故宫

( העיר האסורה )

העיר האסורה (בסינית מפושטת: 故宫, בפין-יין: Gùgōng) הייתה ארמונם של קיסרי סין החל מאמצע תקופת שלטונו של הקיסר השלישי משושלת מינג (ששלטה בסין בשנים 1644-1368), וכלה בסוף תקופתו של הקיסר האחרון משושלת צ'ינג (1912-1644). הארמון שוכן ברובע דוֹנְגְצֶ'נְג שבמרכז בייג'ינג, בירת הרפובליקה העממית של סין, וכיום שוכן בו "מוזיאון הארמון". העיר האסורה שימשה במשך קרוב ל-500 שנים כביתם של קיסר סין ובני ביתו, וכן כמרכז הפולחני והפוליטי של הממשל הסיני.

העיר האסורה נבנתה בשנים 1420-1406; כיום יש בה 980 מבנים ובהם 8,707 חדרים, על-פני שטח של 720 דונם, והיא נקראת "אסורה" מכיוון שהקיסרים שגרו בה לא התירו לאיש להיכנס אליה או לעוזבה בלא רשותם. מכלול המבנים מדגים את סגנון האדריכלות המסורתית של ארמונות בסין, והשפיע על התפתחות התרבות והאדריכלות במזרח אסיה ובמקומות נוספים. ארגון אונסק"ו הכריז על העיר האסורה כאתר מורשת עולמית בשנת 1987. העיר האסורה היא כיום בין אתרי התיירות הפופולריים ביותר בסין. בשנת 2019 ביקרו בה מעל 19 מיליון איש. משנת 1924 מנוהלת העיר האסורה על ידי מוזיאון הארמון,...הצג את ההמשך

העיר האסורה (בסינית מפושטת: 故宫, בפין-יין: Gùgōng) הייתה ארמונם של קיסרי סין החל מאמצע תקופת שלטונו של הקיסר השלישי משושלת מינג (ששלטה בסין בשנים 1644-1368), וכלה בסוף תקופתו של הקיסר האחרון משושלת צ'ינג (1912-1644). הארמון שוכן ברובע דוֹנְגְצֶ'נְג שבמרכז בייג'ינג, בירת הרפובליקה העממית של סין, וכיום שוכן בו "מוזיאון הארמון". העיר האסורה שימשה במשך קרוב ל-500 שנים כביתם של קיסר סין ובני ביתו, וכן כמרכז הפולחני והפוליטי של הממשל הסיני.

העיר האסורה נבנתה בשנים 1420-1406; כיום יש בה 980 מבנים ובהם 8,707 חדרים, על-פני שטח של 720 דונם, והיא נקראת "אסורה" מכיוון שהקיסרים שגרו בה לא התירו לאיש להיכנס אליה או לעוזבה בלא רשותם. מכלול המבנים מדגים את סגנון האדריכלות המסורתית של ארמונות בסין, והשפיע על התפתחות התרבות והאדריכלות במזרח אסיה ובמקומות נוספים. ארגון אונסק"ו הכריז על העיר האסורה כאתר מורשת עולמית בשנת 1987. העיר האסורה היא כיום בין אתרי התיירות הפופולריים ביותר בסין. בשנת 2019 ביקרו בה מעל 19 מיליון איש. משנת 1924 מנוהלת העיר האסורה על ידי מוזיאון הארמון, שהאוסף הנרחב של חפצי אמנות וחפצי ערך שבבעלותו מבוסס על האוספים הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג. חלק מהאוספים, שהיו בעבר ברשות המוזיאון, מוצגים כיום במוזיאון הארמון הלאומי בטאיפיי, בירת טאייוון. שני המוזיאונים התפצלו מאותו מוסד לאחר מלחמת האזרחים הסינית.

בניית הארמון  העיר האסורה כפי שהיא מופיעה בציור מתקופת שושלת מינג

האתר שבו שוכנת כיום העיר האסורה היה חלק מ"חאנבליק" (במונגולית משכנו של החאן), בירת שושלת יואן המונגולית. בסינית העיר הייתה קרויה "דאדוּ (大都, בפין-יין: Dàdū, מילולית: "עיר גדולה"). עם ייסודה של שושלת מינג העביר הקיסר הראשון, הונְג ווּ, את הבירה דרומה, אל העיר נאנג'ינג (בסינית, "הבירה הדרומית"), וב-1369 הורה להרוס עד היסוד את ארמונות המונגולים שבדאדו. שם העיר שונה לבֵּייפִּינְג (北平, בפין-יין: Beiping, מילולית "שלום צפוני"), והיא ניתנה כנחלה לאחד מבניו, ג'וּ די, שתוארו היה נסיך יֵן. לקראת מותו, לאחר שלושים שנות שלטון, הכתיר הונג וו את נכדו, בנו של בנו הבכור, ג'וּ יון־ון (Zhu Yunwen), כיורשו בשלטון. הנכד שלט כקיסר ג'יאן־ון (Jian Wen) ארבע שנים (1402-1398) בלבד. משום שג'וּ די כפר בזכותו של ג'יאן־ון לכתר ומרד בו. ג'וּ די היה טקטיקן מעולה וכוחותיו גברו על כוחות הקיסר וכבשו את נאנג'ינג הבירה.

 הקיסר יונג לה משושלת מינג שהורה על בניית העיר האסורה

בשנת 1402 הוכתר ג'וּ די בנאנג'ינג כקיסר השלישי של שושלת מינג ונטל את השם "הקיסר יוֹנג־לֶה" (永乐 – "אושר נצחי". שלט בסין עד שנת 1424). השנים הרבות שבילה ג'וּ די בבֵּייפִּינְג, לימדו אותו על היתרונות האסטרטגיים של המקום והוא החליט להחזיר את בירת הקיסרות מנאנג'ינג לשם בהדרגה. ב-1403 הוא הכריז על בֵּייפִּינְג כעיר בירה במקביל לנאנג'ינג ושינה את שמה לבֵּייגִ'ינְג (北京, בפין-יין: Běijīng, מילולית "בירה צפונית"). ב-1406 החלה בניית הארמון שעתיד להיקרא "העיר האסורה".[1] האדריכלים הראשיים היו הסריס רואן אן, שבוי מלחמה מווייטנאם[2] וצָאי שִׂינְג, והמהנדסים הראשיים היו קְוָאי שְׂיָאנְג ולוּ שְׂיָאנְג.

הבנייה נמשכה 15 שנים והשתתפו בה כ-100,000 בעלי מקצוע וכמיליון פועלים.[3] העמודים של המבנים החשובים ביותר נעשו מגזעים שלמים של העץ יקר הערך המכונה בסינית "נאנמו" (楠木, בפין יין: nánmù שם מדעי: Phoebe zhennan) המצוי בג'ונגלים של דרום-מערב סין. אבל העמודים אותם רואים המבקרים כיום נעשו מחדש בתקופת שושלת צ'ינג והם בנוים מקטעים של גזע עץ אורן.[4] גרמי המדרגות הרחבים ותגליפי האבן הגדולים נעשו מגושי שיש גדולים שמקורם במחצבות ליד בייג'ינג. בשל גודלם לא ניתן היה להעביר את הגושים האלו בדרך המקובלת, ובמקום זאת נחפרו לאורך הדרך מהמחצבות בארות. בשיא החורף נשאבו מבארות אלו מים אותם שפכו על הדרך תוך יצירת שכבת קרח, וגושי האבן נגררו עליו. הרצפות של מרבית האולמות הגדולים רוצפו ב"לבנים מוזהבות" (金砖, בפין-יין: jīnzhuān), לבני ריצוף שנאפו מחימר בכבשנים מכל שבע הנפות של סוג'ואו שבדרום מזרח סין. כל קבוצת לבנים נאפתה במשך כמה חודשים, תהליך שתוצאתו הייתה לבנים חלקות שהקשה עליהם משמיעה צליל מתכתי. רוב ריצוף הפנים הקיים כיום עשוי מהלבנים המקוריות בנות שש מאות שנים. האדמה שנחפרה במהלך כריית התעלה שסביב לעיר האסורה, נערמה מצפון לארמון על מנת ליצור גבעה מלאכותית, גבעת גִ'ינְגשָׁאן.

שושלת מינג

הקיסר יונג לה עבר להתגורר בעיר האסורה עוד בטרם נשלמה בנייתה במסווה של מסעות "סיור וצייד" (巡狩), והמרכז האדמיניסטרטיבי של האימפריה עבר בהדרגה מנאנג'ינג לבייג'ינג. כשהארמון הושלם ב-1420 עבר יונג לה להתגורר בארמון דרך קבע, וב-1421 קבע את בייג'ינג כעיר הבירה הראשית של האימפריה. אולם, פחות מתשעה חודשים לאחר שהושלמה בנייתם, נשרפו שלושת האולמות הראשיים, כולל החדר שבו היה כס השלטון. עשרים ושלוש שנים חלפו עד שהם נבנו מחדש.

העיר האסורה הייתה מקום מושבם של קיסרי שושלת מינג מ-1420 ועד 1644. באפריל 1644 נפל הארמון לידי כוחות המורדים בפיקודו של לִי דְזְה-צֶ'נג, והקיסר צ'ונְג גֶ'ן, הקיסר האחרון של שושלת מינג, תלה עצמו על גבעת גִ'ינְגשָׁאן. לִי דְזְה-צֶ'נג הכתיר עצמו באולם "הבכירות הצבאית" כקיסר בשושלת חדשה, שושלת שׁוּן.[5] אלא שזמן קצר אחר כך הוא נמלט מפני הצבאות המאוחדים של המאנצ'ו ושל ווּ סָאנְגְווֵי, מפקד לשעבר בצבא מינג, תוך שהוא מעלה באש חלקים מהעיר האסורה.

שושלת צ'ינג  הקיסר קאנגשי חוזר לעיר האסורה מסיור בדרום

עד חודש אוקטובר 1644 הצליחו צבאות המאנצ'ו להשיג עליונות צבאית והשתלטו על צפון סין. הנסיך דורגון, שהיה העוצר, הכריז על שושלת צ'ינג כממשיכת דרכה של שושלת מינג, וארגן בעיר האסורה את טקס הכתרתו של אחיינו בן השש כקיסר שׁוּן גְ'ה כשליט על כל סין. השליטים משושלת צ'ינג שמרו בדרך כלל על תוכנית הארמון המקורית כפי שירשו אותו משושלת מינג, למעט שמות הבניינים המרכזיים. בתקופת שושלת מינג הייתה העדפה לשמות שהכילו את התו "ג'י" (極, בפין-יין: ji), שפירושו "עליונות" או "קיצוניות", בעוד שבתקופת שושלת צ'ינג העדיפו שמות שמשמעותם "שלום" או "הרמוניה". לדוגמה "חְוָאנְגגִ'י דְייֵן", "אולם העליונות הקיסרית" שונה ל"טָאיהֶה דְייֵן", כלומר "אולם ההרמוניה העילאית". בנוסף, שלטי השמות הפכו דו-לשוניים בסינית ובמנצ'ורית, וחלקו העיקרי של חדר השינה הרשמי של הקיסרית, אולם "השלווה הארצית", הפך למקדש שמאני. העיר האסורה הפכה למרכז הכוח של שושלת צ'ינג.

ב-1860, במהלך מלחמת האופיום השנייה, השתלט כוח משולב צרפתי-אנגלי על העיר האסורה והחזיק בה עד לסיום המלחמה. ב-1900 נמלטה הקיסרית האלמנה צישי מהארמון במהלך מרד הבוקסרים, וכוחות הברית האירופאים-יפניים השתלטו עליו. הם פינו את העיר האסורה שנה לאחר מכן.

לאחר ששמשה משכן לעשרים-וארבעה קיסרים, ארבעה עשר משושלת מינג ועשרה משושלת צ'ינג, איבדה העיר האסורה את מעמדה כמרכז הפוליטי של סין ב-1912, עם התפטרותו של פויי, הקיסר האחרון של סין, מכס השלטון. עם זאת, בהסכם שנחתם בין משפחת הקיסרים לשעבר וממשלת הרפובליקה החדשה של סין, ניתנה הרשות לפויי, למעשה הוא אפילו חויב, לחיות בין חומות העיר האסורה. לפויי ולמשפחתו נשמרה זכות השימוש בחצר הפנימית, בעוד שהחצר החיצונית הועברה לרשויות הרפובליקניות. בחצר החיצונית הוקם מוזיאון ב-1914.

אחרי המהפכה

ההתנגדות לשהותו של פויי בארמון הלכה וגברה במהלך "ממשלת בייאנג" של הרפובליקה של סין. ב-1923 סיפר רג'ינלד ג'ונסטון (Reginald Johnston), המורה לאנגלית של פויי, לפויי כי הסריסים מבריחים אוצרות מהארמון ומוכרים אותם בחנויות לממכר עתיקות. פויי הורה לבצע ספירת מלאי של כל אוצרות הארמון. לפני שמהלך זה התחיל, פרצה אש ושרפה את הגנים של ארמון "השפע המבוסס" (建福宫), מקום בו אוחסנו מרבית האוספים של אוצרות האומנות של הקיסר צ'יינלונג.[6] בזיכרונותיו טען פויי כי את השרפה הציתו הסריסים במטרה להסתיר את המעילה. שרפה זו ליבתה עוד יותר את רגשות הציבור נגד עצם שהותו של פויי בארמון. הגנים שוקמו מחדש רק בשנת 2005.

ב-1924 השתלט פֶנְג יוּשְׂיָאנְג על בייג'ינג בהפיכה. פנג גינה את ההסכם הקודם שנחתם בין משפחת צ'ינג לבין הממשלה הסינית הקודמת והגלה את פויי מהארמון. ב-10 באוקטובר 1925 נוסד מוזיאון הארמון בעיר האסורה. מרבית האוצרות וחפצי הערך שאוחסנו בה קוטלגו בהדרגה והוצגו בפומבי. זמן לא רב אחר כך, איימה הפלישה היפנית לסין על שלומם של אוצרות אלו, והם הוצאו מהעיר האסורה. החל ב-1933 נארזו חפצי ערך חשובים ופונו. בתחילה הם נשלחו לנאנג'ינג ומשם לשאנגחאי. אולם זמן קצר אחר כך איים הצבא היפני הקיסרי גם על שאנגחאי. ממשלת סין החליטה לפנות את האוספים למערב המרוחק. חפצי הערך פוצלו לשלושה משלוחים: האחד נשלח בנתיב הצפוני לשאאנשי, השני נשלח במעלה היאנגצה אל סצ'ואן, והמשלוח האחרון שונע דרומה אל גואנגשי. כמה פעמים אילץ הקצב המהיר של התקדמות היפנים להעביר את המשלוחים בבהילות למקום חדש על מנת להתחמק מההפצצות ומהאפשרות שיתפסו בידי היפנים. במקרים מסוימים הגיעו היפנים למקום בו היה אחד המשלוחים שעות ספורות קודם לכן. בסופו של דבר, כל שלושת האוספים הגיעו למקלט היחסי של סצ'ואן, ושהו שם עד סוף המלחמה.

בינתיים לכד הצבא היפני את העיר האסורה, והיפנים נטלו משם מעט כדי ארד גדולים וכמה תותחים. רובם נתגלו אחרי המלחמה בטיינג'ין והוחזרו.

ב-1945, בסוף מלחמת העולם השנייה, הוחזרו האוספים לנאנג'ינג ולבייג'ינג. אף אחד מחפצי הערך שהיו בארמון לא ניזוק או אבד.[7]

ב-1947, כאשר הלך והתברר כי כוחות הקוומינטנג עומדים להפסיד במלחמת האזרחים הסינית, הורה צ'יאנג קאי שק להעביר את חפצי הערך מהעיר האסורה והמוזיאון הלאומי בנאנג'ינג לטאיוואן. בפועל, אף אחד מחפצי הערך שהיה בבייג'ינג לא פונה, אבל רבים מהאוספים הטובים ביותר שאוחסנו בנאנג'ינג נשלחו לטאיוואן. כיום הם מהווים את ליבה של התצוגה במוזיאון הארמון הלאומי בטאיפיי.

תחת שלטון הרפובליקה העממית של סין  השער המהולל המזרחי בשיפוצים כחלק מתהליך השיקום

ב-1949 הוכרזה הרפובליקה העממית של סין בכיכר טיין-אן-מן שמול הכניסה הדרומית אל העיר האסורה. במהלך שני העשורים שלאחר מכן הועלו הצעות שונות באשר לעתידה של העיר האסורה: להחריבה עד היסוד, לשחזרה, להקים בה פארק ציבורי, מרכז תעבורה או "מקום בילוי".

כמה נזקים נגרמו לעיר האסורה בתקופה זו, כולל פירוק וסילוק כס המלוכה שבאולם "ההרמוניה התיכונה", סילוק שלטי השמות מכמה בניינים וגנים, והריסה של שערים ובניינים משניים.

שיא הנזק נגרם בתקופה מהפכת התרבות. ב-1966 בוצעו שינויים באולם "הסגידה לאבות הקדמונים", וכמה מהחפצים באולם הושמדו ואת מקומם תפסה תערוכה של פסלי בוץ מהפכניים. עם זאת, נזק נוסף נמנע כאשר ראש הממשלה ג'ואו אנלאי התערב ושלח חטיבה מצבא השחרור העממי כדי לשמור על הארמון. חיילי החטיבה מנעו מהמשמרות האדומים לבזוז את העיר במסגרת המערכה שהוביל מאו דזה-דונג כנגד ארבעת הנושנים (מנהגים, תרבות, נוהגים ודעות ישנות). בין 1966 ל-1971 היו כל השערים המובילים לעיר האסורה חתומים והצילו אותה מחורבן נוסף.

ב-1987 הכריז ארגון אונסק"ו שהעיר האסורה היא אתר מורשת עולמית תחת הכינוי "הארמון הקיסרי של שושלות מינג וצ'ינג",[8] בשל תרומתה המשמעותית להתפתחות התרבות והאדריכלות הסינית.

כיום  תיירים במוזיאון הארמון

מוזיאון הארמון אחראי כיום על שימור ושיקום העיר האסורה. כחלק מהפעולות שננקטו כדי לשמור על העיר האסורה, הוגבל הגובה המרבי של בניינים חדשים הנבנים סביבה. ב-2005 החל פרויקט שיקום שעתיד לארוך 16 שנים, ובמסגרתו ישופצו וישוחזרו כל המבנים בעיר האסורה למצבם כפי שהיה לפני שנת 1912. זוהי פעולת השיקום הגדולה ביותר שנערכה בעיר האסורה במאתיים השנים האחרונות, ובמסגרתה נסגרים בהדרגה קטעים מהאתר לשם הערכה, תיקון ושחזור.[9] הגנים של ארמון "השפע המבוסס", שנהרסו בשרפה של 1923, שוקמו מחדש ב-2005, אך הם עדיין סגורים לקהל.

בעוד שנעשה מאמץ למנוע את מסחור הארמון, קיימים בו מגוון של עסקים מסחריים, כדוגמת חנויות מזכרות ודוכני צילום. עסקים מסחריים אלו מעוררים מחלוקות לעיתים קרובות. בית קפה של סטארבקס שנפתח בעיר האסורה בשנת 2000, עורר התנגדויות ובסופו של דבר נסגר ביולי 2007. מחלוקת נוספת סבבה שתי חנויות מזכרות שסירבו לאפשר לאזרחים סינים להיכנס אליהן, בייחוד לאחר שהתברר שמטרת המהלך הייתה להבטיח שתיירים לא ישימו לב למחירים המופקעים שנדרשו לשלם במקום.

ב-2005 הודיעו יבמ ומוזיאון הארמון על מיזם משותף להקים אתר אינטרנט שיציג בגרפיקת תלת-ממד את העיר האסורה ואתרים נוספים בבייג'ינג.[10] מיזם המורשת התרבותית קרוי "העיר האסורה: מעבר לזמן ולחלל" ומוגש הן בסינית והן באנגלית. במסגרתו מוצגים מבני העיר האסורה וחפצי התרבות שבה בתצוגות תלת-ממדיות. העיר האסורה הווירטואלית כוללת כ-800 מבנים והוכרזה באוקטובר 2008.[11]

^ p 18, Yu, Zhuoyun, "Palaces of the Forbidden City", 1984, Viking, New York, ISBN 0-670-53721-7 ^ העיר האסורה:מרכז העולם ^ p 15, Yang, Xiagui, Li, Shaobai (photography); Chen, Huang (translation), "The Invisible Palace", 2003, Foreign Language Press, Beijing, ISBN 7-119-03432-4 ^ האולם היחיד הבנוי על עמודים עשויים מגזעים שלמים של נאנמו ששרד הוא בצ'ינגלינג, קיברו של יונג לה באתר קברי שושלת מינג סמוך לבייג'ינג. אולם זה קטן רק במעט מהיכל ההרמוניה העילאית בעיר האסורה.שלוש עשר קברי שושלת מינג באתר China.org.cn ^ p 69, Yang (2003) ^ "העיר האסורה" חורבן ובנייה מחדש ^ National Palace Museum - Tradition & Continuity ^ בשנת 2004 נוסף הארמון הקיסרי בשן-יאנג כהרחבה לאתר, ושם אתר המורשת העולמית שונה ל"הארמונות הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג בבייג'ינג ושניאנג". ^ אתר פרויקט השיקום של העיר האסורה ^ "העיר האסורה" באתר יבמ ^ Forbidden City: Beyond Space and Time
Photographies by:
anonymous - Public domain
Statistics: Position
104
Statistics: Rank
446820

הוספת תגובה חדשה

Esta pregunta es para comprobar si usted es un visitante humano y prevenir envíos de spam automatizado.

אבטחה
418653927Click/tap this sequence: 2944

Google street view

Where can you sleep near העיר האסורה ?

Booking.com
487.371 visits in total, 9.187 Points of interest, 404 יעדים, 4 visits today.