סונדרבאנס
סונדרבאנס (בנגלית: সুন্দরবন, שׁוּנְדוֹרְבּוֹן, מילולית: יער יפה) הוא יער המנגרובים ההלופיטי הגדול ביותר בכדור הארץ. היער שוכן בשפך נהר הגנגס, בשטחן של בנגלדש ומדינת מערב בנגל שבהודו, ויוצר את הדלתה של הנהר. היער משתרע על פני שטח של 10,000 קילומטרים רבועים, מתוכם 6,000 קילומטרים רבועים בבנגלדש. החלק של הודו הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1987 והחלק של בנגלדש כאתר נפרד ב-1997, ולכן בעוד שהחלק ההודי והחלק הבנגלדשי מרכיבים אותו אקוטופ רציף, הם רשומים ברשימת האתרים כשני אתרים נפרדים: החלק ההודי כ"הפארק הלאומי סונדרבאנס" (Sundarbans National Park) והחלק של בנגלדש כ"הסונדרבאנס" (The Sundarbans).
החלק ההודי של סונדרבאנס מנוהל על ידי מחלקת היערות של ממשלת מערב בנגל. הפארק מחולק לשני אזורים, שעליהם מפקחים יערנים. כל אזור מחולק למספר אזורי משנה. בפארק יש גם תחנות שמירה ומחנות ניידים, על מנת להגן עליו מפני פעילויות לא חוקיות. הפארק זוכה למימון של ממשלת מערב בנגל ושל ממשלת הודו.
סונדרבאנס נחצה על ידי רשת מורכבת של נתיבי מים המושפעים מתופעת הגאות והשפל, א...הצג את ההמשך
סונדרבאנס (בנגלית: সুন্দরবন, שׁוּנְדוֹרְבּוֹן, מילולית: יער יפה) הוא יער המנגרובים ההלופיטי הגדול ביותר בכדור הארץ. היער שוכן בשפך נהר הגנגס, בשטחן של בנגלדש ומדינת מערב בנגל שבהודו, ויוצר את הדלתה של הנהר. היער משתרע על פני שטח של 10,000 קילומטרים רבועים, מתוכם 6,000 קילומטרים רבועים בבנגלדש. החלק של הודו הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1987 והחלק של בנגלדש כאתר נפרד ב-1997, ולכן בעוד שהחלק ההודי והחלק הבנגלדשי מרכיבים אותו אקוטופ רציף, הם רשומים ברשימת האתרים כשני אתרים נפרדים: החלק ההודי כ"הפארק הלאומי סונדרבאנס" (Sundarbans National Park) והחלק של בנגלדש כ"הסונדרבאנס" (The Sundarbans).
החלק ההודי של סונדרבאנס מנוהל על ידי מחלקת היערות של ממשלת מערב בנגל. הפארק מחולק לשני אזורים, שעליהם מפקחים יערנים. כל אזור מחולק למספר אזורי משנה. בפארק יש גם תחנות שמירה ומחנות ניידים, על מנת להגן עליו מפני פעילויות לא חוקיות. הפארק זוכה למימון של ממשלת מערב בנגל ושל ממשלת הודו.
סונדרבאנס נחצה על ידי רשת מורכבת של נתיבי מים המושפעים מתופעת הגאות והשפל, אזורי בוץ (Mudflat) ואיים קטנים שבהם גדלים יערות מנגרוב עמידים למלח. האזור ידוע בשל הטיגריס הבנגלי הגדל בו, בנוסף לפאונה הכוללת מיני עופות, אייליים, תניניים ונחשים.
תחילת ההיסטוריה של האזור מתוארכת לתקופה שבין שנת 200 לשנת 300. הריסות של עיר שנבנתה על ידי צ'אנד סאדאגאר התגלתה באזור באגהמרה שביער. בתקופת האימפריה המוגולית סונדרבאנס שימש כמקום מקלט עבור הרג'ה באסאנד ראי ואחיינו, שנמלטו מפני צבאותיו של הקיסר אכבר. בניינים רבים שנבנו על ידי הרג'ה עברו במהלך המאה ה-17 לחזקתם של שודדי ים פורטוגליים, מבריחי מלח ושודדים. עדויות לתקופה זאת נמצאות בין השאר בהריסות שבנטידהופאני ובמקומות אחרים בסונדרבאנס.
המלכים המוגוליים השכירו את יערות סונדרבאנס במשך השנים, וסונדרבאנס הוא אחד מהיערות הראשונים בעולם שהושמו תחת ניהול מדעי. האזור מופה על ידי הסוקר הכללי של הודו באמצע המאה ה-18, לאחר שב-1757 חברת הודו המזרחית רכשה את הזכויות על האתר מהקיסר המוגולי אלאמגיר השני. הניהול המסודר של היער החל בשנות ה-60 של המאה ה-19, לאחר הקמתה של מחלקת היערות במערב בנגל. הנהלת היער הראשונה הוקמה ב-1869. ב-1875 וב-1876 סונדרבאנס הוכרז כיער המיועד לשימור, והאחריות לניהול היער עברה מהמחוז האזרחי שבו הוא שוכן אל מחלקת היערות. תוכנית החומש הראשונה הייתה מיועדת עבור השנים 1893 עד 1898[1][2].
האזור בהודו שבו שוכן הפארק הלאומי סונדרבאנס הוכרז כאזור הליבה של שמורת הנמרים סונדרבאנס ב-1973, וכמקלט בעלי חיים בשנת 1977. הקמת הפארק התרחשה ב-4 במאי 1984, וב-1987 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית. סונדרבאנס הוכרז על ידי ממשלת הודו ב-1989 (ועל ידי אונסק"ו ב-2001) כשמורה ביוספרית. ב-1997 הכריז אונסק"ו על החלק הבנגלדשי של היער כאתר מורשת עולמית.
סונדרבאנס נפגע באופן קשה מסופת ציקלון שחלפה דרכו ב-15 בנובמבר 2007. בבדיקות מוקדמות שנערכו על ידי נציגי אונסק"ו התברר כי עשרות אחוזים משטחי הפארק נפגעו, ואנשים רבים מקרב הנהלת הפארק נהרגו כתוצאה מהסופה. אונסק"ו שוקל להכריז על סונדרבאנס כאתר מורשת עולמית בסיכון, ואף לבטל את ההכרזה כליל במקרה שיתברר כי הנזק חמור מדי ולא ניתן לתיקון[3].
הוספת תגובה חדשה