טוארג
Context of טוארג
הטוארג הם שבטי רועים נודדים המתגוררים בעיקר במדבר סהרה שבצפון אפריקה. בני שבטי הטוארג מכנים עצמם "קל טאמאשק" או "קל טאמג'אק" - דוברי שפת הטאמאשק , אימוהח', אימאזאח'ן או אימאשאג'ן (האנשים החופשיים). השם טוארג ניתן להם על ידי מגלי ארצות והיסטוריונים מימי ליאו אפריקנוס[דרוש מקור].
כיום הטוארג נפוצים בעיקר במערב אפריקה. יש להם כתב עתיק אשר שימש אותם במשך מאות שנים אשר נקרא תיפינאג.
More about טוארג
- Population 3200000
הטוארג הם צאצאי הברברים שחיו באזור של לוב של ימינו. הרודוטוס הזכיר בכתביו עם עתיק באזור זה שנקרא "גרמנטים". עדויות ארכאולוגיות לכך נמצאו בחורבות גרמה. עם זה התרחב אחר כך דרומה אל הסאהל.
במשך אלפיים שנה הפעילו הטוארג את מסחר השיירות באמצעות גמלים במדינות שמדרום לסהרה. הם קישרו בין הערים הגדולות של דרום הסהרה לחוף הדרומי של הים התיכון באמצעות חמישה נתיבי סחר מדבריים[1].
הטוארג אימצו את תרבות הנוודות מרועי גמלים ערביים והסתמכו על גמלים כמקור תנועה, מזון ומשאבים. שבויים שנלקחו במהלך פשיטות או מלחמות היו הופכים לעבדים שהיוו את כוח העבודה העיקרי.
טרום הפלישה הצרפתית לאפריקה היו שבטי הטוארג מאורגנים במספר קונפדרציות אשר כל אחת מהן כללה כתריסר שבטים. לכל קונפדרציה היה מנהיג מסורתי שנקרא "אמנוקל" שעמד בראש מועצת ראשי השבטים. שמות הקונפדרציות: "קל אחגר", "קל אג'ר", "קל אייר", "אדראר אנ פוגאס", "איוולמדן" ו"קל גרס".
בסוף המאה ה-19 התנגדו הקונפדרציות לפלישה הצרפתית למולדתם במרכז הסהרה כחלק מהפרויקט הקולוניאליסטי הצרפתי. החרבות רחבות הלהב של הטוארג לא הצליחו להתמודד עם הנשק הטכנולוגי של הצרפתים ולאחר מספר מקרי טבח משני הצדדים,[2], הוכנעו הטוארג ואולצו לחתום על אמנה במאלי ב-1905 ובניז'ר ב-1917. בדרום אלג'יריה נתקלו הצרפתים בהתנגדות הגדולה ביותר מקונפדרציית האחגר. האמנוקל, מוסה אק אמאסטאן, נלחם מספר רב של קרבות בהגנה על האזור. לבסוף, הצרפתים הצליחו להשתלט על אדמות הטוארג והקונפדרציות השבטיות פורקו ואורגנו מחדש תחת השלטון הצרפתי.
עצמאותן של המדינות האפריקאיות בשנות השישים של המאה ה-20 הביאו לחלוקה מלאכותית של שטחי הטוארג למדינות המודרניות ניז'ר, מאלי, אלג'יריה, לוב ובורקינה פאסו.
...הצג את ההמשךRead lessהטוארג הם צאצאי הברברים שחיו באזור של לוב של ימינו. הרודוטוס הזכיר בכתביו עם עתיק באזור זה שנקרא "גרמנטים". עדויות ארכאולוגיות לכך נמצאו בחורבות גרמה. עם זה התרחב אחר כך דרומה אל הסאהל.
במשך אלפיים שנה הפעילו הטוארג את מסחר השיירות באמצעות גמלים במדינות שמדרום לסהרה. הם קישרו בין הערים הגדולות של דרום הסהרה לחוף הדרומי של הים התיכון באמצעות חמישה נתיבי סחר מדבריים[1].
הטוארג אימצו את תרבות הנוודות מרועי גמלים ערביים והסתמכו על גמלים כמקור תנועה, מזון ומשאבים. שבויים שנלקחו במהלך פשיטות או מלחמות היו הופכים לעבדים שהיוו את כוח העבודה העיקרי.
טרום הפלישה הצרפתית לאפריקה היו שבטי הטוארג מאורגנים במספר קונפדרציות אשר כל אחת מהן כללה כתריסר שבטים. לכל קונפדרציה היה מנהיג מסורתי שנקרא "אמנוקל" שעמד בראש מועצת ראשי השבטים. שמות הקונפדרציות: "קל אחגר", "קל אג'ר", "קל אייר", "אדראר אנ פוגאס", "איוולמדן" ו"קל גרס".
בסוף המאה ה-19 התנגדו הקונפדרציות לפלישה הצרפתית למולדתם במרכז הסהרה כחלק מהפרויקט הקולוניאליסטי הצרפתי. החרבות רחבות הלהב של הטוארג לא הצליחו להתמודד עם הנשק הטכנולוגי של הצרפתים ולאחר מספר מקרי טבח משני הצדדים,[2], הוכנעו הטוארג ואולצו לחתום על אמנה במאלי ב-1905 ובניז'ר ב-1917. בדרום אלג'יריה נתקלו הצרפתים בהתנגדות הגדולה ביותר מקונפדרציית האחגר. האמנוקל, מוסה אק אמאסטאן, נלחם מספר רב של קרבות בהגנה על האזור. לבסוף, הצרפתים הצליחו להשתלט על אדמות הטוארג והקונפדרציות השבטיות פורקו ואורגנו מחדש תחת השלטון הצרפתי.
עצמאותן של המדינות האפריקאיות בשנות השישים של המאה ה-20 הביאו לחלוקה מלאכותית של שטחי הטוארג למדינות המודרניות ניז'ר, מאלי, אלג'יריה, לוב ובורקינה פאסו.
^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם smithsonian1 ^ "Charles de Foucauld - Sera béatifié à l'automne 2005". אורכב מ-המקור ב-2005-10-23. נבדק ב-2007-11-03.
