תכסילא

התיישבות מוקדמת

האזור סביב תכסילא היה מיושב בתקופה הנאוליתית כאשר כמה חורבות בתכסילא מתוארכים לשנת 3360 לפנה"ס. גם חורבות מתקופת תרבות עמק האינדוס הקדומה בסביבות שנת 2900 לפני הספירה התגלו באזור תכסילא, אם כי האזור ננטש בסופו של דבר לאחר קריסת תרבות עמק האינדוס.

היישוב המוקדם ביותר בעמק תכסילא נמצא בסראי חולה (Sarai Khola), הממוקמת 2 קילומטרים דרומית-מערבית למוזיאון תכסילא, שם שלושה תיארוכים באמצעות פחמן-14 מתקופת היישוב המסומנת כ-I הראו שהאתר יושב לראשונה בין סוף האלף הרביעי לתחילת האלף ה-3 לפני הספירה. התגלו מרבצים של ראשי חניתות מאבן מלוטשת, להבי צור וסוג ייחודי של כלי חרס מלוטשים מאוד, המראה סימנים ברורים לשימוש בסלים ארוגים בתהליך הייצור ויישום של ציפוי על פני השטח החיצוניים.[1] נראה שהתקופות IA ו-II בסראי חולה מראות המשכיות מתקופה I, עם הופעת כלים מלוטשים באדום. עם זאת, כלים בסגנון קוט דיג'י (אנ') נמצאו במספר רב יותר, והצורות בסגנון קוט דיג'י מראים סימנים של עיצוב בעזרת גלגל, מה שמסמן שינוי טכנולוגי ברור מהכלים של תקופה I. מתקופה II/קוט דיג'י התבצעו שבעה תיארוכים באמצעות פחמן-14 נלקחו גם מהתקופה המוקדמת והמאוחרת יותר, ונראה כי שלב זה מתוארך לאמצע סוף האלף ה-3 עד תחילת האלף השני לפני הספירה.[1]

מאוחר יותר, הוקם היישוב הגדול הראשון בתכסילא, בתל האתיאל, בסביבות שנת 1000 לפנה"ס. בשנת 900 לפני הספירה, העיר כבר הייתה מעורבת במסחר אזורי, שכן שברי חרס שהתגלו חושפים את קשרי המסחר בין העיר לפושקלאווטי (אנ').[2]

מאוחר יותר הייתה תכסילא מיושבת בתל בהיר (بھڑ ماونڈ), שתוארך לתקופה מסוימת סביב 800–525 לפני הספירה, כאשר השכבות המוקדמות הללו כוללות כלים מחורצים בצבע אדום.

הגבול המזרחי של האימפריה האחמניתהאימפריה האחמנית

חפירות ארכאולוגיות הראו שייתכן שהעיר גדלה באופן משמעותי בתקופת שלטונה של האימפריה האחמנית הפרסית במאה ה-6 לפני הספירה. בשנת 516 לפנה"ס יצא דריווש הראשון למסע לכיבוש מרכז אסיה, אריאנה (אנ') ובאקטריה, לפני שצעד אל מה שהם כיום אפגניסטן וצפון פקיסטן. הקיסר דריווש בילה את החורף של 516–515 לפנה"ס באזור גנדהארה המקיף את תכסילא, והתכונן לכבוש את עמק האינדוס, מה שעשה בשנת 515 לפנה"ס, ולאחר מכן מינה את סקילקס איש קריאנדה לחקור את האוקיינוס ההודי מהשפך של האינדוס לסואץ. לאחר מכן חזר דריווש לפרס דרך מעבר בולאן (אנ'). האזור המשיך תחת שלטונה של האימפריה האחמנית תחת שלטונו של חשיארש הראשון, ונמשך תחת השלטון האחמני במשך למעלה ממאה שנה.

תכסילא נשלטה לפעמים כחלק מממלכת גנדהארה (שבירתה הייתה פושקלאווטי), במיוחד לאחר התקופה האחמנית, אך תכסילא יצרה לפעמים מחוז עצמאי או עיר-מדינה משלה.[3]

התקופה ההלניסטית

מפה של המערכה הצבאית של אלכסנדר הגדול בהודו העתיקה

במהלך פלישתו לעמק האינדוס, הצליח אלכסנדר הגדול להשתלט על תכסילא (ביוונית עתיקה: Τάξιλα) בשנת 326 לפנה"ס ללא קרב, שכן שליט העיר, המלך אומפיס (אמבהי), נכנע ללא קרב. היסטוריונים יווניים שליוו את אלכסנדר תיארו את תכסילא כ"עשירה, משגשגת ונשלטת היטב". אריאנוס כתב שאלכסנדר התקבל בברכה על ידי אזרחי העיר, והוא הקריב קורבנות וחגג שם תחרות התעמלות ורכיבה על סוסים.

האימפריה המאורית

בשנת 317 לפנה"ס, גורשו האחשדרפנים היוונים שהציב אלכסנדר בעיר, ותכסילא עברה לשליטתו של צ'נדרגופטה מאוריה, מייסד האימפריה המאורית, שהפך את תכסילא לבירה אזורית. על יועצו, צ'אנקיה, נאמר כי לימד באוניברסיטה של תכסילא. תחת שלטונו של אשוקה, נכדו של צ'נדרגופטה, הפכה העיר למושב גדול של למידה בודהיסטית, אם כי העיר הייתה משכן למרד קטן בתקופה זו.

תכסילא נוסדה במיקום אסטרטגי לאורך "הדרך המלכותית" הקדומה שחיברה את בירת האימפריה המאורית בפטליפוטרה (אנ') בביהר, עם פשאוור העתיקה, פושקלאווטי, והלאה לכיוון מרכז אסיה דרך קשמיר, באקטריה וקאפיסה (אנ'). תכסילא החליפה ידיים פעמים רבות במהלך מאות השנים, כשאימפריות רבות מתחרות על שליטתה.

הודו-יוונים

במאה ה-2 לפני הספירה סופחה תכסילא על ידי הממלכה ההודו-יוונית (אנ') של בקטריה. הודו-יוונים בנו בירה חדשה, סירקאפ, על הגדה הנגדית של הנהר אינדוס מתכסילא. במהלך תקופה חדשה זו של שלטון יווני בקטרי, כמה שושלות (כמו אנטיאלסידס (אנ')) שלטו כנראה מהעיר כבירתם. במהלך הפוגות מהשלטון היווני, הצליחה העיר לנהל את עצמה, לשלוט באופן עצמאי בכמה גילדות סחר מקומיות, שגם טבעו את רוב המטבעות האוטונומיים של העיר. בערך במאה ה-1 לפנה"ס או המאה הראשונה לספירה, היו למלך אזיליסס (אנ') ההודו-סקיתי (אנ') אזיליסס (אנ') שלוש מטבעות, אחת מהן הייתה בתכסילא.

המלך היווני האחרון של תכסילא הודח על ידי השליט ההודו-סקיתי מאוס (אנ') בסביבות שנת 90 לפני הספירה. גונדופרס (אנ'), מייסד הממלכה ההודו-פרתית (אנ'), כבש את תכסילא בסביבות שנת 20 לפנה"ס, והפך אותה לבירתו. על פי האגדה הנוצרית הקדומה, תומאס הקדוש השליח ביקר את גונדופרס בסביבות שנת 46 לספירה, אולי בתכסילא, בהתחשב בכך שהעיר הייתה עיר הבירה של גונדופרס.

אימפריית קושאן

בסביבות שנת 50 לספירה, ביקר הפילוסוף היווני הנאו-פיתגורי אפולוניוס איש טיאנה לכאורה בתכסילא, ביקור שתואר על ידי הביוגרף שלו, פילוסטרטוס, שכתב כ-200 שנה מאוחר יותר. פילוסטרטוס תיאר את תכסילא כעיר מבוצרת שנקבעה על פי תוכנית סימטרית, בגודלה דומה לנינוה. הארכאולוגיה המודרנית מאשרת תיאור זה. כתובות המתוארכות לשנת 76 לספירה מדגימות שהעיר הייתה אז כבר תחת שלטון אימפריית קושאן, לאחר שהעיר נכבשה מידי הפרתים על ידי קוג'ולה קאדיפיסס (אנ'), מייסד אימפריית קושאן. שליט קושאן הגדול קנישקה הראשון הקים מאוחר יותר את סירסוח (אנ'), האחרון מבין היישובים העתיקים בתכסילא.

אימפריית גופטה

באמצע המאה הרביעית לספירה, כבשה אימפריית גופטה את השטחים במזרח גנדהארה. העיר תכסילא נודעה בזכות קשרי הסחר שלה, כולל משי, אלגום, סוסים, כותנה, כלי כסף, פנינים ותבלינים. בתקופה זו העיר מופיעה פעמים רבות בספרות ההודית הקלאסית - הן כמרכז תרבות והן כעיר גבול צבאית.

האוניברסיטה של תכסילא הייתה קיימת במהלך מסעותיו של הצליין הסיני פאשיין (אנ'), שביקר בתכסילא בסביבות שנת 400 לספירה. הוא כתב ששמה של תכסילא מתורגם כ"הראש הכרות", והיה האתר של סיפור בחייו של הבודהה "שם הוא נתן את ראשו לאדם".[4]

דעיכה

ידוע שהקידאריטים (אנ'), הווסאלים של האימפריה ההפתליטית (אנ') פלשו לתכסילא בערך בשנת 450 לספירה. אף על פי שגורשו משם על ידי קיסר סקנדגופטה (אנ') מאימפריית גופטה, העיר לא התאוששה - כנראה בגלל הנוכחות ההונית החזקה באזור, התמוטטות הסחר וכן המלחמה המשולשת בין פרס, המדינה הקידרית וההונים במערב גנדהארה.

ההונים הלבנים (אנ') והונים של אלכון (אנ') שטפו את גנדהארה ופנג'אב בסביבות שנת 470 לספירה, וגרמו להרס נרחב ולהרס של המנזרים והסטופות הבודהיסטיות המפורסמות של תכסילא, מכה שממנה העיר לעולם לא התאוששה. משנת 500 לספירה עד 540 לספירה, העיר דעכה לאחר שעברה לשליטת האימפריה ההונית בראשות הקיסר מיהירקולה (אנ'), פטרון של השיוויזם ההינדי, מיהירקולה היא אחראי להרס מסוים של אתרים ומנזרים בודהיסטים ברחבי האזורים הצפון-מערביים של תת-היבשת ההודית.[5]

הצליין הבודהיסטי הסיני והנוסע שׂוֵאנְדְזָאנְג (אנ') ביקר בהודו בין 629 ל-645 לספירה. הוא ביקר בתכסילא שהייתה שוממה וחצי הרוסה בשנת 630 לספירה, ומצא שרוב המנזרים שלה עדיין הרוסים ושוממים. רק כמה נזירים נשארו שם. הוא הוסיף כי הממלכה הפכה מדינת חסות של קשמיר עם המנהיגים המקומיים שנלחמים ביניהם על השלטון. הוא ציין שבעבר היא הייתה בשליטת קאפיסה (אנ'). בהגיע המאה התשיעית, היא הייתה בשליטת הטורקים השאהיים (אנ'). שושלת הטורקים השאהיים של קאבול הוחלפה בשושלת שאהי ההינדית שהובסה על ידי מחמוד מע'זנה.[6]

ההיסטוריון המוסלמי אחמד אל-בלאד'רי מספר כיצד המלך של אל-אוסאיפן התאסלם בתקופת שלטונו של הח'ליף אל-מעתצם, ונטש את אמונתו הישנה עקב מות בנו אף על פי שכוהני המקדש התפללו להחלמתו. לפי ההיסטוריונים ממוקמת אל-אוסאיפן בין קשמיר, מולטן וקאבול, והיא מזוהה עם ממלכת תכסילא על ידי כמה מחברים.

^ 1 2 Petrie, Cameron, (2013). "Taxila", in D. K. Chakrabarti and M. Lal (eds.), History of Ancient India III: The Texts, and Political History and Administration till c. 200 BC, Vivekananda International Foundation, Aryan Books International, Delhi, p. 654. ^ Mohan Pant, Shūji Funo, Stupa and Swastika: Historical Urban Planning Principles in Nepal's Kathmandu Valley. NUS Press, 2007 ISBN 9971693720, citing Allchin: 1980 ^ Samad, Rafi U (2011). The Grandeur of Gandhara: The Ancient Buddhist Civilization of the Swat, Peshawar, Kabul and Indus Valleys. ISBN 9780875868592. ^ A Record of Buddhistic Kingdoms, Being an Account by the Chinese Monk Fa-Hsien of his Travels in India and Ceylon in Search of the Buddhist Books of Discipline, Chapter 11 ^ Singh, Upinder (2017). Political Violence in Ancient India (באנגלית). Harvard University Press. p. 241. ISBN 978-0-674-97527-9. ^ A Guide to Taxila. Cambridge University Press. 20 ביוני 2013. pp. 39, 46. ISBN 9781107615441. {{cite book}}: (עזרה)