Canyonlands National Park

( הפארק הלאומי קניונלנדס )

הפארק הלאומי קניונלנדס (באנגלית Canyonlands National Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית, המשתרע על שטח בן 1,366 קילומטרים רבועים בדרום-מזרח מדינת יוטה על יד העיירה מואב, ובקרבה לפארק הלאומי ארצ'ס. הפארק משמר נוף ססגוני של קניונים, הרי שולחן והרי כפתור רבים שהם תוצאה של סחיפה מתמשכת של הנהרות הקולורדו וגרין ויובליהם. הצעת החוק שיצרה את הפארק נחתמה על ידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון ב-12 בספטמבר 1964.

שני הנהרות הגדולים, הקולורדו והגרין, חצבו קניונים גדולים ברמת קולורדו המחלקים את הפארק לשלושה אזורים המכונים נפות (districts): "האי בשמים" (Island in the Sky) בצפון, "המחטים" ( The Needles) בדרום-מזרח ו"המבוך" (The Maze) במערב. נפה רביעית היא אזור קטן נפרד משאר הפארק צפונית-מערבית לשטח העיקרי הקרוי "קניון פרסת הסוס" (Horseshoe Canyon). אף שכל האזורים חולקים אותו אקלים מדבר חדגוני, כל אחד מהם הוא בעל ייחודיות משלו. הסופר אדוארד אבי, שביקר במקום לעיתים תכופות, תיאר את קניונלנדס במילים "זהו המקום המוזר, המופלא והקסום ביותר על פני כדור הארץ – אין משהו דומה לו בשום מקום...הצג את ההמשך

הפארק הלאומי קניונלנדס (באנגלית Canyonlands National Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית, המשתרע על שטח בן 1,366 קילומטרים רבועים בדרום-מזרח מדינת יוטה על יד העיירה מואב, ובקרבה לפארק הלאומי ארצ'ס. הפארק משמר נוף ססגוני של קניונים, הרי שולחן והרי כפתור רבים שהם תוצאה של סחיפה מתמשכת של הנהרות הקולורדו וגרין ויובליהם. הצעת החוק שיצרה את הפארק נחתמה על ידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון ב-12 בספטמבר 1964.

שני הנהרות הגדולים, הקולורדו והגרין, חצבו קניונים גדולים ברמת קולורדו המחלקים את הפארק לשלושה אזורים המכונים נפות (districts): "האי בשמים" (Island in the Sky) בצפון, "המחטים" ( The Needles) בדרום-מזרח ו"המבוך" (The Maze) במערב. נפה רביעית היא אזור קטן נפרד משאר הפארק צפונית-מערבית לשטח העיקרי הקרוי "קניון פרסת הסוס" (Horseshoe Canyon). אף שכל האזורים חולקים אותו אקלים מדבר חדגוני, כל אחד מהם הוא בעל ייחודיות משלו. הסופר אדוארד אבי, שביקר במקום לעיתים תכופות, תיאר את קניונלנדס במילים "זהו המקום המוזר, המופלא והקסום ביותר על פני כדור הארץ – אין משהו דומה לו בשום מקום אחר."

פרהיסטוריה ציידים-לקטים  פטרוגליפים בפארק

בני אדם ביקרו לראשונה בקניונלנדס לפני למעלה מ-10,000 שנה. קבוצות נוודים של ציידים-לקטים שוטטו ברחבי דרום-מערב ארצות הברית של ימינו מ-8,000 לפני הספירה ועד 500 לפני הספירה. אנשים אלו היו תלויים בזמינותם של צמחי בר ובעלי חיים להישרדותם. נראה שהם נשארו באזור מסוים למשך זמן קצר. הם השאירו אחריהם מעט מאוד חפצים שהתגלו כממצאים ארכאולוגיים ולא בנו בתים או מבני קבע אחרים. עם זאת, במהלך תקופה זו יצרו הציידים-לקטים כמות גדולה של אמנות סלע מעניינת. כמה מהדוגמאות הטובות ביותר לאומנותם, המכונה "סגנון קניון המחסום" (Barrier Canyon Style), נותרו על קירות הצוקים של קניון פרסת הסוס.[1]

בני הפואבלו הקדמונים ופרימונט  קיווה בשטחי הפארק

לפני אלפיים שנה בערך, החלו הציידים-לקטים להסתמך יותר על בעלי חיים וצמחים מבויתים למאכל. חקלאים מוקדמים אלו קרויים בני הפואבלו הקדמונים ובני תרבות פרימונט. הם גידלו תירס, שעועית, דלעת, כלבים ותרנגולי הודו. על מנת לטפל ביבוליהם הם חיו כל השנה בכפרים כמו אלה שהשתמרו בפארק הלאומי מסה ורדה. אף על פי ששתי הקבוצות חופפות זו את זו, בני תרבות פרימונט התגוררו ברובם במרכז יוטה, ואילו בני הפואבלו הקדמונים השתלטו על אזור ארבע הפינות. ניתן להבדיל בין תרבויות אלה באמצעות סגנון הכלים השונים, כלי החרס ואמנות סלע שלהם.

עם הזמן, גרם הגידול הנמשך באוכלוסיות במסה ורדה לחיפוש אחר אדמות מתאימות בכל רחבי אזור הקניונים של דרום-מזרח יוטה. עד שנת 1200 לספירה עברו קבוצות גדולות למה שכיום הוא נפת המחטים, במיוחד בסולט קריק (Salt Creek). עם זאת, אסמים ומבני מגורים ששימשו את בני הפואבלו הקדמונים מפוזרים ברחבי הפארק. אפשר לראות דוגמאות למבנים אלה בחורבת רואדסייד (Roadside Ruin) במחטים, בהר כפתור אזטק (Aztec Butte) באי בשמים, ולאורך שבילים רבים בשטח.

השינויים בדפוסי מזג האוויר היקשו על גידול היבולים יותר ויותר. בסביבות שנת 1300 לספירה עזבו בני הפואבלו הקדמונים את האזור ועברו דרומה. צאצאיהם כוללים את האנשים החיים בכפרי פואבלו מודרניים בניו מקסיקו ובאריזונה כמו הכפרים של בני האקומה, הזוני וההופי.[1]

יוט, נאוואחו ופאיוט

קבוצות תושבים אחרות הופיעו באזור לפני שבני הפואבלו הקדמונים עזבו אותו. ייתכן ותרבויות היוט והפאיוט הגיעו כבר בשנת 800 לספירה. הנאוואחו הגיעו מהצפון מתישהו לאחר 1300 לספירה. שלוש הקבוצות עדיין מתגוררות כיום באזור. אורח החיים של תרבויות אלה היה בתחילה יותר של ציידים-לקטים בהשוואה לבני הפואבלו הקדמונים. נראה כי הם כמעט ולא השתמשו או חקרו את אזור קניונלנדס.[1]

בואם של האירופאים חוקרי ארצות וציידים  החריתה דניס ג'וליאן קניון שאפר

עבור מגלי הארצות האירופאים המוקדמים, היה קניונלנדס יותר מכשול למעבר מאשר יעד. בשנות ה-70 של ה-18 הקיפו הכמרים הספרדים אסקלנטה ודומינגס את האזור, בחיפוש אחר מסלול בין ניו מקסיקו לקליפורניה. אסקלנטה ודומינגס נכשלו, אך הציידים והסוחרים מטאוס ומסנטה פה הצליחו. בראשית המאה ה-19 הפך "השביל הספרדי הישן", שעבר במואב כמו שעושה כיום כביש 191 של ארצות הברית, למסלול בשימוש רב.

האירופאים הראשונים שחקרו את קניונלנדס היו ככל הנראה ציידי פרוות אמריקאים וצרפתים שחיפשו בנהרות המערב בונים ולוטרות. הביקוש לפרוות של בעלי חיים אלה במזרח היבשת היה גדול. אחד הציידים בשם דניס ג'וליאן (Denis Julien) חרת את שמו, התאריך ואיור של סירה לאורך הנהר גרין בשנת 1836. ג'וליאן גם חרות את שמו בקניון קטרקט ובפארק הלאומי ארצ'ס.

מחקר רשמי של הנהרות קולורדו וגרין התרחש לראשונה בשנת 1869, אז הוביל מייג'ור ג'ון וסלי פאוול חבורה מהישוב גרין ריוור בוויומינג, דרך הגרנד קניון באריזונה. במהלך שלושת החודשים שארכה המשלחת, מיפה פאוול את הנהרות ורשם מידע על ההיסטוריה הטבעית והתרבותית של האזור. תחנה אחת שלו במה שכיום קניונלנדס עוררה השראה לקטע הבא ביומנו:

... הנוף בכל מקום, הרחק מהנהר, הוא של סלע - צוקי סלע; מישורי סלע; טרסות סלע; סלעי טרשים - עשרת אלפים צורות מגולפות באופן מוזר.

פאוול חזר על הנסיעה כמה שנים אחר כך.[2]

התיישבות

התיישבויות של אירופאים בדרום-מזרח יוטה התפתחו מהפעילות המיסיונרית של המורמונים. בשנת 1855 הקימו מורמונים מיסיון במה שהוא כיום מואב, אך עימותים עם בני היוט גרמו להם לנטוש אותו. משלחת החור בסלע (Hole in the Rock expedition) – קבוצה של מיסיונרים מורמונים שעליה הוטלה המשימה ליישב את דרום-מזרח יוטה - ייסדה את העיירה בלף (Bluff) בשנת 1880. העיירות בלנדינג, מואב ומונטיצ'לו יושבו זמן קצר לאחר מכן. מרבית התושבים התפרנסו כחקלאים, מחפשי זהב או כבוקרים.[2]

חוואים וכורים חוואים ושודדים  בוץ' קסידי

משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד 1975 השתמשו החוות המקומיות בחלק גדול מקניונלנדס למרעה בחורף. הבוקרים חיפשו בקניונים מזון לפרות ומים טובים. הם בנו שבילים להעברת העדרים על פני השטח הסלעי והמבותר. כדי לשמור על עדריהם, התגוררו הבוקרים במחנות פרימיטיביים במשך כמה שבועות בכל פעם. "שביל מעיין המערה" (Cave Spring Trai ) בנפת המחטים כולל מחנה אחד כזה.

מקומות ברחבי הפארק נושאים שמות של בוקרים מוקדמים. משפחות טיילור, הולמן ושפר רעו בקר וכבשים במה שהוא כיום אי בשמיים. דון קופר, מל טרנר, ד.ל. גאדלוק וג'ו טיטוס הקימו חוות בקר באזור אינדיאן קריק (Indian Creek). החזקותיהם בחברת הבקר אינדיאן קריק (Indian Creek Cattle Company) נקנו על ידי משפחות סקורופ וסאמרוויל בשנת 1914. מטה החברה שכן בחוות דוגאוט (Dugout Ranch) מחוץ לנפת המחטים. חברת הבקר אינדיאן קריק פועלת כיום בבעלות "החברה לשימור הטבע" (The Nature Conservancy), ארגון פרטי לשמירת הסביבה.

משפחות בידלקם, אקר, טיידוול ושפין נהגו להוביל עדרים לנפת המבוך בחורף. בחוות אקר נהגו לרעות פרות באדמות הסמוכות למבוך עד שנת 2000. בנוסף לבקר ולכבשים, האזורים הסלעיים והמבותרים סביב המבוך סיפקו מקלט לפורעי חוק. רוברס רוסט (Robbers Roost, מילולית "קן השודדים"), פסגת הר שולחן ממערב למבוך, סיפק מקלט לרוברט לירוי פרקר (הידוע בכינויו בוץ' קסידי), טום וביל מקארטי, מאט וורנר ואחרים.[3]

כורים

הצמיחה של תוכנית הנשק הגרעיני של אמריקה בשנות החמישים יצרה ביקוש גבוה לאורניום. הגאולוגים שיערו שאזור הקניונים של יוטה מכיל כמות משמעותית של אורניום, אך השטח הסלעי והמבותר הקשה על הגישה. כדי לעודד מחפשי אורניום, הציעה הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית תמריצים כספיים ובנתה כמעט 1,500 קילומטרים של כבישים בדרום-מזרח יוטה. בקניונלנדס, כוללות דרכים אלו את כביש וייט רים (White Rim Road) הפופולרי באי בשמיים.

אף על פי שהאזור ייצר כמויות ניכרות של אורניום, הכורים גילו מעט מאוד במה שהוא כיום קניונלנדס. עם זאת, הדרכים החדשות שנוצרו הובילו לתגליות אחרות. בפעם הראשונה ניתן היה לראות את קניונלנדס מתוך מכונית. התיירות גדלה אט אט ככל שיותר אנשים למדו על נפלאות הגאולוגיה של האזור. בפתיחת ארץ הקניונים לנסיעה, הכינו הכורים את הדרך להקמת פארק לאומי.[3]

 סטיוארט יודול (Stewart Udall), מזכיר הפנים של ארצות הבריתהקמת הפארק

בתחילת שנות החמישים החל בייטס וילסון (Bates Wilson), אז המפקח הראשי של המונומנט הלאומי ארצ'ס, לחקור את האזור שמדרום וממערב למואב. לאחר שראה את מה שמכונה כיום נפת המחטים בפארק הלאומי קניונלנדס, החל וילסון להמליץ להקמת פארק לאומי חדש שיכלול את המחטים. מסעות מחקר נוספים של וילסון ואחרים הרחיבו את האזורים שהוצעו להיכלל בפארק הלאומי החדש ולהוסיף את מפגש הנהרות גרין והקולורדו, נפת המבוך וקניון פרסת הסוס.[4] ב-1961 היה סטיוארט יודול (Stewart Udall), מזכיר הפנים של ארצות הברית אמור לשאת נאום בפני כנס בפארק הלאומי גרנד קניון. במהלך הטיסה לשם עבר המטוס מעל למפגש הנהרות גרין וקולורדו. נראה שהנוף עורר את העניין של יודול בהצעה של וילסון לפארק לאומי חדש באזור זה ויודול החל לקדם את הקמת הפארק הלאומי קניונלנדס.

ב-12 ספטמבר 1964, אחרי כמה שנים של דיונים, חתם נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון על הצעת חוק ציבורית מספר 88–950 שהקימה את הפארק הלאומי קניונלנדס.[5] בייטס וילסון מונה למפקח הראשי הראשון של הפארק החדש. הוא מכונה לעיתים קרובות כ"אבי הקניונלנדס".

הפארק הלאומי קניונלנדס התרחב לשטחו בנוכחי בגודל 1,366 קילומטרים רבועים ב-12 בנובמבר 1971 כאשר לפארק נוספו "המבוך", "ארץ האבנים העומדות" (Land of Standing Rocks), כמו גם הקניונים דייוויס (Davis) ולוונדר (Lavender) במסגרת הצעת החוק הציבורי 92-154.[6]

פשרה פוליטית בעת הקמת הפארק הגבילה את האזור המוגן לחלק שרירותי מאגן קניונלנדס. אנשי שמירת הטבע מקווים להשלים את הפארק על ידי הרחבת הגבולות אל שולי אבן החול הגבוהים המהווים את הגבול הטבעי של הנוף של קניונלנדס.[7]

^ 1 2 3 American Indians ^ 1 2 European Explorers ^ 1 2 Miners & Ranchers ^ "National Park Service: A Conversation with Bates Wilson". ^ Public Law 88-590 ^ Public Law 92-154 ^ Keiter, Robert B.; Stephen Trimble (2008–2009). "Canyonlands Completion report: Negotiating the Borders". University of Utah.
Photographies by:
snowpeak - CC BY 2.0
Statistics: Position
1501
Statistics: Rank
81680

הוספת תגובה חדשה

Esta pregunta es para comprobar si usted es un visitante humano y prevenir envíos de spam automatizado.

אבטחה
261543798Click/tap this sequence: 2992

Google street view

Where can you sleep near הפארק הלאומי קניונלנדס ?

Booking.com
487.370 visits in total, 9.187 Points of interest, 404 יעדים, 3 visits today.