ימי הביניים

אמסטרדם נוסדה ככפר דייגים במאה ה-12. לאחר ייסודו של הכפר נבנה סכר על נהר אמסטל (הנהר הטבעי היחיד שחוצה את העיר) - סכר זה נתן לעיר את שמה "אמסטל דאם" - הסכר על האמסטל. חרף היותה בירת הולנד והעיר החשובה במדינה, העיר קמה יחסית בשלב מאוחר, לאחר שערים כמו אוטרכט ורוטרדם כבר היו מבוססות באזור.

ב-27 באוקטובר 1275 קיבלה אמסטרדם חופש מתשלום מכסים. העיר קיבלה זכויות עירוניות בשנת 1300 או 1301, מגי ואן הנגוון - הבישוף של אוטרכט.

החל מהמאה ה-14 החלה אמסטרדם להיות גורם מסחרי משפיע באזור. הזינוק הכלכלי החל כאשר העיר נקבעה כתחנת הגבייה של מכסי-מעבר ממשלוחי משקה הבירה ממדינות אחרות. המים היו מזוהמים, והבירה הייתה פופולרית בשל היותה תחליף למים לשתייה. במאה זו, העיר הפכה לנקודת מעבר לתבואות מהארצות הבלטיות. מצרכי המזון מאירופה כולה החלו עוברים דרכה, ותושבי העיר היו יכולים לקזז בקלות עודף במצרך אחד על חשבון מצרך אחר שחסר באזור.

להתפתחות העיר במאה ה-14 היה גם פן דתי. בשנות הארבעים של המאה נפוצו שמועות על נס לחם הקודש. השמועה שעברה מפה לאוזן הייתה בדבר אדם גוסס שכיבדוהו בלחם הקודש, ומשהלה לא הצליח לבולעו, הוצא הלחם מפיו והושלך לאש. לאחר-מכן, לחם הקודש התגלה בלתי מאוכל, וכנסייה נבנתה במקום הנס. לאחר בנייתה, עולי רגל נהרו למקום, והם זיכו את תושבי העיר בהכנסות נוספות.

בשלהי ימי הביניים תושבי העיר החלו לבנות בתים גדולים, ונוצר הצורך להתאים את מקורות המים לכך. לכן החלו להשקיע אגודות של קורות עץ לתוך שכבה עמוקה בחול. במחצית המאה ה-15 כבר הייתה תקנה שחייבה את החלפת קורות העץ הדליקות בציפוי אבן.

המאה ה-16 וה-17

עם גילוי העולם החדש, בזכות המרכז העירוני המפותח שבעיר, העובדים הזמינים והנמל המפותח, הפכה העיר לציר ברשת של אפיקי מסחר, חרף שליטת הפורטוגזים בדרכי המסחר ליבשת אמריקה. אל העיר זרמו עצים, פרוות, דגים, תבלינים ובדים רבים. הבדים יוצרו בבתי העניים שבעיר והעיר אף הפכה למרכז אריגים. באמצע המאה ה-16 אמסטרדם הייתה למרכז של שרשרת ערים מפותחות באזור, המקושרות ביניהן באמצעות נהרות ותעלות מים, והמעבירות סחורות, ידע ואנשים מאחת לשנייה.

בתחילת המאה ה-16 מרדו תושבי ארצות השפלה בפיליפה השני, מלך ספרד. מרד זה נבע הן מוואקום פוליטי שנוצר באזור עקב החולשה של האצילים הספרדיים המקומיים, והן מחוסר הסבלנות הדתית של הספרדים. בנוסף, ספרד הייתה לסמל הקתוליות, ואילו הקלוויניזם השיג את עמדת הכוח החזקה ביותר בעיר. עוצמתם הגדולה של הקלוויניסטים כוונה נגד הכנסייה הקתולית, שספרד הייתה מגינתה. בתחילת המרד תמכה אמסטרדם בספרדים, אולם במהלכו שינתה את נאמנותה ותמכה בויליאם הראשון מאורנג'. מרד זה התפתח והפך למלחמת שמונים השנים ובסוף קיבלה הולנד את עצמאותה.

אחת התוצאות של המלחמה היא החלפת השמרנות וחוסר הסבלנות הדתית שנבעה מספרד, בגישה הולנדית סבלנית כלפי דתות אחרות, בעיקר בעיר אמסטרדם, אף שבאותה עת הייתה העיר ברובה נוצרית קתולית. תוצאה אחרת ולא פחות חשובה מבחינת העיר הייתה הקמת "הרפובליקה של הפרובינציות המאוחדות", כאשר הולנד הייתה הפרובינציה החשובה והעשירה ביותר, ואמסטרדם העיר החשובה ביותר.

בשנות השבעים של המאה ה-16 גורשו השליטים הקתוליים של העיר תוך השלכתם לסירה בטקס סמלי. לאחר-מכן הותר להם בסתר לחזור העירה. הקלוויניסטים החרימו את כל נכסי הכנסייה הקתולית שבעיר, והפכו מבנים דתיים למבנים חילוניים. הפולחן הקתולי נאסר להלכה, אך בפועל שליטי העיר העלימו עין מהפולחן הקתולי, ואילו הקתולים מצידם לא החצינו את פולחנם.

 כיכר דה דאם במאה ה-17 פִּסלה של אנה פרנק בסמוך לכנסיית וסטרקרק, Westerkerk ("הכנסייה המערבית")

במאה ה-17 החל תור הזהב של אמסטרדם, ובמאה זו העיר נחשבה כעיר עם רמת הרווחה הגדולה ביותר בעולם[1]. תהליך צמיחת נמלה של אמסטרדם התפתח לאחר שנמל אנטוורפן, שנפל בידי הספרדים, נהרס בחלקו, ונמל אמסטרדם החליף חלק מפעילותו. ספינות העיר הפליגו לים הבלטי, לצפון אמריקה, לאינדונזיה, לברזיל, ולאפריקה וייצרו רשת מסחר בינלאומית. לסוחרי העיר היה את הנתח הגדול ביותר בשתי חברות הסחר חברת הודו המזרחית ההולנדית וחברת הודו המערבית ההולנדית. סוחרי אמסטרדם ייבאו לעיר סחורות מכל העולם, והחלו בפעולות מסחריות שהובילו מאוחר יותר להתפתחות המושבות ההולנדיות. העיר גדלה ונבנו תעלות חדשות סביב העיר הישנה. העיר הפכה למרכז הכלכלי של אירופה (תפקיד שמאוחר יותר נטלה העיר לונדון).

הבתים נבנו בצורה אופיינית - גגות מחודדים בארבע צורות שונות, כגון: מדרגות, פעמון ועוד. בתקופה זו פעל בעיר הצייר רמברנדט.

הצלחתם הכלכלית ופילוסופיות פרוטסטנטיות הביאו לכך שתושבי העיר האמינו שהם ממלאים ייעוד נעלה בעולם. תושבי העיר קיבלו על עצמם לעזור לעניים, ואכן היו עניים רבים בעיר בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית. תושבי העיר הקימו אגודות צדקה רבות, ובתי-ספר עבור ילדים מהמעמדות הנמוכים כדי שלא ילכו לפשע. כמו כן, תושבי העיר דאגו להיגיינה ולניקיון בכל חלקי העיר. במאה ה-18 הוצאה להורג הייתה פסק דין נדיר במערכת המשפט בעיר. בדומה לכך, השופטים העדיפו להמיר את עונש המלקות בעבודות שירות יצרניות.

המאה ה-18 וה-19

במאות ה-18 וה-19 החלה העיר לאבד מעושרה. המלחמות בין הולנד לבריטניה וצרפת פגעו בסחר של העיר, שהגיע לשפל בתקופת מלחמות נפוליאון. חברת הודו המזרחית ההולנדית נקלעה לקשיים חמורים, וצומצמה פעילותה של חברת הודו המערבית ההולנדית. חלק מהתעשיות עברו לערים אחרות באזור, בהן היה כוח עבודה זול יותר. בעיר פרצו מרידות נגד חוכרי המיסים. על-אף ירידת עושרה של העיר, רמת החיים של בני השכבות הנמוכות בה המשיכה להיות גבוהה יחסית, ומוסדות העזרה הסוציאליים המשיכו להיות מאורגנים היטב ותרמו תרומה רבה לעניים. העיר הייתה מגוונת מאוד מבחינה אתנית, והסובלנות הרבה המשיכה להתקיים. האידאולוגיה המהפכנית בתקופת המהפכה הצרפתית לא פסחה על אמסטרדם, ונוצרה תנועה דמוקרטית בעיר שפנתה לממשלה הצרפתית החדשה בבקשה לעזרה בהפלת המשטר הישן בעיר. הצרפתים התקבלו ב-1795 כמשחררי העיר.

מצב העיר השתפר לאחר שנוסדה ממלכת הולנד בשנת 1815. במחצית הראשונה של המאה ה-19 אמסטרדם השלימה את תיעושה, והפכה למודרנית. היצע העבודה בעיר הביא להגירה המונית של כפריים אל העיר ולהכפלת אוכלוסייתה. מצב הדיור במרכז העיר הלך והדרדר, ומשפחות שלמות נאלצו להתגורר בבתים קטנים, חשוכים, בתנאי צפיפות וללא תנאים סניטריים. שכונות חדשות הוקמו לפועלים שזרמו לעיר ולבני המעמד הבינוני, אך אלו לא סיפקו את מגוריהם של חצי מיליון התושבים. בתקופה זו נבנו מוזיאוני העיר, תחנת סנטרל, וכן קווי ההגנה של אמסטרדם, מערך של 45 מעוזים סביב העיר. בתקופה זו פעל לתכנון העיר היהודי שמואל צרפתי.

בסוף המאה ה-19 הגיעה המהפכה התעשייתית השנייה לאמסטרדם, ונבנתה "תעלת אמסטרדם - ריין" על מנת לקשר בין העיר אמסטרדם לבין נהר הריין. כמו כן נחפרה "תעלת נורדזיי" אשר חיברה את העיר עם הים הצפוני. תעלות אלו הובילו לצמיחה בסחר וגידול בעושרה של העיר. הרכבת הראשונה עשתה את דרכה מהעיר להארלם בשנת 1839. תחנת הרכבת המרכזית הפכה את העיר ממרכז תנועה ימי למרכז של רשת מסילות ברזל. תקופה זו מכונה "תור הזהב השני של אמסטרדם".

במאה ה-20 וה-21

במלחמת העולם הראשונה נותרה הולנד נייטרלית, אולם היה מחסור במזון בעיר, ובדלק (שהיה אמצעי חשוב לחימום בחורף) שהובילו למהומות אזרחיות ופגיעות בנפש. אחת מהמהומות נקראה "מרד תפוחי-אדמה" בה אנשים פרצו ושדדו חנויות כדי למצוא מזון.

בשנת 1932 נשלמה הקמת סכר אשר הפריד את ים זאודר מהים הצפוני והפך אותו לאגם שנקרא כיום אייסלמר - אגם אייסל, ובכך למעשה נותקה אמסטרדם מהים.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הונהגה באמסטרדם מדיניות של העלמת עין משימוש בסמים קלים (אם כי רשמית הוא עדיין בלתי חוקי), דבר שהגביר תיירות אל העיר והביא לבואם של היפים רבים.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 חולקה העיר ל-15 רבעים אדמיניסטרטיביים אשר קיבלו סמכויות שלטון מקומי שהיו קודם בידי עיריית אמסטרדם. הרעיון העומד מאחורי חלוקה זו - לקרב את השלטון אל התושבים. ב-1987 בחר אותה האיחוד האירופי להיות "בירת התרבות של אירופה" במשך השנה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפתח הסחר הכלכלי של העיר, ומרכז העיר העתיק שופץ וחודש.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 גדלה האבטלה באמסטרדם. כמו כן החלו חיכוכים בין ההולנדים לבין המהגרים הרבים שהגיעו לעיר החל משנות ה-80 של המאה ה-20. הרצחו של במאי הסרטים תאו ואן גוך החריף חיכוכים אלה והגביר את העוינות כלפי המיעוטים האתניים, ובעיקר כלפי המוסלמים.

במהלך העשור השלישי של המאה ה-21, החלה תוכנית עתירת ממדים לחיזוק הגשרים וקירות התעלות בעיר[2].

כיום אמסטרדם היא הבירה העסקית והפיננסית של הולנד. היא אחת מערי העולם המובהקות ביותר באירופה, לאחר לונדון, פריז, מילאנו, מוסקבה, פרנקפורט ומדריד. רבים מהבנקים ומהחברות הגדולות בהולנד, בחרו בעיר כמקום מושבן של הנהלותיהם.