על פי הידוע כיום, ההתיישבות הראשונה באתר הייתה של שבט גאלי, בחיבור חצי האי האיברי ליבשת, סביב המקום בו ניצב כיום מגדל הרקולס. הרומאים הגיעו לאזור במאה ה-2 לפנה"ס, ויוליוס קיסר שהה בה בשנת 62 לפנה"ס בתפקידו כמושל היספניה. העיר נקראה אז "פלאוויום בריגנטיום" (Flavium Brigantium), ועיקר חשיבותה נבעה מהנמל שלה, עובדה שעליה מעידה בניית מגדלור הרקולס. הנמל אפשר מסחר עם ערים בשטחים שנקראים היום צרפת, אנגליה ופורטוגל. במאה ה-4 סבלה העיר מפלישות הנורמנים, ורבים מתושביה נמלטו אל פנים היבשת.

לאחר נפילת האימפריה הרומית, בתחילת ימי הביניים, המשיכה העיר להסתמך בכלכלתה על הנמל, אולם חשיבותה ירדה והיא הייתה ללא יותר מאשר כפר במאה ה-7 וה-8.

מהכיבוש המוסלמי של ספרד לא נשארו כל עדויות, כפי הנראה בשל החשיבות הפחותה של המקום אז. לאחר הרקונקיסטה ובמאה ה-9, המשיך הכפר לסבול מפשיטות הנורמנים והויקינגים. ב-991 חיזק ברמודו השני מלך לאון את הגבולות, שיפץ וחיזק את חורבות מגדל הרקולס והציב בו משמר. כדי לממן זאת, הוא מסר את שטח העיר לשליטתו של בישוף סנטיאגו דה קומפוסטלה, ושליטה זו נשארה עד המאה ה-15. ב-1208, בנה אלפונסו התשיעי, מלך לאון, את העיר מחדש והעניק לה הטבות, כגון מכירת מלח ללא מס. תחום הדיג והמסחר התפתחו בה מחדש, ושטחה גדל. בסוף המאה ה-14 בנה אנריקה השלישי מקסטיליה חומות להגנת העיר, ששרידים ממנה נשארו עד היום בתחומי העיר העתיקה. ב-1446 העניק לה מלך קסטיליה ולאון, חואן השני, את התואר עיר. המלכים הקתוליים קבעו בעיר את בית המשפט המלכותי במקום בסנטיאגו דה קומפוסטלה, שם הוא שכן עד אז, וכן את הקפיטניה של גליסיה.

עד גירוש ספרד שגשגה קהילה יהודית בעיר, שהשאירה מורשת מפוארת הניכרת בין השאר בתנ"ך קניקוט שנכתב ואויר בה ב-1476[1].

בעת החדשה נעשתה לעיר נמל חשובה ולמרכז ייצור טקסטיל. קרלוס הראשון, מלך ספרד, העניק היתר לסוחרי העיר להפיץ תבלינים בשוקי אירופה בין 1522 ל-1529. ב-1529 אושר להם לסחור עם האינדיאנים עד 1575. ב-1587 החלה בניית מבצר סן אנטוניו לשם הגנת העיר, כחלק משרשרת מבצרים דומים, ובנייתו הסתיימה ב-1590. ב-1589 הותקפה העיר על ידי הצי האנגלי בפיקודו של פרנסיס דרייק, והוא הטיל עליה מצור. הגנת העיר הצליחה לגרום לו לסגת, והאגדה המקומית מספרת על גיבורה בשם מריה פיטה, שהשתמשה בחנית של בעלה שנהרג כדי לסייע בהדיפת האנגלים[2]. במאות ה-16 וה-17 גרמו מלחמות ממלכת ספרד לעליית המיסים בעיר ולגיוס חובה. ב-1682 שופץ מגדל הרקולס ובראשו הוצבו שתי מנורות.

בינואר 1809, במסגרת מלחמת חצי האי, נערך בעיר קרב לה קורוניה, שבו התנגדו הספרדים והאנגלים לכיבוש הצרפתי. הצרפתים עזבו את האזור במאי באותה שנה.

במלחמת האזרחים בספרד הייתה העיר מוקד פעילות שמרני "לאומני" כבר משלב מוקדם, ומאות רפובליקנים הוצאו להורג.

בתחילת המאה ה-20 התגוררו בעיר 45,000 תושבים. המצב הכלכלי של תושבי העיר עבר טלטלות חדות בהשפעת שורת אירועים שהתרחשו בספרד ובעולם כולו. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 ומלחמת האזרחים בספרד השפיעו בצורה קשה על הכלכלה בעיר, כמו בספרד ובעולם כולו, מצב שנמשך עד אמצע שנות החמישים. מ-1959 שגשגה הכלכלה במהירות בספרד במה שמכונה "הנס הספרדי"[3], ולאחר מכן משבר האנרגיה העולמי של שנות ה-70 הביא שוב מיתון, שנמשך עד אמצע שנות ה-80.