מבט ממערב אל השער המערבי - מאחוריו מימין מלון חיווה (מדרסת מוהאמד אמינחון) ולידו מינרט קלטה מינור המאוזוליאום של פהלבון מחמוד

תולדותיו של האיצ'אן קלה שלובים באלה של העיר. במאה ה-4 נודעה חיווה כנווה מדבר בליבה של חורזם, אשר תושביה שאבו מים והפכו את מדבר קרה קום לאדמות מרעה, גנים ופרדסים. העיר נכבשה על ידי הערבים בשנת 712 ועל ידי המונגולים ב-1221. ב-1379 השתלט עליה טימור לנג וב-1512 עברה לשליטת האוזבקים שהפכוה לאחת מבירותיהם. החל ב-1643 ועד 1740 הייתה העיר לבירת ח'אנות חיווה, וזו הייתה לתקופת הזוהר שלה. רוב המבנים המונומנטליים באיצ'אן קלה הוקמו בשנים אלה ולאחריהן. ב-1967 הוכרזה איצ'אן קלה כשמורה היסטורית ואדריכלית, ושנתיים לאחר מכן הוענק לה מעמד של מוזיאון פתוח (הלכה למעשה זהו סקאנסן, אם כי המונח אינו נהוג בהקשרה של העיר), דבר ששלל ממנה במידה רבה את חיותה.