צ'יצ'ן איצה (בשפת המאיה יוקאטקו chich'en itza; מילולית: "בפי באר המים של איצה") היא עיר שנבנתה על ידי תרבות המאיה בתקופה הקדם-קולומביאנית. כיום זהו אתר ארכאולוגי הממוקם בצפון מרכז חצי האי יוקטן, באזור מקסיקו של ימינו.

צ'יצ'ן איצה הייתה מרכז פעילות אזורי חשוב בצפון אזור ארצות השפלה של מקסיקו החל מהתקופה הקדם-קלאסית של דרום אמריקה ועד לראשית התקופה הקדם-קלאסית המוקדמת. באתר יש מגוון סגנונות אדריכליים, המשתייכים לסגנונות "מקסיקניים" שנראו במרכז מקסיקו ולסגנונות של בני הפוק מאיה שנמצאו בצפון ארצות השפלה של מקסיקו.

נוכחותם של סגנונות מרכז-מקסיקניים אלו נחשבה בעבר כעדות להגירה ישירה לעיר או אפילו לכיבוש שהגיע מכיוון מרכז מקסיקו, אולם הדעה הרווחת כיום היא שהסיבה לנוכחות סגנונות אלה, שאינם שייכים לבני המאיה, היא בעקבות עירוב תרבותי.

מידע ארכאולוגי, כגון עדות על שרפה של מספר מבנים ומתחמים חשובים, רומז על כך שצ'יצ'ן איצה נחרבה באופן אלים כנראה כתוצאה מפלישה. בעקבות חורבן צ'יצ'ן איצה, ההגמוניה האזורית ביוקטן עברה למקום שנקרא מאיאפאן.

לפי התאחדות האנתרופולוגים האמריקנית, השרידים של צ'יצ'ן איצה (כגון הפירמידה שבתמונה) הם רכוש פדרלי, והנאמנות על האתר נמצאת בידי המוסד הלאומי להיסטוריה ולאנתרופולוגיה של מקסיקו. אולם הקרקע שעליה נמצאים השרידים היא רכושה הפרטי של משפחת בארבאצ'אנו.

צ'יצן איצה הוא אתר תיירותי המביא מספר רב של תיירים למקסיקו. ביולי 2007 נבחרה פירמידת אל קסטיליו שבאתר לאחד משבעת פלאי עולם החדשים.