שפות ברבריות

השפות הבֶּרְבֶּרְיוֹת הן קבוצת שפות המדוברות בעיקר בפי הברברים במרוקו ובאלג'יריה. כמו כן יש קבוצות הדוברות שפות אלו לכל אורך הסהרה, וגם באזור האפריקאי שמדרום למדבר סהרה. שפות אלו שייכות למשפחת השפות האפרו־אסיאתיות. יש המבקשים להכיר בקבוצת שפות אלו כקבוצה בפני עצמה, ללא קשר לשפות האפרו־אסיאתיות.

עם השפות הברבריות העיקריות נמנות: תאמאזיגת (מדוברת במרכז מרוקו), תאריפית או ריפי (מדוברת בצפון מרוקו), תַשֶלְחִית (מדוברת בדרום מרוקו), קבילית (מדוברת בחלקים נרחבים של אלג'יריה), ותאשאוית או שאויה (מדוברת בצפון־מזרח אלג'יריה). תמאזיגת הייתה שפה כתובה בהפסקות למשך כ־3,000 שנה.

הכתב שונה עם הזמן, לפי העמים שישבו בארצות שדוברו בהן שפות אלו. תחילה נכתבה השפה בכתב התיפינאג , שעודנו בשימוש אצל הטוארגים, ומופיע גם על שילוט דרכים באלג'יריה ובמרוקו. הממצא הקדום ביותר של כתב זה מתוארך ל־200 לפנה"ס. בין שנת 1000 לשנת 1500 נכתבה השפה בכתב הערבי (התשלחית של מרוקו נכתבת כך גם בימינו); יש הכותבים שפות אלו באלפבית הלטיני, בייחוד דוברי הקבילית. כתב התיפינאג הפך באחרונה לרשמי במרוקו והכתב הלטיני הפך רשמי באלג'יריה, מאלי וניז'ר. אף על פי כן, בכתבי התיפינאג והערבית נעשה שימוש רב במאלי ובניז'ר, בשעה שהכתבים הלטיני והערבי עודם בשימוש רב במרוקו.