בניית הטירה החלה בשנת 1077 על פי הוראת הארכיבישוף של העיר. בראשיתה שימשה כעמדת משמר בעלת חומות עץ אשר נבנתה במטרה להגן על האינטרסים של הכנסייה, אשר בתקופה זו העומד בראשה היה בעל עוצמה פוליטית וכלכלית משמעותית.

העימותים בין הארכיבישוף שתמך באפיפיור גרגוריוס השביעי לבין היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בתקופת האינבסטיטורה, חייבו אותו להרחיב ולעבות את ממדי המבנה ותהליך הבנייה וההרחבה נמשך גם במהלך מאות השנים הבאות.

חומות האבן והמגדלים נבנו בשנת 1462. בשנים 1495-1519 נמשכה הבנייה וההרחבה של שטחי הטירה, ובין היתר תוכנן ונבנה דגם ראשוני של הפוניקולר (Reisszug), המוביל מרגלי הגבעה אל תוך הטירה. זהו ככל הנראה קו הרכבת העתיק ביותר בעולם שעדיין פעיל גם בימינו.

בשנת 1525 במהלך מרד האיכרים הגרמני הושמה הטירה תחת מצור כאשר קבוצת כורים, איכרים, ואנשי העיר ניסו לגרש את הארכיבישוף אך לא הצליחו לכבוש את הטירה.
בשנת 1612 מת בין כותלי הטירה ארכיבישוף שהודח וסירב לפנות אותה.
במהלך מלחמת שלושים השנים חוזקו הטירה וביצוריה כחלך מחיזוק ההגנה על העיר זלצבורג כולה. בין היתר נוספו לטירה מחסנים לנשק ואבק שרפה וכן בתי שער נוספים.
בשנת 1800, בתקופת הקואליציה השנייה של המלחמות הנפוליוניות, נכנעה הטירה לכוחות הצרפתיים ללא קרב, והארכיבישוף נמלט לווינה.
במהלך המאה ה-19 שימשה הטירה כמחנה צבאי, מחסנים ובית כלא עד שנת 1861 בה ננטשה משימושים צבאיים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש בטירה כבית כלא לאסירים איטלקיים ובשנות ה-30 של המאה ה-20 נעצרו בה פעילים נאציים בתקופה שקדמה לאנשלוס.

מסוף המאה ה-19 מתנהלת בטירה סדרה של שיפוצים, כולל שיפוץ וחידוש מודרני של הפוניקולר, והיא הפכה למוקד תיירותי מרכזי של העיר זלצבורג.

כיום הטירה משמשת כאתר תיירות וכוללת מוזיאון ותצוגת נשק קטנה. מהטירה נשקף נוף פנורמי של העיר זלצבורג ובפרט העיר העתיקה ונהר הזאלצך.