סן פרנסיסקו (באנגלית: San Francisco; בשמה הרשמי: City and County of San Francisco – העיר והמחוז סן פרנסיסקו) היא העיר הרביעית בגודלה במדינת קליפורניה שבארצות הברית. נכון לשנת 2018, בעיר מתגוררים כ־883,305 תושבים, וגודלה הוא כ-121 קמ"ר. העיר ממוקמת בקצה הצפוני של חצי האי סן פרנסיסקו, וצפיפות האוכלוסין בה היא כ-6,898 איש לכל קילומטר רבוע. צפיפות האוכלוסין בעיר היא הגבוהה ביותר במדינת קליפורניה, והשנייה בגובהה בארצות הברית כולה. המטרופולין של העיר הוא ה-13 בגודלו בארצות הברית, ומתגוררים בו כ-4.5 מיליון תושבים. סן פרנסיסקו נחשבת למרכז הכלכלי, התרבותי והתעבורתי של אזור מפרץ סן פרנסיסקו, אזור בו מתגוררים כ-7.4 מיליון תושבים.
בשנת 1776, הקימו המתיישבים הספרדים מבצר באזור שער הזהב ומיסיון על שמו של פרנציסקוס מאסיזי בסמוך לו. הבהלה לזהב לאזור מדינת קליפורניה בשנת 1848, גררה עמה תקופה של התרחבות משמעותית לאזור, והביאה לעליית מספר התושבים בו בשנה אחת מ-1,000 ל-25,000. התרחבות זו הפכה את העיר לגדולה ביותר באזור החוף המערבי באותה התקופה. בשנת 1906, התרחשה בעיר רעידת א...הצג את ההמשך
סן פרנסיסקו (באנגלית: San Francisco; בשמה הרשמי: City and County of San Francisco – העיר והמחוז סן פרנסיסקו) היא העיר הרביעית בגודלה במדינת קליפורניה שבארצות הברית. נכון לשנת 2018, בעיר מתגוררים כ־883,305 תושבים, וגודלה הוא כ-121 קמ"ר. העיר ממוקמת בקצה הצפוני של חצי האי סן פרנסיסקו, וצפיפות האוכלוסין בה היא כ-6,898 איש לכל קילומטר רבוע. צפיפות האוכלוסין בעיר היא הגבוהה ביותר במדינת קליפורניה, והשנייה בגובהה בארצות הברית כולה. המטרופולין של העיר הוא ה-13 בגודלו בארצות הברית, ומתגוררים בו כ-4.5 מיליון תושבים. סן פרנסיסקו נחשבת למרכז הכלכלי, התרבותי והתעבורתי של אזור מפרץ סן פרנסיסקו, אזור בו מתגוררים כ-7.4 מיליון תושבים.
בשנת 1776, הקימו המתיישבים הספרדים מבצר באזור שער הזהב ומיסיון על שמו של פרנציסקוס מאסיזי בסמוך לו. הבהלה לזהב לאזור מדינת קליפורניה בשנת 1848, גררה עמה תקופה של התרחבות משמעותית לאזור, והביאה לעליית מספר התושבים בו בשנה אחת מ-1,000 ל-25,000. התרחבות זו הפכה את העיר לגדולה ביותר באזור החוף המערבי באותה התקופה. בשנת 1906, התרחשה בעיר רעידת אדמה חזקה, שהביאה לשריפות ענק ולהשמדתם של כשלושה רבעים מן העיר. למרות זאת נבנתה העיר מחדש והתאוששה במהירות, ותשע שנים לאחר ההרס התארחה בעיר התערוכה לכבוד פתיחתה של תעלת פנמה. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה סן פרנסיסקו כנמל להעברת חיילים מארצות הברית לחזית האוקיינוס השקט. לאחר המלחמה, חזרתם והתמזגותם של החיילים, ההגירה המסיבית למדינה, ועמדות יותר ויותר ליברליות בנושאים רבים בנוסף לגורמים נוספים הביאו את קיץ האהבה ואת התנועה לזכויות הלהט"ב לעיר. גורמים אלו הפכו את העיר למרכז האקטיביזם הליברלי החברתי בארצות הברית.
כיום סן פרנסיסקו היא מוקד תיירות פופולרי בינלאומי, הידוע בשל הערפל הקיצי הקריר שלה, הגבעות והכבישים התלולים שבגבולותיה והשילוב האקלקטי בין אדריכלות ויקטוריאנית לאדריכלות מודרנית. אתריה המפורסמים של העיר כוללים את גשר שער הזהב, קרון הכבל של העיר וצ'יינהטאון. העיר היא גם מרכז כלכלי ובנקאי, וביתם של למעלה משלושים מוסדות כלכליים בינלאומיים, וכן מרכז של תעשיית ההייטק הבינלאומית.
נכון לשנת 2019, סן פרנסיסקו היא העיר האמריקאית בעלת הדירוג הגבוה ביותר בדירוג מחייה עולמי.
מיסיון סן פרנסיסקו דה אסיסהיישוב הקדום ביותר בסביבות העיר מתוארך לשנת 3000 לפנה"ס. אנשים משבטי האוהלון החלו להתיישב בצפון קליפורניה, ובין היתר באזור סן פרנסיסקו מתחילת המאה השישית לספירה. על אף שהספרדים הכריזו בעלות על אדמתם כבר במאה ה-16, לשבטי האוהלון כמעט לא היה קשרים עם האירופאים עד לשנת 1769, כשמשלחת מחקר נשלחה לאזור אלטה קליפורניה, כחלק מניסיון ליישב את האזור בידי הספרדים.
שבע שנים לאחר מכן, בשנת 1776, בחרה משלחת נוספת בהנהגתו של חואן בטיסטה דה אנזה באתר זה להקמתו של מרכז צבאי, לצורך ההשתלטות על האזור. זמן קצר לאחר מכן נבחר חוזה חואקין מורגה להקימו. מאוחר יותר באותה השנה הקים המיסיונר הפרנציסקני פרנסיסקו פלו בקרבת המרכז הצבאי את המיסיון סן פרנסיסקו דה אסיס. שבט הילמו מאנשי האולון היו לראשונים ששועבדו במיסיון ושהמירו את דתם לנצרות קתולית.
בשנת 1821, לאחר קבלת העצמאות מספרד, הפך השטח לחלק ממקסיקו. תחת השלטון המקסיקני קטנה בהדרגה מערכת המיסיון ושטחיה הופרטו. בשנת 1835 היה ויליאם א. ריצ'רדסון לראשון שהקים אחוזה פרטית בעיר על יד מעגן ספינות, בקרבת כיכר פורסמות' המודרנית. יחד עם פרנסיסקו דה הארו (שהיה עתיד להיות ראש העירייה הראשון), הוא תכנן מערך רחובות להתיישבות המתרחבת, ומאוחר יותר לעיירה שנקראה ירבה בואנה (Yerba Buena, ספרדית "עשב טוב"), שהחלה למשוך מתיישבים אמריקאים.
הקומודור ג'ון ד. סלוט תבע בעלות אמריקנית על קליפורניה ב-7 ביולי 1846, במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו. יומיים לאחר מכן הגיע הקפטן ג'ון ב. מונטגומרי למקום ותבע בעלות אמריקאית על ירבה בואנה. שנה לאחר הכיבוש שונה שם העיירה לסן פרנסיסקו, ומדינת מקסיקו מסרה רשמית את השטח לארצות הברית עם חתימת הסכם גואדלופה אידלגו. על אף מיקומה האסטרטגי כנמל ובסיס ימי, נותרה סן פרנסיסקו התיישבות קטנה בעלת שטח פנים לא ידידותי.
כיכר פורסמות' בשנת 1851הבהלה לזהב לקליפורניה משכה לאזור זרם של מחפשי אוצרות. מחפשי האוצרות העדיפו להתאסף באזור סן פרנסיסקו, על פני אזור בניסיה - שהייתה המתחרה לחיפוש הזהב. העדפה זו גרמה לקפיצה בגודל האוכלוסייה בסן פרנסיסקו מ-1,000 בשנת 1848 ל-25,000 בדצמבר 1849. סיפורי העושר שבסביבת סן פרנסיסקו היו כה מבטיחים, עד שצוותי האוניות שהגיעו לסן פרנסיסקו נטשו את אוניותיהם ורצו לשדות הזהב, משאירים מאחוריהם עשרות אוניות נטושות במפרץ סן פרנסיסקו.[דרוש מקור] קליפורניה קיבלה במהרה מעמד מדינה והצטרפה לארצות הברית. לאחר ההצטרפות בנה צבא ארצות הברית את מבצר פוינט בשער הזהב וכן מבצר נוסף על האי אלקטרז כדי להבטיח את בטיחותו של מפרץ סן פרנסיסקו. גילוים של מצבורי כסף באזור העיר הגביר את התפתחות האוכלוסין המהירה באזור. עדרי מחפשי האוצרות הביאו עמם פורענות והפקרות חוק לעיר, וחופי העיר קיבלו מוניטין כגן עדן לפשע, זנות והימורים.
יזמים רבים מסן פרנסיסקו ניסו להפיק תועלת מהעושר שנוצר כתוצאה מהבהלה לזהב. מבין הזוכים הייתה תעשיית הבנקאות, שזכתה בהקמתם של בנק ולס פארגו בשנת 1852 ובנק קליפורניה בשנת 1864. התפתחותו של נמל סן פרנסיסקו ביסס את העיר כמרכז מסחרי. עובדים זרים שהחלו לזרום לעיר הפכו אותה למרכז רב לשוני, ובהם העובדים הסיניים, שהחלו בהקמתה של רובע הצ'יינהטאון בעיר. קרון הכבל הסיע לראשונה את תושבי העיר במעלה רחוב קליי בשנת 1873. בעיר החלו להיבנות בתים ויקטוריאניים רבים, והמנהיגים העירוניים של העיר החלו לדרוש את הקמתו של פארק ציבורי בעיר, מה שגרם לשרטוט תוכניות להקמתו של פארק שער הזהב. תושבי העיר החלו בהקמתם של בתי ספר, כנסיות, תיאטראות, ושאר חותמות לחיים עירוניים. המרכז הצבאי בעיר התפתח למתקן הצבאי האמריקני החשוב ביותר בחוף המערבי. בסופה של המאה, הייתה סן פרנסיסקו לעיר גדולה שנודעה בסגנון ראוותני, בבתי מלון מפוארים, באחוזות המפוארות שנבנו בראשה של גבעת נוב, ובסצנת אומנות משגשגת.
סן פרנסיסקו במהלך השריפותתנועה ברחוב בסן פרנסיסקו. 1906בשעה 5:12 בבוקר ב-18 באפריל 1906 הכתה בעיר רעידת אדמה חזקה בעוצמה מוערכת של כ-7.9 בסולם ריכטר. בעקבות קריסת הבניינים לה גרמה הרעידה, התבקעו צינורות הגז של העיר והציתו שריפות ענק שהתפשטו לכל רחבי העיר והשתוללו ללא הפסקה במשך מספר ימים. מאחר שצינורות המים הראשיים של העיר חדלו לתפקד, גדודי הארטילריה של העיר ניסו לחסום את השריפות באמצעות פיצוץ בניינים ובלימת השריפות לאזורים מסוימים. יותר משלושה רבעים מן העיר נותרו בהריסות, כולל רובו של מרכז העיר. ההערכות מאותו הזמן דיווחו כי כ-498 תושבים איבדו את חייהם, אך הערכות מודרניות מעריכות את מספר ההרוגים באלפים. יותר ממחצית 400,000 תושבי העיר נותרו חסרי בית. פליטים מהעיר התיישבו בהתיישבויות אוהלים זמניות בפארק שער הזהב, בפרסידיו, בחופים ובמקומות נוספים. רבים מהם נמלטו באופן זמני לאזור המפרץ המזרחי.
היכל האמנויות היפות שנבנה לכבוד חגיגות פתיחתה של תעלת פנמה ב-1915הבנייה המחודשת של העיר הייתה מהירה ובממדי ענק. למרות קריאות רבות לחדש לגמרי את מבנה רחובות העיר, העדיפו תושבי העיר לסיים את התהליך במהירות. בנק איטליה של אמדאו ג'יאניני, שבמהרה הפך לבנק אמריקה, סיפק הלוואות לאלו מן התושבים ששגרת חייהם ומקום מגוריהם נהרס. הריסותיהן של האחוזות בגבעת נוב הפכו למלונות פאר. היכל העיר נבנה מחדש בהוד ובהדר, והעיר חגגה את שיקומה בחגיגות לפתיחתה של תעלת פנמה ב-1915.
בשנים שלאחר מכן גיבשה העיר את מעמדה כבירה כלכלית; עם קריסת בורסת המניות בניו יורק ב-1929, אף לא בנק אחד קרס בסן פרנסיסקו. להפך, בשיאו של השפל הגדול החליטה העיר לקחת על עצמה שני פרויקטים הנדסיים גדולים - גשר המפרץ בין אוקלנד לסן פרנסיסקו, וגשר שער הזהב, שהסתיימו ב-1936 וב-1937 בהתאמה. בנוסף לכך, באותה התקופה הוחלט כי הכלא הצבאי הקטן שעל האי אלקטרז יהפוך לכלא פדרלי לעבריינים מסוכנים ביותר, ונכלאו בו אסירים ידועים לשמצה כאל קפונה, ג'ורג' "משינגן" קלי, ורוברט פרנקלין סטראוד, שנודע כאיש הציפורים מאלקטרז. מאוחר יותר חגגה העיר את גדולתה שנרכשה מחדש בתערוכה העולמית של שער הזהב בשנים 1939–1940, וביצירת האי המלאכותי אי המטמון במרכז המפרץ.
במהלך מלחמת העולם השנייה הפך הנמל של העיר למרכז הפעילות באזור. במקביל הפך מבצר מייסון לנמל העיקרי להעברת חיילים לחזית האוקיינוס השקט. בעקבות כך נוצרו משרות חדשות בעיר, שמשכו אליהן עובדים, רבים מהם אפרו-אמריקנים מהדרום. לאחר המלחמה החליטו להתמקם בה חיילים שחזרו מהזירה והתושבים החדשים שהגיעו לעיר למטרות עבודה. ב-1945 נכתבה ונחתמה בסן פרנסיסקו מגילת האומות המאוחדות, המסמך המכונן של ארגון האומות המאוחדות. אמנת סן פרנסיסקו סיימה באופן רשמי את המלחמה עם יפן בשנת 1951.
הסיירת הכבדה סן פרנסיסקו מתחת לגשר שער הזהב במהלך מלחמת העולם השנייהפרויקטים עירוניים שקמו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, הביאו לבנייתן מחדש של השכונות המערביות בעיר, ולהקמתם של כבישים מהירים חדשים בעיר, חלקם באופן לא מלא עקב התנגדות עזה מצד אזרחי העיר. בנייתה של פירמידת טרנסאמריקה הושלמה בשנת 1972, ובשנות השמונים בנייתם של רבי-קומות וגורדי שחקים שינו את פני מרכז העיר. פעילות הנמל עברה לאוקלנד, והעיר החלה לאבד משרות תעשייתיות. לכן, החלה העיר להתמקד בתיירות. כמו כן, פרברי העיר החלו בהתפתחות משמעותית. במהלך שנות ה-50, ה-60 וה-70 העיר עברה שינוי דמוגרפי משמעותי, התושבים הלבנים החלו לעזוב את העיר, ואת מקומם החלו להחליף מהגרים מאסיה ומאמריקה הלטינית. בתקופה זו, הפכה העיר למרכז תרבות הנגד של ארצות הברית. סופרי דור הביט הציפו את שכונת נורת' ביץ' בשנות החמישים, והחלו ברנסאנס של סן פרנסיסקו. היפים החלו להתקבץ בהייט-אשבורי בשנות השישים, והגיעו לשיאם בקיץ האהבה של 1967. בשנות ה-70 הפכה העיר למוקד מאבק תנועות זכויות הלהט"ב, עם הפיכתו של רחוב הקסטרו לכפר עירוני הומו-לסבי, בחירתו של הארווי מילק לוועד המפקח של העיר, והרצח שלו, יחד עם ראש העירייה דאז ג'ורג' מוסקונה ב-1978.
רעידת האדמה לומה פריאטה שהתרחשה בשנת 1989, גרמה להרס ולאובדן חיים בכל אזור המפרץ. בעיר עצמה, הרעידה גרמה לפגיעה רצינית בבניינים בשכונת מרינה ובאזור שמדרום למרקט. היא גרמה להתמוטטותו של כביש אמברקדרו ופגעה בצורה חמורה בכביש המהיר המרכזי של העיר. הרעידה גרמה לפני המים לעלות לעיר והזיזה את קו החוף.
במהלך בועת הדוט-קום של שנות ה-90 המאוחרות החלו חברות סטרט-אפ רבות לקום בסן פרנסיסקו, והחיו את הכלכלה המקומית. יזמים ומפתחי יישומי מחשב רבים עברו להתגורר בעיר, ובעקבותיהם גם מומחי שוק וסוחרים רבים, ששינו את פני השטח החברתי בעיר. שכונות עניות עברו במהרה תהליך ג'נטריפיקציה. כשהבועה התפוצצה בשנת 2001, רבות מן החברות האלו נסגרו, והעובדים בהן עזבו, על אף שיזמות והיי-טק ממשיכים להיות מקור הכנסה עיקרי בכלכלה של סן פרנסיסקו.
הוספת תגובה חדשה