Context of צ'יאפס

צ'יאפס (בספרדית: Chiapas; ‏?‏) היא אחת מ-31 המדינות המרכיבות את מקסיקו. רוב תושביה של צ'יאפס, שממוקמת בדרום מזרח מקסיקו, הם אינדיאנים. צ'יאפס היא המדינה הדרומית ביותר במקסיקו והיא גובלת בטבסקו בצפון, וראקרוס בצפון מערב, אואחאקה במערב, גואטמלה במזרח ובאוקיינוס השקט בדרום. בירתה והעיר הגדולה ביותר בה היא טוסטלה גוטיירס.

צ'יאפס (בספרדית: Chiapas; ‏?‏) היא אחת מ-31 המדינות המרכיבות את מקסיקו. רוב תושביה של צ'יאפס, שממוקמת בדרום מזרח מקסיקו, הם אינדיאנים. צ'יאפס היא המדינה הדרומית ביותר במקסיקו והיא גובלת בטבסקו בצפון, וראקרוס בצפון מערב, אואחאקה במערב, גואטמלה במזרח ובאוקיינוס השקט בדרום. בירתה והעיר הגדולה ביותר בה היא טוסטלה גוטיירס.

More about צ'יאפס

Population, Area & Driving side
  • Population 5217908
  • Area 73311
היסטוריה
  • מאז הכיבוש הספרדי

    מאז הכיבוש הספרדי נודעה צ'יאפס כמדינה המבודדת ביותר במקסיקו, והקשה ביותר לחדירה מבחוץ. הדבר מסביר אולי את הריכוז הגבוה ביותר של אינדיאנים הקיים בה בהשוואה לכל מדינה אחרת במקסיקו. עם זאת, עושרה הטבעי (עצים יקרים, נפט וגז) משך יזמים חיצוניים מזה דורות. שתי מרידות גדולות, תוצאת תנאי החיים הקשים שנכפו על התושבים, זכורות בהיסטוריה: זו של הצלטאלס (tzeltales) ושל שבט הקנקוק (Cancuc) ב-1712, וזו של הצוצילס (Tzotziles) מהכפר סן חואן צ'אמולה (Chamula) ב-1868. שתיהן הוכנעו באכזריות.

    המאה ה-19

    הרפורמה הליברלית של בניטו חוארס וסבסטיאן לרדו דה טחאדה ויורשיהם מאמצע המאה ה-19, שאפשרו רכישת קרקעות אינדיאניות בידי זרים, גרמו להתפתחות ראשוני האסיאנדות (חוות) והרנצ'וס הפרטיים בצ'יאפס, כולם על חשבון קרקעות הקהילה האינדיאניות. עד מהרה הפכו האינדיאנים ל"שואבי המים וחוטבי העצים" של החוות החדשות, כלומר, לאיכרים שכירים על אדמותיהם שלהם. עבודתם התרכזה במיוחד בחוות שעסקו בגידול קפה באזור סוקונוסקו (Soconusco) ושל עמק גריחלווה (Grijalva).

    אבל לא זו הייתה הסיבה הבלעדית לפרולטריזציה של האינדיאנים. מכניזם נוסף היה המיסוי הקרקעי שהוטל עליהם החל מסוף המאה ה-19 על ידי משטר פורפיריו דיאס, במטרה לאלצם לפצל את קרקעותיהם ביניהם ולהפוך לאיכרים פרטיים עצמאיים - יעד בלתי נסבל עבור ציבור שהיה רגיל מאז ומעולם להתייחס לקרקע כאל נכס קהילתי-קולקטיבי. הצטברות חובות האינדיאנים למדינה בגין המיסוי החדש עשה היכרות עם תופעה שלא הייתה מוכרת באזור - תופעת הגיוס הכפוי של עובדים לחוות הקפיטליסטיות (enganchamiento). סלילת מסילת ברזל ורשת כבישים באותן שנים יצרה חיץ תהומי בין שני חלקי המדינה, שהחמיר עוד את בידודם של תושבי מזרח צ'יאפס. בעוד שחלקה המערבי חובר לשאר חלקי הרפובליקה, בעיקר על רקע חקלאות הקפה, נותר המזרח מבודד, מוזנח ונטוש עד סמוך לפרוץ המרד בצ'יאפס ב-1994.

    ...הצג את ההמשך
    מאז הכיבוש הספרדי

    מאז הכיבוש הספרדי נודעה צ'יאפס כמדינה המבודדת ביותר במקסיקו, והקשה ביותר לחדירה מבחוץ. הדבר מסביר אולי את הריכוז הגבוה ביותר של אינדיאנים הקיים בה בהשוואה לכל מדינה אחרת במקסיקו. עם זאת, עושרה הטבעי (עצים יקרים, נפט וגז) משך יזמים חיצוניים מזה דורות. שתי מרידות גדולות, תוצאת תנאי החיים הקשים שנכפו על התושבים, זכורות בהיסטוריה: זו של הצלטאלס (tzeltales) ושל שבט הקנקוק (Cancuc) ב-1712, וזו של הצוצילס (Tzotziles) מהכפר סן חואן צ'אמולה (Chamula) ב-1868. שתיהן הוכנעו באכזריות.

    המאה ה-19

    הרפורמה הליברלית של בניטו חוארס וסבסטיאן לרדו דה טחאדה ויורשיהם מאמצע המאה ה-19, שאפשרו רכישת קרקעות אינדיאניות בידי זרים, גרמו להתפתחות ראשוני האסיאנדות (חוות) והרנצ'וס הפרטיים בצ'יאפס, כולם על חשבון קרקעות הקהילה האינדיאניות. עד מהרה הפכו האינדיאנים ל"שואבי המים וחוטבי העצים" של החוות החדשות, כלומר, לאיכרים שכירים על אדמותיהם שלהם. עבודתם התרכזה במיוחד בחוות שעסקו בגידול קפה באזור סוקונוסקו (Soconusco) ושל עמק גריחלווה (Grijalva).

    אבל לא זו הייתה הסיבה הבלעדית לפרולטריזציה של האינדיאנים. מכניזם נוסף היה המיסוי הקרקעי שהוטל עליהם החל מסוף המאה ה-19 על ידי משטר פורפיריו דיאס, במטרה לאלצם לפצל את קרקעותיהם ביניהם ולהפוך לאיכרים פרטיים עצמאיים - יעד בלתי נסבל עבור ציבור שהיה רגיל מאז ומעולם להתייחס לקרקע כאל נכס קהילתי-קולקטיבי. הצטברות חובות האינדיאנים למדינה בגין המיסוי החדש עשה היכרות עם תופעה שלא הייתה מוכרת באזור - תופעת הגיוס הכפוי של עובדים לחוות הקפיטליסטיות (enganchamiento). סלילת מסילת ברזל ורשת כבישים באותן שנים יצרה חיץ תהומי בין שני חלקי המדינה, שהחמיר עוד את בידודם של תושבי מזרח צ'יאפס. בעוד שחלקה המערבי חובר לשאר חלקי הרפובליקה, בעיקר על רקע חקלאות הקפה, נותר המזרח מבודד, מוזנח ונטוש עד סמוך לפרוץ המרד בצ'יאפס ב-1994.

    המאה ה-20

    המהפכה המקסיקנית ב-1910 שיפרה מעט את מצבם של האינדיאנים בצ'יאפס. בוטלו חובותיהם מימים עברו לחוות ובוטלו שיטות הגיוס הכפויות של פועלים לעבודה בהן. עם זאת, אדמות לא חולקו לאינדיאנים למרות הבטחות הרפורמה האגררית, בוודאי לא במרכז המדינה ובמזרחה, אם כי במידה מסוימת כן במערבה. הדבר נבע מעצמתו של צבא שהקימו החוואים שהצליח לעצור את צבא המהפכה באזורים מסוימים. בהמשך, אנשי ונוסטיאנו קרנסה (Carranza), הנשיא המהפכני הראשון (1917 - 1920), העדיפו לקחת חוות לעצמם במקום להפקיען מן החוואים ולחלקן בין האיכרים-האינדיאנים חסרי הקרקע. בשנות העשרים נחתם הסכם בין המדינה לחוואים לפיו המדינה תתחייב להכיר במבנה האגררי הקיים, במיוחד באזורי האדמות הטובות, תמורת הכרת החוואים בשלטון המהפכני. האינדיאנים נותרו שוב ללא פתרון[דרוש מקור]. אם במערב המדינה הם הצליחו להשיג הקלה מסוימת במצבם בזכות חלקות לגידול קפה שקיבלו מן החוואים בחכירה על פי דרישת הממשלה, הרי בדרום המדינה ובמזרחה הדבר מעולם לא קרה.

    היה זה עמוק בתוך שנות השלושים כשבמקום החלה מתארגנת תנועת איכרים מקומית, אבל גם אצל הנשיא העממי מאוד לאסרו קארדנס (1934–1940 ,Lázaro Cárdenas) שחיפש לכונן כלכלה מחליפת יבוא, שבעטיה תחולקנה גם אדמות, לא קרה הרבה. החוואים הצליחו להערים על המדינה ולהתחמק מפיצול אגררי של אדמותיהם (ראו הרומן "משיח של חושך" מאת הסופרת רוסריו קסטיאנוס (Castellanos), בת צ'יאפס בעצמה). בשולי העניין הצליחה המדינה להשיג עבור מספר קהילות אינדיאניות אי-אלו שטחי אדמות עזובות. עם זאת, עצם ההבטחות לאדמה, מבלי שחלוקתן בוצעה בהיקפים המתחייבים באזור, היה בה די כדי לשמור את האינדיאנים של צ'יאפס לאורך כל השנים נאמנים למדינה, ולמנוע מהם להתארגן באורח עצמאי ובלתי תלוי כדי לתבוע אדמות. עובדתית, כאשר התפכחו האינדיאנים מתקווה זו והחלו מתארגנים ביוזמתם הם, החל גם להיווצר מצב מרי. בינתיים, עם עליית ערך הסחורות החקלאיות ליצוא החל משנות הארבעים, נוספו סיבות נוספות מדוע לא לחלק את קרקעות האזור - חלוקתן בין האיכרים העניים תגרום לדלדולן ולחיסול הגידולים ליצוא. העדר חלוקה לווה בהפחתת שכר העבודה השכירה בחקלאות (סוף שנות הארבעים ואילך), ובירידת רווחי האינדיאנים בעלי קרקעות, שהתקשו להשיג מחירים טובים ליבוליהם. אנשים אלה נאלצו על כן לחפש עבודה נוספת כשכירים. העדר קרקעות מכאן וירידת שכר העבודה גרמו להגירה פנימית בתוך צ'יאפס בחיפוש אחר אדמות "פנויות", והגברה ניכרת בתופעת פלישות של מתנחלים בלתי חוקיים (squatters, או "צנחנים" בעגה המקומית). גל הגירה ופלישה זה כוון מטבעו לאזורים הפנויים יחסית של דרום המדינה ומזרחה.

    בראשית שנות החמישים החל לפעול באזור "המוסד האינדיאני הלאומי" (Instituto Nacional Indigenista או INI), שנוסד ב-1948. המגמה הייתה לסייע לאינדיאנים כלכלית ולמזגם באיכרות הלאומית הרחבה, אבל שיטת חלוקת המשאבים של INI, שפעלה על בסיס מוניציפלי על מנת לחזק את שליטת המדינה באינדיאנים, גרמה דווקא להתחזקות הזהות הקהילתית הספציפית, ולהחלשת הזהות האתנית הקיבוצית (על-קהילתית) וההזדהות עם קבוצות אתניות אחרות הדוברות אותה שפה (מקבוצת המאיה).

    סוף שנות השישים ידעו רדיקליזציה פוליטית. גברו הפלישות לשדות פרטיים, החוואים מצידם הקימו "משמרות לבנים" (guardas blancas), שהיוו למעשה כנופיות חמושות ואלימות, להגנת שדותיהם, האיכרים התארגנו בקבוצות גרילה, ונוסדו תנועות שמאל רדיקליות, מונהגות על ידי יוצאי תנועת הסטודנטים המובסת של 1968. שתי תנועות אלה, של האיכרים ושל השמאל דוכאו ביד חזקה. בשנות השבעים, תחת הנשיא לואיס אצ'ווריה (Echeverría ;1976 - 1970), חלה הקלה מסוימת. המדינה ניסתה לשפר את תדמיתה העממית, כדי להקל עליה להתמודד עם תנועות חשאיות רבות שקמו בינתיים על רקע ההזנחה בטיפול באוכלוסייה הכפרית הענייה. "בום הנפט" (גילוי נפט והפקתו) אפשר הזרמת כספים ליעדים חברתיים, אולם את תנועת העבודה הדבר לא הציל. התנועה התפלגה בין ארגונים וסינדיקטים תומכי המדינה לבין ארגונים וסינדיקטים עצמאיים. מתוך מדיניות קצרת רואי של העדפת המקורבים, סייעה המדינה באורח ניכר לתומכיה המאורגנים בארגונים מסונפים למפלגת השלטון, והזניחה את מתנגדיה, שהיו מסונפים לארגונים עצמאיים. מכאן בקע שבר פוליטי פנימי שהוסיף שמן לגלגלי המתיחות החברתית במקסיקו.

    Read less

Where can you sleep near צ'יאפס ?

Booking.com
487.349 visits in total, 9.186 Points of interest, 404 יעדים, 34 visits today.