מיימאנד

מיימאנד הוא כפר עתיק מאוד ומשערים כי שימש מקום מגורים אנושי עיקרי ברמה האיראנית, מלפני 12,000 שנה. רבים מהתושבים גרים ב-350 בתי המערות שנחצבו ביד בסלעים, שחלקם מאוכלסים כבר 3,000 שנים. תחריטי אבן בני קרוב ל-10,000 שנים נמצאים סביב הכפר, ומקבצים של כלי חרס בני קרוב ל-6,000 שנים מעידים על ההיסטוריה הארוכה של ההתיישבות באתר הכפר.

לגבי מקורם של מגורי המערות הוצעו שתי תאוריות:[1] לפי התאוריה הראשונה, כפר זה נבנה על ידי קבוצה משבט ארי כ-800 עד 700 שנה לפני הספירה. ובמקביל עם תקופת מדי. ייתכן שמגורי המצוקים של מיימאנד נבנו למטרות דתיות. הסוגדים למיתרה מאמינים שהשמש היא בלתי מנוצחת ואמונה זו הנחתה אותם לראות בהרים כקדושים. מכאן שחוצבי האבן והאדריכלים של מיימאנד קיבעו את אמונתם בבניית בתי המגורים שלהם. בהתבסס על התאוריה השנייה הכפר מתוארך למאה השנייה או השלישית לספירה. בתקופת האימפריה הפרתית נדדו שבטים שונים מדרום כרמאן לכיוונים שונים. שבטים אלו מצאו מקומות מתאימים למגורים והתיישבו באותם אזורים על ידי בניית המקלטים שלהם שהתפתחו עם הזמן למגורים הקיימים. קיומו של מקום המכונה מבצר מיימאנד, ליד הכפר, בו נמצאו יותר מ-150 גלוסקמאות מתקופת האימפריה הסאסאנית, מחזק תאוריה זו.

בשנת 2005 הוענק למיימאנד הפרס הבינלאומי של אונסק"ו-יוון על שם מלינה מרקורי לשמירה וניהול של נופי תרבות (כ-20,000 דולר).[2]

ב-4 ביולי 2015 הכפר נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. בדברי ההסבר להכללת הכפר נכתב:

הנוף התרבותי במיימאנד, קהילה קטנה שלרוב היא בלתי תלויה בתוך עמק אחד גדול, משקפת מערכת תלת-שלבית מסורתית של נדידה עונתית של רועים ועדריהם עם מגורים חורפיים יוצאי דופן במערות בסביבה מדברית צחיחה. זוהי דוגמה טובה למערכת שנראה כי הייתה נפוצה הרבה יותר, וכוללת תנועה של אנשים ולא של בעלי חיים לשלושה אזורי התיישבות מוגדרים, שאחד מהם הוא בתי מערות.

— אתר אונסק"ו

^ S. Hashemi, The architecture of underground dwellings in Iran ^ Mercouri Prize for the Safeguarding and Management of Cultural Landscapes goes to the Iranian village of Maymand