בשלהי המאה ה-17 סיירו בנדיראנטס באזור מינאס ז'ראיס של ימינו, וגילו זהב. השמועות הגיעו לריו דה ז'ניירו, וב-1698 יצא אנטוניו דיאס בראש משלחת לחיפוש זהב. הוא הקים יישוב ארעי בהר סאו ז'ואאו, וחבר המשלחת, הכומר ז'ואאו דה פאריה פיאליו ערך את המיסה הראשונה. היישוב, שאוכלס בתחילה רק בחברי המשלחת הבודדים שיצאו עם דיאס, משך אליו עוד ועוד מחפשי זהב, ובתוך 30 שנה כבר עמד מספר תושביו על כ-40 אלף.

בין 1707 ל-1709 עמד האזור במרכזה של מלחמת האמבואבאס, שהייתה מאבק כוחות בין התושבים הוותיקים של סאו פאולו לבין המהגרים החדשים שהגיעו מפורטוגל, על זכויות הכרייה במרבצי הזהב החדשים. ידם של המהגרים החדשים הייתה על העליונה, וכתוצאה מכך הוקמו הטריטוריות של מינאס ז'ראיס וריו דה ז'ניירו. בירתה של מינאס ז'ראיס נקבעה במריאנה, ואולם ב-1711 אוחדו ארבעה יישובים קטנים שהוקמו בידי דיאס ואנשיו, אורו פרטו, אנטוניו דיאס, אורו פודרה ופאדרה פאריה לעיר אחת, וילה ריקה דה אלבוקרקה, והיא הייתה לעיר הבירה. ב-1720 קיבלה מינאס ז'ראיס מעמד של קפיטניה, שווילה ריקה בירתה.

בניגוד לערי החוף, שבהן נשמר המבנה החברתי המסורתי, חיו בווילה ריקה זה לצד זה בני מעמדות שונים - מתעשרים מהירים מגילוי זהב, בעלי מקצועות חופשיים, אנשי רוח ופועלים. בתוך כך, הובאו לעיר עבדים רבים מאפריקה, שעבדו במכרות בתנאים קשים. אחד מהם, שיקו רי, הצליח לקנות את חירותו, ובהמשך הצליח לשחרר גם את יתר חברי שבטו ואף לבנות להם כנסייה. שיקו רי היה לסמל להתנגדות העבדים לשלטון הקולוניאלי.

תור הזהב של וילה ריקה היה בשיאו ב-1750, ומאז, עם הידלדלותם של מרבצי הזהב, החלה העיר לרדת מגדולתה. במקביל, השלטון הפורטוגלי המרכזי החל להפעיל מנגנונים רגולטוריים שנועדו להתמודד עם הברחות, שכללו תשלום אגרה כתנאי מקדים לכרייה ומסים גבוהים על הזהב שנכרה (20% מהזהב שנכרה היה צריך לעבור לידי הכתר הפורטוגלי). ב-1789 החלה לפעול במינאס ז'ראיס האינקונפידנסיה מיניירה (Inconfidência Mineira), תנועה בדלנית שקראה להתנתקות מהשלטון הפורטוגלי. האינקונפידנסיה דוכאה ב-1792, מנהיגיה הוצאו להורג ורכושם הועלה באש, אך במאבקם הונחו היסודות למאבק לעצמאות ברזיל, שהוכרזה 30 שנה מאוחר יותר.

ב-1823, כשנה לאחר הכרזת העצמאות של ברזיל, שונה שמה של וילה ריקה לאורו פרטו. היא המשיכה לשמש כבירתה של מינאס ז'ראיס עד 1897, כאשר בלו הוריזונטה הייתה לעיר הבירה. הכרזתה של בלו הוריזונטה כבירה סימנה באופן סופי את אובדן מעמדה של אורו פרטו.

ב-1876 הוקם בעיר, בהוראתו של פדרו השני, בית הספר למכרות (Escola de Minas em Ouro Preto), ללימודי מינרלוגיה, גאולוגיה ומטלורגיה.