القرافة
( עיר המתים (קהיר) )מתחם בית הקברות מוקף חומה ומצויים בו קברים ממאה ה-14 ועד היום.[1] במשך מאות שנים התגוררו בבית הקברות אנשים מדלת העם שלא יכלו לרכוש מגורים רגילים בעיר, פושעים נמלטים או פליטים. אולם מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 גדלה מאוד אוכלוסיית בית הקברות בעקבות תהליכי העיור המואצים שעברו על קהיר בתקופת שלטונו של גמאל עבד אל נאצר. על פי מחקר של הבנק העולמי משנת 1990 התגוררו במקום למעלה ממיליון בני אדם.[2]
תושבי "עיר המתים" חיים במאוזוליאומים המפוארים ובמבנים שהוקמו לצד הקברים. חלקם משלמים דמי שכירות מועטים למשפחות המשכירות את מתחם הקבר של קרוביהם. השבילים הצרים בין הקברים מונעים כניסה של כלי רכב לבית הקברות. ברוב המאוזוליאומים קיימות בארות מים, וחיבור לחשמל מתבצע בדרך כלל באופן פיראטי לשכונות הסמוכות.
בצפון המתחם הוקם בית קברות לחללי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.[1]
יהודה בלנגה, "הילודים למות והמתים להחיות" (אבות ד:כב') - "עיר המתים" בקאהיר, בתוך: אוריינט אקספרס - גיליון 8 - מנחם אב תשס"ט, יולי 2009, אוניברסיטת בר-אילן. (מהדורת אינטרנט) ^ און וינקלר, דמוגרפיה פוליטית במדינות ערב במאה ה-20, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ט 2008, עמ' 120
הוספת תגובה חדשה