ארמון אַלְחַפֵרִיַה (בספרדית: Palacio de la Aljafería בערבית: قصر الجعفرية, "קסר אל-ג'עפריה") הוא ארמון מבוצר מימי הביניים שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-11 בתקופת הטאיפה של סרגוסה באל-אנדלוס, כיום סרגוסה, באראגון, ספרד. זה היה משכנה של שושלת בנו הוד בתקופת השליט אבו ג'עפר אל-מוקתדר . הארמון משקף את ההדר שאליו הגיעה הטאיפה של סרגוסה בשיא פארה. הוא מכיל כיום את הקורטס (הפרלמנט האזורי) של הקהילה האוטונומית של אראגון.

למבנה יש חשיבות ייחודית בכך שהוא העדות היחידה השמורה של מבנה גדול של אדריכלות אסלאמית ספרדית של תקופת הטאיפות (ממלכות אסלאמיות עצמאיות). ארמון אלחפריה יחד עם המסגד-קתדרלה של קורדובה והאלהמברה הם שלוש הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות היספנו-מוסלמית. בשנת 2001 נכללו המבנים המשוחזרים המקוריים של ארמון אלחפריה באתר המורשת העולמית "אדריכלות מודחאר באראגון" של ארגון אונסק"ו.

הפתרונות שאומצו בעיטורים של האלחפריה, כמו שימוש בקשתות מורכבות, הרחבת הערבסקות על פני שטח גדול, והארגון וההפשטה המתקדמת של היסריות בעלות אופי צמחי, השפיעו באופן מכריע על האמנות של המוראביטון והאל-מוואחידון באמנות חצי האי האיברי. המעבר של הקישוטים לעבר מוטיבים גאומטריים יותר עומד בבסיס האמנות של השושלת הנסרית.

לאחר הכיבוש מחדש של סרגוסה בשנת 1118 על ידי אלפונסו הראשון, מלך אראגון, הפך הארמון למקום מגוריהם של המלכים הנוצרים של ממלכת אראגון. הוא שימש כמשכן המלכותי של פדרו הרביעי, מלך אראגון (1319–1387), ובהמשך בוצע שיפוץ בקומה הראשית שהפך אותו לארמון המלכים הקתוליים בשנת 1492. בשנת 1593 הוא עבר שיפוץ מחדש נוסף שהפך אותו למבצר צבאי, תחילה על פי עיצובים של הרנסאנס (שאפשר לראות היום בסביבתו, בחפיר ובגנים של הארמון), ואחר כך קסרקטין של גדודי צבא. הארמון עבר ארגון מחדש רציף וסבל מנזקים, במיוחד כתוצאה מהמצור על העיר במלחמת חצי האי, עד שבסופו של דבר, באופן יוצא דופן למבנים היסטוריים בספרד, הוא שוחזר סופית במחצית השנייה של המאה העשרים.

הארמון נבנה מחוץ לחומותיה הרומיות של סרגוסה, במישור הסאריה (Saría). עם ההתרחבות העירונית לאורך השנים, הוא נמצא כעת בתוך העיר.