העמק יושב כבר בתקופת האבן החדשה ושרידי מבנים המעידים על כך נמצאו ברחבי האזור. במאה ה-9 מצאו בו שבטי נוודים ברברים מקלט מפני הח'וארג'. שבטים אלה הידועים כיום כמוזאבים (بني مزاب) דוברים ניב ברברי הקרוי טומזאבט, ומאז המאה ה-11 לערך הם שייכים לכת האיבאדיה. באותה עת החל יישובו של העמק ביישובי קבע והבתים המוקדמים ביותר באזור הם מתקופה זו. במאה ה-18 היה עמק מזאב לנקודה חשובה לאורך דרכי המסחר בסהרה. ב-29 באפריל 1853 ניסחו תושבי המקום הסכם עם הצרפתים לפיו תישמר האוטונומיה של האזור, אך לאחר מרד הוא סופח לאלג'יריה הצרפתית באופן סופי ב-1 בנובמבר 1882.