המערה נחצבה בין 743 ל-751, בידי קים דֶסוֹנג, והיא נחנכה במלאת עשור לשלטונו של גיוֹנְגְדוֹק בממלכת שילה המאוחדת. מלאכת הבנייה הושלמה סופית רק לאחר מותו של קים, ב-774.

בין 1703 ל-1758 שופץ המתחם, ואולם שושלת ג'וסון ששלטה בקוריאה באותה העת נטתה לכיוון הקונפוציאניזם, ובשנים שלאחר השיפוץ ננטשה המערה וסבלה מהזנחה.

לפי המסורת המקומית, ב-1909 עבר במקום דוור שחיפש מסתור מפני הגשם, ו"גילה" אותו מחדש. היפנים, ששלטו בקוריאה מאז 1910, ערכו את השיפוצים הבאים. במהלך השיפוץ הראשון, שנערך בין 1913 ל-1915, ניסו היפנים לייצב את פסל הבודהה במערה באמצעות חיפוי בטון, אך הלחות גרמה להצטברות מים שהסבה לפסל נזק. כדי להתמודד עם הבעיה שנוצרה, הותקנו ב-1917 צינורות ניקוז, אך הם לא הועילו, ובין 1920 ל-1923 ערכו היפנים שיפוץ שלישי, והוסיפו לבטון אספלט עמיד למים. האספלט יצר בעיה חדשה - עובש וירוקת. ב-1927 נוקה הפסל באמצעות קיטור.

ב-1960 הורה נשיא קוריאה הדרומית, פארק צ'ונגהי, לשקם את המערה, ובעיות הלחות נפתרו באמצעים מכניים. בשיפוץ, שנערך בין 1961 ל-1964, השתתף גם אונסק"ו. לאחר מכן הוצב במקום קיר זכוכית, שנועד להגן על הפסל מהתיירים הרבים שהחלו לפקוד את המקום וכן ליצור בידוד שיאפשר שמירה על הטמפרטורה הרצויה.