סינגל פרינסנחראכט קייזרסחראכט הרנחראכט

אמסטרדם הוכרזה כעיר ב-1306, ובשלהי ימי הביניים הייתה לאחד ממרכזי הסחר הימי החשובים ביותר באזור. ב-1369 הצטרפה העיר לליגה ההנזטית, עמה קיימה קשרי מסחר ענפים. למרות התפתחויות אלה נותרה אנטוורפן כמרכז הסחר הימי הראשי של הים הצפוני וארצות השפלה. שמה של העיר נגזר משילוב בין המילים Amstel (הנהר שלמרגלותיו היא שוכנת) והמילה Dam (סכר), על שם סכר גדול שנבנה על מנת להגן על העיר מפני מי הים. התפתחותה של העיר הואטה בגלל אדמות הביצה שהקיפו אותה, וכתוצאה מכך החל תהליך הדרגתי לייבוש הביצות במקביל לבניית בתי מגורים על תילי אדמה. גבול העיר באותה עת סומן על ידי תעלת סינגל שניקזה את מי הביצות והגנה על העיר מפני פלישה צבאית. בשלהי המאה ה-15 נבנו בעיר ביצורים.

ארצות השפלה עברו ב-1515 לשלטונו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ולאורך המאה ה-16 פרצו שורה של מרידות על רקע סוגיות דת מאחר שהאוכלוסייה המקומית נטתה לתמוך ברפורמציה, בעוד שקרל היה קתולי אדוק. ב-1581 הכריזו שבע פרובינציות על הקמת הרפובליקה ההולנדית, ולאחר מכן החלה הגירה לאמסטרדם של הוגנוטים מצרפת, משפחות יהודיות וסוחרים מאנטוורפן, וזאת בשל הסובלנות הדתית באופן יחסי שהייתה בעיר. היחסים הצבאיים עם ספרד המשיכו להיות מתוחים, אך למרות זאת חל גידול בפעילות המסחר הימי בעיר. ב-1602 וב-1621 הוקמו חברת הודו המזרחית ההולנדית וחברת הודו המערבית ההולנדית בהתאמה, על מנת לסחור עם האוקיינוס ההודי ועם יבשת אמריקה. ב-1648 הוכרה הולנד כמדינה עצמאית במסגרת שלום וסטפליה, וכתוצאה מכך חלה עלייה רבה בחשיבותה.

כתוצאה מהתפתחותה המהירה של אמסטרדם בשלהי המאה ה-16 לא נותר עוד מקום לבנייה חדשה בגבולות שהותוו על ידי הסינגל. בפרויקט בנייה רחב למטרות הגנה ופיתוח אורבני הורחק קו הגבול של העיר בכ-800 מטרים, והתבסס על תעלה חדשה בשם סינגלחראכט. האזור שנוצר בין הסינגל לבין הסינגלחראכט שימש לבניית אזור אורבני חדש שהיה צורך להתאימו לבנייה מאחר שהיה רווי מים. במסגרת הפרויקט נבנו נמל ואזור מסחר חדשים לאורך רשת של שלוש תעלות שאפשרו לכלי שיט לעגון במקום. התעלות החדשות נבנו בצורת קשתות קונצנטריות במקביל לתעלת סינגל. חפירתן של שתי התעלות הראשונות החלה במקביל בנהר איי ונמשכה לכיוון דרום, ולאחר שעבודות הכרייה הגיעו עד לתעלת ליידסחראכט ניתן היה להתחיל במילוי השטחים שנוקזו ובעבודות הבנייה עליהם. ב-1620 נחפרה תעלה שלישית, ולאור הצלחת הפרויקט החלה חפירת תעלה רביעית באמצע המאה ה-17.

האזור הידוע כיורדאן, הנמצא בין הקטע המערבי של הרובע לקו ההגנה של הסינגלחראכט, נבנה בהתאם לתוכנית המתאר הישנה של העיר ולא בהתאם לתוכנית החדשה שהתאפיינה בקווים ישרים. היורדאן הוא החלק היחיד בהכרזה של אונסק"ו שגובל בפרינסנחראכט. הוא הוקם על ידי סוחרים ממעמד הביניים שניהלו את העיר, ופיקחו על כל עבודות ההרחבה שהותאמו לדרישות המסחר ודרישות האבטחה הצבאית.

אמסטרדם הפכה במשך השנים לאחת מערי הבירה הגדולות ביותר באירופה, ונמלה הפך לאחד מהחשובים ביותר בסחר הימי האירופאי. עושרה של העיר בשלהי המאה ה-17 אפשר להמשיך ולפתח את הנדל"ן שלאורך תעלותיה. בזכות סובלנותה הדתית והפוליטית הצליחה העיר להגדיל את המגזר העסקי, את מגזר בעלי המלאכה, וכן את המגזר האמנותי שלה. בהכרזה על הרובע כאתר מורשת עולמית ציין אונסק"ו כי התפתחות העיר לאורך התעלות שלה והימנעותה מהצפות לאורך כל ההיסטוריה שלה הפכו למודל שנחשב כמתאים להתפתחות אורבנית, ויושם במספר ערים אירופיות במהלך המאה ה-18, כגון ערים בשוודיה, אנגליה ורוסיה, שבה תוכננה סנקט פטרבורג על ידי הצאר פטר הגדול בתנאים דומים לאלו שבהם התפתחה אמסטרדם.

הסחר הימי של העיר שובש במהלך המלחמות מול צרפת ואנגליה בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, ובעקבות בניית מספר תעלות חדשות במאה ה-19 חודש הנמל. לקראת סוף המאה ה-18 החלה מגמה נוספת, ובה הומרו מחסנים לבתי מגורים על מנת להתמודד עם האוכלוסייה שהלכה וגדלה ועם דרישות העיר כעיר בירה. לאורך המאה ה-19 החלה הקמתם של מבני משרדים שהתאימו במאפייניהם השונים, כגון סגנון אדריכלי, למבנים הישנים יותר. במלחמת העולם השנייה גורשו כ-100,000 מיהודי אמסטרדם על ידי הנאצים. רוב היהודים התגוררו עד לגירושם באזור התעלות. העיר לא ספגה נזקים חומריים רבים במהלך המלחמה.