מָנְשִיָית נאצר (בערבית: منشية ناصر) הידועה גם כעיר הזבל, היא שכונת מצוקה בפרברי קהיר בירת מצרים, המבוססת על איסוף ומיחזור האשפה של העיר. שכונת הפחונים ממוקמת במורדות גבעת אלמקטם (جبل المقطم). למרות שבאזור רחובות, חנויות ובתי מגורים (כמו בכל אזור אחר בקהיר), אין בה תשתיות עירוניות כמו מים זורמים, מערכת ביוב או חשמל. חלק ניכר מן הבניינים בעיר נבנו ללא קבלת היתרים מסודרים של הרשויות. רק לכ-10% מתושבי השכונה יש גישה למים זורמים; וכ-80% מן הבתים אינם מחוברים למערכת הביוב.

בין תושבי השכונה יש המכונים זבאלין (زبالين) - אספני אשפה - שתפקידם להביא את האשפה לשכונה מרחבי קהיר וממיינים אותה על מנת למצות ממנה את התועלת. משפחות מסוימות "מתמחות" במיון סוג מסוים של אשפה שהם ממיינות ומוכרות. מוצרי נייר או זכוכית שנמצאים נמכרים, ואספני המתכת מתיכים אותה לשימוש נוסף. קבוצת הזבאלין מונה כ-60-70 אלף נפשות, המשתייכות ברובן לעדה הקופטית הנוצרית. בשל דתם, הם מגדלים גם חזירים, אשר ניזונים מאשפה אורגנית. בשר חזירים אלה נמכר באיטליזים של קופטים ברחבי העיר. בשנים האחרונות, בשל החרדה הציבורית משפעת החזירים, הגביר המשטר המצרי את הפיקוח על עדרי החזירים של מנשיית נאצר. כלכלת השכונה לא-פורמלית ומשפחות רבות מתקיימות מאיסוף האשפה למרות קיומם של שירותי איסוף אשפה ציבוריים בקהיר.

הכנסייה המונוליטית "שמעון הקדוש" שברובע יכולה להכיל עד 20000 מתפללים והיא הכנסייה הגדולה ביותר במזרח התיכון.

ב-6 בספטמבר 2008 התחולל אסון בעיר, לאחר שסלעים מגבעת אלמקטם התדרדרו אל תוך השכונה וקברו תחתיהם כמה עשרות אנשים. כ-100 אנשים נהרגו באסון, וכמה עשרות נוספים נפצעו.^{[דרוש מקור]}