קאראל (Caral) הייתה עיר שנבנתה ואוכלסה בידי תרבות הנורטה צ'יקו, במהלך האלף השלישי לפנה"ס. שרידי העיר מצויים בעמק סוּפֶּה במרכז פרו, כמאתיים ק"מ צפונית ללימה, והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות ביותר ביבשת אמריקה. היא נתגלתה ב-1948, אך עיקר החפירות התבצעו מאז 1994, בידי הארכאולוגית הפרואנית רות שאדי. בשנת 2009 הוכרזה קאראל כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו.

העיר השתרעה על פני כ-660 דונם, ובשיאה התגוררו בה כ-3,000 בני אדם. במהלך החפירות נמצאו מקדשים, אמפיתיאטרון, כיכר מרכזית ובתי מגורים המאפיינים בני מעמדות שונים. המקדש הגדול ביותר שנמצא הוא פירמידה בגובה של 18 מטרים, באורך של כ-170 מ' וברוחב של כ-150 מ' (Pirámide Mayor, "הפירמידה הראשית"), ובסמוך לה חמש פירמידות קטנות יותר. כן נמצאו באתר פריטי קיפו, אריגים ששימשו תרבויות באמריקה הדרומית כתחליף לכתב. עם זאת, החוקרים סבורים כי פריטים אלה, הקדומים ביותר שנמצאו מעולם, לא היו מתוחכמים דיים כדי לשמש לצורכי חישובים, ופונקציה זו נוספה בידי תרבויות מאוחרות יותר.

באתר לא נמצאו כלי נשק או עדויות כלשהן לקיומן של מלחמות, והחוקרים סבורים כי תושבי קאראל לא היו מעורבים בקרבות, וניהלו חיים שלווים. על אורח חייהם של בני קאראל ניתן ללמוד גם מ-32 חלילים עשויים מעצמות קונדור ושקנאי, ו-37 כלי נגינה דמויי קורנית, עשויים מעצמות למה. כלים אלה נמצאו באחת הפירמידות. במקום אחר נמצאו סמים ששימשו ככל הנראה כאפרודיזיאק. בני העיר ניהלו חיי מסחר ענפים עם העמים שחיו לאורך חוף האוקיינוס השקט. תיאורים של קופים מעידים על כך שבני העיר הרחיקו גם עד לאמזוניה.

ברחבי עמק סופה, בשטח של 80 קמ"ר מסביב לקאראל, נמצאו עוד 18 מתחמי פירמידות, בהן התגוררו כ-20 אלף בני אדם. קיפואים שנמצאו בהם מעידים על כך שבתקופות מאוחרות יותר השתלטו בני האינקה על חלק מהן.