העיירה אדאם נוסדה סביב סכר שחוצה את הנהר E או IJe בסמוך ל-Zuiderzee, הידוע כיום כאייסלמֶר. בסביבות 1230 נסכר הערוץ. בסכר היה צורך כדי להעביר סחורות לכלי שיט אחרים ותושבי אדאם יכלו לגבות אגרה. זה אפשר לאדאם לצמוח כעיר סחר. בניית ספינות ודיג הביאו לאדאם עושר רב.

וילהלם הראשון, דוכס בוואריה, רוזן הולנד, העניק לאדאם זכויות כרובע ב-1357. אחת הסיבות שהוא עשה זאת הייתה המלחמה בין ה-Hoken לבין ה-Kabeljauwen. הם נלחמו בקרב על השלטון על ערי הולנד.

הודות לזכויותיהם כרובע, אנשי אדאם הועברו לבנות נמל חדש. בניית הנמל החדש העניקה לאדאם קשרים לערים הגדולות בהולנד וגישה לנתיבי המסחר הבינלאומיים. עד המאה ה-16 היו באדאם לא פחות מ-33 רציפים, אשר יחד עם העובדה שאדאם קיבלה גם הזכות לקיים שוק שלוש פעמים בשנה, סיפקו דחיפה גדולה לכלכלה המקומית - מה שהפך אותה לאחת מהערים החשובות יותר של צפון הולנד, המתחרות עם Enkhuizen, הורן ואמסטרדם.

עם זאת, שפך הים הפתוח גרם לבעיות של הצפות בעורף וב-1544 הוציא הקיסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה צו לסגירת הנמל בשערים ובמנעולים, שהם נבנו במרכז העיירה ב-1569. הדבר הביא להרס ושקיעת הנמל וגם תעשיית בניית הספינות דעכה לגמרי עד סוף המאה ה-17.

שוק הגבינות היה המשאב העיקרי של כלכלת אדאם במאה ה-16. ב-16 באפריל 1526 הקיסר קרל החמישי נתן לאדאם את הזכות לקיים שוק מדי שבוע. בשנת 1594 זכות זו ניתנה לנצח על ידי הנסיך וילם הראשון כאות הערכתו לתמיכת העיירה במהלך המצור על אלקמאר.