רג'ינלד פיץ ג'וסלין, הבישוף במאה ה-12, המשיכה תחת ג'וסלין מוולס, שהיה הכומר מ-1200, ואז הבישוף מ-1206. אדם לוק (Adam Locke) היה הבנאי הראשי מ-1192 עד 1230. היא תוכננה בסגנון חדש עם קשתות מחודדות, שנודעו מאוחר יותר בשם גותיות, אשר הוכנסו לשימוש בערך באותו זמן גם בקתדרלת קנטרברי. העבודה נעצרה בין 1209 ל-1213 כאשר המלך ג'ון היה מנודה וג'וסלין היה בגלות, אבל החלקים העיקריים של הכנסייה הושלמו עד שג'וסלין הקדיש אותה בשנת 1239.
כאשר הקתדרלה הושלמה, כולל בית מועצת הקתדרלה (chapter house) ב-1306,[9] היא הייתה כבר היה קטנה מדי לליטורגיה המתפתחת, ולא הייתה מסוגלת להכיל תהלוכות הולכות וגדלות יותר של אנשי כמורה. הבישוף ג'ון דרוקספורד (John Droxford) יזם שלב נוסף של בנייה תחת הבנאי הראשי תומאס מוויטני (Thomas of Whitney),[9] שבמהלכה הוגבה המגדל המרכזי ולקצה המזרחי נוספה קפלת הגבירה[ג] המתומנת ב-1326.[10] הבישוף הבא רלף משרוסברי (Ralph of Shrewsbury) המשיך בבניית ההרחבה המזרחית של המקהלה והרטרוקווייר[ד] שמאחוריו. הוא פיקח על בניית רחוב המגורים המכונה וויקארס קלוז (Vicars' Close) ואולם הוויקארס (Vicars' Hall), על מנת לספק לאנשים שהועסקו על מנת לשיר במקהלה מקום מוגן שבו יכלו לחיות ולסעוד, הרחק מהעיירה ופיתוייה.[11] יחסיו עם תושבי ולס היו מעורערים בשל המיסים שהטיל,[11] והוא הקיף את ארמונו בחומות עם שינות, חפיר וגשר מתרומם.[12][13]
הבישוף ג'ון הרוול (John Harewell) גייס כסף להשלמת החזית המערבית על ידי ויליאם ויינפורד (William Wynford) שמונה כבנאי ראשי ב-1365. ויינפורד, שהיה אחד מהאדריכלים הבולטים של תקופתו, עבד בשירות מלך אנגליה בקתדרלת וינצ'סטר ובניו קולג' באוקספורד. בוולס הוא תכנן את המגדלים המערביים שבהם המגדל הצפון-מערבי נבנה רק במאה הבאה. במאה ה-14 נתגלה כי העמודים במקום המצלב[ה] שוקעים תחת הכובד של המגדל שהוקם מעל למקום המצלב שנפגע מרעידת אדמה במאה הקודמת.[14] קשתות מיוחדות (Strainer arches), שלעיתים קרויות קשתות מספריים (Scissor arches) בשל צורתן, הוכנסו על ידי האדריכל ויליאם ג'וי לחזק ולייצב את העמודים כיחידה אחת.[14][15]
שגיאת ציטוט: נראה כי בדף קיימות תבניות "ביאור" אך לא תבנית "ביאורים" להצגתן.
הוספת תגובה חדשה