מקדש מהאבודהי (בהינדית: महाबोधि विहार, מילולית "מקדש ההארה הגדולה") הוא מקדש בודהיסטי עתיק, שנבנה מחדש ושוחזר פעמים רבות, בעיר בודגאיה שבמחוז גאיה במדינת ביהר שבצפון-מזרח הודו. האתר המסמן את המקום שבו נטען כי בודהה זכה להארה הוכרז בשנת 2002 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

האתר מכיל צאצא של עץ הבודהי שתחתיו זכה בודהה להארה, ומהווה יעד עלייה לרגל חשוב עבור ההינדים והבודהיסטים במשך יותר מאלפיים שנה, וכמה אלמנטים באתר מתוארכים ככל הנראה לתקופת אשוקה (מת בערך 232 לפנה"ס). מה שנראה כעת על פני הקרקע מתוארך למעשה למאה ה-7, או אולי קודם לכן, כמו גם כמה שחזורים עיקריים מאז המאה ה-19. אולם ייתכן שהמבנה כולל כיום חלקים גדולים ממבנים קודמים, אולי מהמאה השנייה או השלישית לספירה.

רבים מהאלמנטים הפיסוליים העתיקים ביותר הועברו למוזיאון ליד המקדש, וחלקם, כמו קיר מעקה האבן המגולף סביב המבנה הראשי, הוחלפו בהעתקים. הישרדותו של המקדש המרכזי מרשימה במיוחד, מכיוון שהוא היה עשוי בעיקר לבנים מכוסות בסטוקו, חומרים עמידים הרבה פחות מאבן. עם זאת, ידוע כי מעט מאוד מהעיטור הפיסולי המקורי שרד.

מתחם המקדש כולל שני מגדלי שיקרה גדולים שקירותיהם ישרים, הגדול ביותר בגובה מעל 55 מטר. זה מאפיין סגנוני שהמשיך במקדשים הינדיים וג'ייניים עד היום, והשפיעה על האדריכלות הבודהיסטית במדינות אחרות, בצורות כמו הפגודה.