במקום התקיים יישוב עוד לפני 1865, אך רק כשמספר הבתים הגיע ל-15 הוכרז על תחילת יישוב רשמית במקום. מאז יסודה שימשה העיר כמרכז מחוז (אויזד) צ'רנוירסק בגוברניית אסטרחן. ב-1918 עברה העיר לשלטון סובייטי. מ-1928 מרכז מחוז קלמיקיה. ב-1930 לפי מספר תושביה הוכרזה כעיר. מ-1935 משמשת בירת הרפובליקה הקלמיקית.

ב-13 באוגוסט 1942, במהלך במלחמת העולם השנייה, העיר נכבשה על ידי הקרופוס ה-52 של הוורמאכט הגרמני.[1] במהלך השנה שקדמה לכיבוש הגיעו לעיר כמה עשרות פליטים יהודים משטחים שהגרמנים כבשו באזור בלארוס ואוקראינה המודרניות ולא הספיקו לברוח לפני שהגרמנים הגיעו לאליסטה. זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני, הרשויות הורו על רישום וסימון היהודים בעיר, החרמת רכושם ושימושם לעבודות כפייה. כמו כן הם אולצו ללבוש מעין טלאי צהוב וכעבור זמן קצר הם כונסו למעין גטו בבניין יחיד. כעבור זמן קצר יחסית, ככל הנראה ב-9 בספטמבר, תושבי הגטו, כ-100 איש, נלקחו על ידי הגרמנים לבור הריגה שהוכן מראש ונורו למוות.[1] העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ב-31 בדצמבר.

התושבים הקלמיקים הואשמו על ידי סטלין בשיתוף פעולה עם הגרמנים, וב-1944 הועמסו על רכבות וגורשו לקזחסטן. במקומם הובאו מתיישבים רוסים, ושם המקום שונה לסְטֶפְּנוֹי (Степно́й) וצורף למחוז סטברופולסקי. ב-1957 הורשו הקלמיקים לחזור, שם העיר שוּנה חזרה לשמו המקורי והוקמה מחדש רפובליקת קלמיקיה.

לאחר התפרקות ברית המועצות ידעה העיר תחייה תרבותית. נשיא קלמיקיה לשעבר קירסן איליומז'ינוב משמש כיושב ראש פיד"ה – ארגון השחמט העולמי, ובעיר מתקיימים תחרויות שחמט רבות. כמו כן מתקיימת תחייה של התרבות הבודהיסטית, נבנים מקדשים ובתי תפילה לדת זו. הדלאי למה ה-14 אף ביקר בעיר.