לאס מדולס היה במקור מכרה זהב רומאי פתוח, אם כי עמים ילידים טרום-רומאיים כבר ניצלו את האתר. אין ספק שהרומאים החלו להפעיל את המכרה בתקופת הקיסר אוגוסטוס, שניהל באופן אישי את מרבית מסעי המלחמה שבין השנים 26 ל-19 לפנה"ס. וכבש באופן סופי את העיירות בצפון חצי האי האיברי.

אין קשר בין שם המקום להר מדוליו (Monte Medulio), האתר שבו ביצעו הלוחמים בני שבט הקנטבריאנים התאבדות המונית על מנת שלא ליפול בשבי בשלהי המלחמות הקנטבריות עם האימפריה הרומית. מיקומו של הר זה אינו ידוע.

פליניוס הזקן, שבצעירותו היה מנהל המכרות, מספר כי בכל שנה הופקו 20,000 ליברות של זהב.[1] אם לוקחים בחשבון את 250 שנות הניצול האתר מגיעים להערכה של 5,000,000 ליברות זהב. על פי נתוני הפרופסור והארכאולוג אנטוניו גרסיה ביידו (Antonio García Bellido), כמות האדמה שפונתה מהאתר מגיעה ל-500 מיליון מטרים מעוקבים, אשר בחישוב תשואה ממוצעת של 3 גרם זהב לטונה של אדמה מביאה לכמות של 1,635,000 קילוגרם. עם זאת, מחקרים אחרים מצמצמים משמעותית את הנתונים הללו, בהתחשב בכך שבמשך 200 השנים בהן פעלו המכרות, הושג ייצור שנתי ממוצע של פחות מ-25 קילוגרם, ולכן הנתון הסופי היה פחות מ-5,000 קילוגרם.

באשר למספר העובדים באתר, פליניוס כותב על 60,000 עבדים משוחררים. מחקרים מודרניים, המבוססים על כמות האדמה שפונתה, מדברים על 10,000 או 20,000 איש, כשהם סופרים גם ספקים, שומרים וכו'. פליניוס מעיר בכתביו על העבודה הקשה: "זה פחות פזיז לחפש פנינים וארגמן בתחתית ים מאשר להוציא זהב מאדמות אלה".

מקור השם

בין המומחים קיימת התיאוריה שלפיה מקור השם מהשם המסורתי שניתן לערימה של קש, הנפוצה מאוד באזור. בדיאלקט המסורתי של אזור אל ביירסו (ספ'), שבו נמצא לאס מדולס, שעדיין נמצא בשימוש, יש מילים כמו מדה (meda), ערימה חרוטית, ומדאר (medar), ערימת הדשא, כמו גם מדיירו (medeiro), שלדברי פרופסור חסוס גרסיה אי גרסיה הם "קרובי משפחה" של המילה מדאנו (Medano), בספרדית קסטילית (דיונה), המגיעים, לדבריו, מהמילה הלטינית "מטה" (meta). מחברים אחרים מייחסים את השם למילה אחרת בלטינית (מטלה, metalla). אף על פי כן, לדעה כי השם בא מהר מדוליו (Mons Medulius) יש תומכים רבים בקרב המומחים.

שיטת ההפקה  שרידי הכפר אוריאן (המאה ה-1 וה-2). בחלק העליון נמצאו תנורי ההיתוך

באזור שאנו מכירים כיום כלאס מדולס היו כמה גורמים שסייעו להפקת זהב: אלה היו אדמות סחף עם אבק זהב; היו הרבה מים ומספיק שיפוע כדי להשתמש בהם ככוח הידראולי; והיו מדרונות מתונים לעבר הנהר סיל ששימש כתעלת ניקוז.

שיטת ההפקה הייתה מכונה בלטינית "Ruina montium" (הריסת ההר). המים מנחלי ההרים היו מנותבים ומוטים אל פסגת ההר בו חופרים. ההר היה מחורר ברשת מתוכננת של מנהרות, והמים היו משוחררים דרכם. כוח המים הרס את ההר וגרר את אדמות הזהב לאגני השקעה. המערכת ההידראולית של לאס מדולס היא המרהיבה ביותר מבין הידועות, בגלל כמות המים ששימשה למטרה והאורך והמספר הגדול של תעלותיה. המסלול כולו הזה ידוע, וניתן לבקר בחלקו בלוויית מדריך.

אחת ממערכות המים התבססה על האזור מצפון-מזרח להר טלנו (Teleno‏, 2,188 מטרים). מגובה 2,000 מטרים מצטבר שלג שלאחר שהוא נמס זורם לנחל קאבו (Río Cabo), יובל של הנהר קבררה (Río Cabrera), אשר בתורו הזין את שבע התעלות, הגובלות בהר, שהגיעו לבריכות ההפקה. לערוצים אלה, שאורכם הכולל מוערך בכ-300 קילומטרים, יש שיפוע של בין 0.6 ל -1%. הרוחב הוא 1.28 מטר, למעט בעקומות, 1.60 מטרים, ועומקם הוא 90 סנטימטרים. בניית תעלות אלה, שבחלקים מסוימים עוברות מתחת לסלע בצורת מנהרה, הייתה, ללא ספק, העבודה הקשה והיקרה ביותר של המבצע.

לאחר מכן, המים מהתעלות הגיעו לכמה בריכות שנבנו על ידי פילוס וחפירת השטח. האדמה שנחפרה נערמה סביב ויצרה מדרונות. לבריכות אלה היו שערים להפצת המים.

התפתחות סביבת הנוף

הכרייה פסקה במאה השלישית, הצמחייה המקומית השתלטה על המקום שוב: אלונים, קיטיסוס רתמי (Cytisus scoparius)‏, Genista tridentata, אלון הגלעין (Quercus ilex) וצינית אירופית (Ilex aquifolium). במקביל התרחב גידול עץ הערמון, מתוכו ניתן לראות כיום פרטים רבים בפארק, חלקם בני למעלה ממאה שנים. כל זה הביא להופעתה של סביבה מרהיבה המאופיינת בתצורות הקרקע יוצאות הדופן, שנוצרו על ידי חולות אדמדמים המשולבים בצורה מושלמת עם הצמחייה.

עולם החי של האזור בימינו כולל חזיר בר, אייל הכרמל, חתול בר וכו'. באשר לעופות, ישנם יותר ממאה מינים, השוכנים בעיקר במדרון נהר הקבררה. בסביבת אגם קרוסדו (Lago de Carucedo), שעל פי המסורת נוצר על ידי מים עומדים ששימשו להפקת הזהב, צומחים מגוון סחלבים שפרחיהם מדמים דבורים כדי למשוך חרקים בדרך זו ולהקל על ההאבקה. ציפורים אוכלי חרקים בולטים ביערות לגדות הנהר.[2]

בשנת 1997 הכריז אונסק"ו על אתר המורשת העולמית לאס מדולס, כולל האזור העיקרי של מכרה הזהב והסייגים מסביבות היישובים בלואוטה (Balouta), ואלדבריה (Valdebría) וירס (Yeres). משלחת תאילנד התנגדה להחלטה, בהתחשב בכך שהאתר הוא תוצאה של הפעילות ההרסנית של האדם וכי ההחלטה פוגעת בעקרון של הגנת הסביבה. גרמניה ופינלנד הסכימו עם עמדה זו.