המערה התגלתה לראשונה ב-1879 על ידי אנטון פּוׁסֶלט, חוקר מזלצבורג, שחקר רק את 200 המטר הראשונים של המערה. לפני שחקר את המערה היא הייתה ידועה רק למקומיים שהאמינו שהיא השער לגיהנום ולפיכך נמנעו מלהיכנס אליה.

ב-1880 פרסם פוסלט את תגליתו במגזין למטפסי הרים, אבל הדו"ח שלו נשכח.

אלכסנדר פון מֶרק, חוקר מערות מזלצבורג, נמנה עם הבודדים שזכרו את תגליתו של פוסלט. הוא ארגן מספר משלחות לתוך המערה החל מ-1912, דבר שהוביל להתעניינותם של חוקרים רבים נוספים באזור. מֶרק נהרג במלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, וכד בו שמור האפר שנותר משריפת גופתו טמון באחד מאולמות המערה.

ב-1920 נבנה צריף עבור החוקרים והוקמו המסלולים הראשונים אל המערה. תיירים החלו להופיע זמן קצר לאחר מכן והאתר הפך לפופולרי. מאוחר יותר נבנה מבנה אחר, 'בית ד"ר אודל' ונחצבו שבילים אל המערה מהעיירות ורפן (Werfen) וטאנך (Tannech).

ב-1955 נבנה הרכבל שקיצר את הטיפוס בן השעה וחצי לשלוש דקות בלבד. כיום שייכת המערה לוועדת היערות האוסטרים הלאומית, שמשכירה אותה לאיגוד זלצבורג לחקר מערות.