פֿוּגְ'ייֵן טוּלוֹאוּ (סינית: 福建土樓; פיניין: Fújiàn Tǔlóu – "מבני האדמה של פוג'יין") הם סוג של מבני מגורים כפריים סיניים של בני ההאקה באזורים ההרריים בדרום מערב מחוז פוג'יין שבדרום מזרח הרפובליקה העממית של סין. מרביתם נבנו בין המאה ה-12 למאה ה-20.

טולואו הוא מבנה גדול, סגור ומבוצר, שצורתו בדרך כלל ריבועית או מעגלית, שקירותיו החיצוניים עבים מאוד ובנויים מאדמה נגוחה, גובהו בין שלוש לחמש קומות ומתגוררים בו עד 80 משפחות. בחצר שבמרכז המבנה יש בדרך כלל מבנים פנימיים קטנים היכולים להכיל אולמות, מחסנים, בארות ומגורים, כשכל המבנה דומה לעיר מבוצרת קטנה.

הקירות החיצוניים של המבנים המבוצרים נוצרו בטכניקה של דחיסת אדמה לחה, המעורבת עם אבנים, חזרן ועץ וחומרים זמינים אחרים על מנת ליצור חומות בעובי של עד 1.8 מטרים. לעיתים קרובות מוסיפים לקירות ענפי עצים, רצועות של עץ ושביבי חזרן כחיזוק נוסף. התוצאה היא מבנה מואר היטב, מאוורר היטב, מוגן מרוח ועמיד בפני רעידות אדמה שהוא חמים בחורף וקריר בקיץ. לטולואו יש בדרך כלל שער כניסה אחד, מוגן על ידי דלת עץ בעובי 10 עד 13 סנטימטר המחוזקת מבחוץ על ידי לוחות ברזל. בקומה העליונה של מבני אדמה אלו יש חרכי ירי למטרות הגנה.

ב-2008 הכריזה אונסק"ו על 46 מקבצים של טולואו בפוג'יין כאתר מורשת עולמית, כולל מקבץ צ'וּשִׂי טולואו, מקבץ טְייֵנְלְווֹקֶנְג טולואו, מקבץ חֶקֶנְג טולואו, מקבץ גָאובֵּיי טולואו, מקבץ דָאדִי טולואו, מקבץ חוֹנְגְקֶנְג טולואו, יָאנְגְשְׂייֵן לואו, חְווֵיְיְוֵּ'אן לואו, גֶ'נְגְפֿוּ לואו וחֶגְווֵי לואו. בהחלטת אונסק"ו תוארו המבנים כ”דוגמאות יוצאות דופן של מסורת בנייה פונקציונלית המדגימות סוג ייחודי של מגורים קהילתיים וארגון הגנתי תוך יחס הרמוני עם סביבתם”.