היסטוריה גאולוגית  מקדש בהר ווטאי על צלע ההר מקדש פֿוֹגוָאנְג

ההיסטוריה הגאולוגית בת 2.7 מיליארד שנים של הר ווטאי נחלקת לארבעה שלבים:

הפחתה בתור הנאוארכאיקון של קרום הימי מתחת לקרום היבשתי והתנגשות יבשות (בין לפני 2.7 מיליארד שנים ל-2.5 מיליארד שנים): התנועה מערבה של הקרום הימי גרמה להשקעה של סלעיים געשיים וסלעי משקע באגן קדמת קשת האיים בקשת האיים ובאגן גב קשת האיים ויצרה שכבה עבה של חגורה ירוקה. ההתנגשות גרמה גם ליצירת הרים. בזלת כרים מתקופה זו מעידה על התפרצות הרי געש תת-ימיים. בהר נוצרו כמה סוגי גרניט כתוצאה מהפעילות המגמטית שליוותה את יצירת קשת האיים והתנגשות היבשות. האחרונה התרחשה לפני 2.53 עד 2.51 מיליארד שנים. מתקופה זו נוצרו התצורות גָאופָאן (Gaofan) שהושקעה במים עמוקים לפני 2.53 מיליארד שנים, ודוֹאוּצוּן (Doucun) שהמשקעים העבים בתחתיה מעידים על התרוממות הר ווטאי וכוללים מאגר עשיר של מאובנים של צמחים. השקעה של אגנים מתור הפלאופרוטרוזואיקון (בין לפני 2.5 מיליארד שנים ל-1.9 מיליארד שנים): בגבול שבין הארכאיקון לפרוטרוזואיקון (לפני 2.5 מיליארד שנים) הפך הר ווטאי לחלק מהקראטון של צפון סין. בתחילת הפלאופרוטרוזואיקון נוצרו באזור עמקי ביקוע והתפרצויות געשיות השקיעו שכבות בזלת מרובות בתחתית תצורת דונְגְיֵה (Dongye, לפני 2.4 מיליארד שנים). עמקי הביקוע התמלאו והפכו לסביבה ימית רדודה. הים נסוג וחזר חליפות ומתקופה זו הושקעו שכבות אבן בוץ ופחמות שבתת-החבורה דונְגְיֵה, שנחשפה למרגלות חלקו הדרומי של הר ווטאי. הפחמות ומאובני הסטרומטוליטים בתת-חבורה זו מעידים על התפתחות החיים בתקופה זו. במקביל נוצרו גם סלעי גרניט לפני כ-2.2 מיליארד שנים. פעילות נמרצת של אצות כחוליות הגדילו את אחוז החמצן באטמוספירה. סימנים לתהליכי בליה נתגלו בשכבות האדומות של תת-החבורה דונְגְיֵה. לפני 2.0 עד 1.8 מיליארד הייתה נסיגה של הים בשל התרוממות הקרום ונוצרו משקעי מולאס של תצורת גְווֹגְ'יָאגָ'אי (Guojiazhai). עם סיום השקעת תצורה זו לפני כ-1.8 מיליארד שנים הושלמה גם חבורת חוּטְווֹ (Hutuo) המורכבת מהתצורות גָאופָאן, דוֹאוּצוּן וגְווֹגְ'יָאגָ'אי, והכוללת את אחד התיעודים השלמים ביותר של התפתחות כדור הארץ. כיסוי במשקעים מהמזופרוטרוזואיקון לפליאוזואיקון (בין לפני 1.8 מיליארד שנים ל-0.45 מיליארד שנים): לפני כ-1.8 מיליארד שנים, נוצרה בקראטון של צפון סין מערכת של עמקי ביקוע כתוצאה מתהליכי מתיחה. הר ווטאי שוכן במפגש בין שתי מערכות עמקי ביקוע והוא חלק מנחיל דייקים מאפיים שנוצר לפני 1.77 מיליארד שנים. האזור שקע תחת הים והתרומם כמה פעמים ועדות לכך מצויה בשכבות המשקעים: תצורת צָ'אנְגְג'וֹאוּגוֹאוּ (Changzhougou) - קוורציט שנוצר בעמק ביקוע, תצורת גָאויוּ'גְ'וָאנְג (Gaoyuzhuang) - דולומיט שנוצר בסביבה ימית לפני 1.4 מיליארד שנים. בין לפני מיליארד ל-600 מיליון שנים (קמבריון) היה אזור הר ווטאי ביבשה ואז התחדשו התופעות של הופעת ונסיגת הים שהתבטאו במשקעים הימיים מהפליאוזואיקון ופאצייס ימי-יבשתי על המדרונות הצפוניים והדרומיים של הר ווטאי. התרוממות הר ווטאי במזוזואיקון ובקנוזואיקון (מלפני 200 מיליון שנים עד ההווה): ההר החל להתרומם שוב מאז המזוזואיקון. פעילויות געשיות יצרו סלעי גרניט ודייקים מאפיים קטנים. סביב ההר היו אגנים של סלעי משקע מהיורה. בפלאוגן (לפני 65 עד 60 מיליון שנים) הפך צפון סין למישור גידוע[1] כפי שניתן לראות כיום במשטחים הישרים העתיקים של פסגות של הר ווטאי. בנאוגן (בין לפני 23 ל-2.6 מיליון שנים), התפתחה מערכת הגראבנים פֶנְוֵיי (Fenwei). פעילות טקטונית הרימה את מישורי הגידוע של הר ווטאי לגובהם הנוכחי (בין 2,700 ל-3,000 מטרים). מאמצע הפליסטוקן התרחב העתק גִ'יג'וֹאוּשָׁאן (Jizhoushan) בחלק הדרום מערבי של הר ווטאי כלפי צפון מזרח וגרם להיווצרות ארבעה אגנים קטנים בחלק הדרום מערבי של ההר, שבחלקם יש כיום אגמים והם כוסו בלס. בתקופת עידן הקרח ברביעון היה הר ווטאי תחת השפעת אקלים קרוב לקרחוני ותהליכי קפיאה הפשרה גרמו לסחיפה עזה ששינתה את המישורים שבפסגות ההר והותירו סימנים על פסגות ההר ועל רכסי ההרים.היסטוריה אנושית  מקדש שְׂייֵנְטונְג הפגודה במקדש צִ'יפֿוֹ פסל ענק במקדש צִ'יפֿוֹ

הר ווטאי הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיזם בסין. בבודהיזם הסיני משמש כל אחד מארבעת ההרים כבודהימנדה (道場‏, בפין-יין dàocháng - דָאוצָ'אנְג),[2] של אחד מארבעת הבודהיסטווה הגדולים. הר ווטאי הוא ביתו של מנג'וסרי (Mañjuśrī, בסינית 文殊‏ (Wénshū) – וֶנְשׁוּ), הבודהיסטווה של החוכמה. הר ווטאי שויך למנג'וסרי מזמנים קדומים. פאול ויליאמס כתב:

ווטאי היה ההר הראשון שזוהה כמקום משכנו של בודהיסטווה ולעיתים קרובות מתייחסים אליו כ"ראשון בין ארבעת ההרים הגדולים". ההר זוהה על בסיס פסקה ב"סוטרה אוואטמסאקה" (בסינית 華嚴經‏ (Húayán jīng) – חְווָאיֵן), המתארת את משכנם של בודהיסטוות רבים. בפרק זה נאמר שמנג'וסרי שוכן על "הר קר צלול" בצפון מזרח. פסקה זו היוותה מקור לזיהוי ההר ולמקור לשמו הנוסף "הר קר צלול" (סינית 清涼山‏ (Qīngliáng Shān) - צִ'ינְגְלְיָאנְג שָׁאן).

הבודהיסטים מאמינים שהבודהיסטווה מופיע לעיתים קרובות על ההר, כשהוא לובש צורה של עולי רגל פשוטים, נזירים, או לעיתים קרובות בדמות העננים בעלי חמשת הצבעים יוצאי הדופן. להר ווטאי יש גם קשר מתמשך לבודהיזם הטיבטי.[3]

על פי הכרוניקה "רשומות הר צִ'ינְגְלְיָאנְג" שאסף המלומד הבודהיסטי גֶ'נְצֶ'נְג (Zhencheng) היה מקדש דָאפֿוּלִינְגְגְ'יוֹ (Dafulingjiu – על שם פסגה הנשר בהודו שבה בודהה הטיף פעם, כיום מקדש שְׂייֵנְטונְג), המקדש הבודהיסטי הראשון שנבנה בהר ווטאי, הפעיל עד היום והוא גם המקדש הגדול ביותר בהר. המקדש הוקם בהוראת הקיסר מינג (汉明帝, שלט 75-28) משושלת האן המזרחית בשנת 68 בתקופה שבה הגיעו שני מלומדים בודהיסטים מהודו לסין בהזמנת הקיסר.

בתקופת השושלות הדרומיות והצפוניות החלה פריחה של הבודהיזם בהר ווטאי כשקיסרים באו להר לחלוק כבוד לבודהיסטווה, והחלה מסורת של עלייה לרגל להר. בתקופה זו נבנו כ-200 מקדשים ומנזרים, ונזירים ונזירות רבים הצטרפו למסדרים על ההר.

התקופות של שושלת סווי ושושלת טאנג היו תור הזהב של הבודהיזם הסיני. הקיסר ון (שלט 604-581) הורה לבנות מקדשים על כל אחת מחמש פסגות ההר, ובהם לשכן את פסל מנג'וסרי. בנו, הקיסר יאנג עלה להר בקיץ 615 על מנת להימלט מחום הקיץ ולהתפלל. מרבית הקיסרים משושלת טאנג, למעט הקיסר ווּדְזונְג (שלט 846-840) שהיה טאואיסט ורדף את הבודהיזם, היו מאמינים אדוקים בבודהיזם של הר ווטאי. תשעה קיסרים משושלת טאנג, החל בקיסר טָאיְדְזונְג (שלט 649-626) וכלה בקיסר דֶדְזונְג (שלט 805-779) חוקקו צווים בנושא ההר. בין הצווים: צו שבו הורה הקיסר לנתיניו להתייחס אל ההר כאל "מקור הסגולות של האבות המייסדים", צווים שהורו על בניית מקדשים וגיוס נזירים, צו שפטר את ההר ממסים, וצו שהעמיד את כל הנזירים והנזירות הבודהיסטים בסין תחת השגחתו ושלטונו של המלומד הראשי בהר. בשיאה של שושלת טאנג פעלו בהר 360 מקדשים.

בתקופת שושלת טאנג הפך ההר לבודהימנדה לאסכולות שונות של הבודהיזם הסיני, וכונה "הארץ האלוהית" ו"בירת" הבודהיזם הסיני. נזירים מהודו, נפאל, סרי לנקה, קוריאה ויפן עלו לרגל להר על מנת להעתיק כתבי קודש ולחוות הארה. התרבות שהתפתחה בהר: כתבים, מוזיקה, פסלים וארכיטקטורה התפשטה לארצות בדרום ובמזרח אסיה. שמעו של ההר יצא למרחקים והוא הפך למקום קדוש, שווה ערך להר הנשר (גרידדהראז פארוואט) בהודו.

הבודהיזם של הר ווטאי המשיך להתפתח במהלך שושלות סונג ויואן. צו של הקיסר טָאיְדְזונְג משושלת סונג (שלט 997-976) הורה על בניית מקדש טָאיְפִּינְגְשִׂינְגְגְווֹ, ועל בניית אולם בגובה קומתיים במקדש מנג'וסרי שבו הוצבו פסלי מנג'וסרי. מספר המקדשים בהר הצטמצם בתקופה זו ל-70. הבודהיזם הטיבטי הגיע להר בתקופת שושלת יואן. הקיסרים צֶ'נְגְדְזונְג (שלט 1307-1294) ויִינְגְדְזונְג (שלט 1323-1320) עלו לרגל להר לסגוד למנג'וסרי. במהלך שושלת יואן נבנו בהר 12 מקדשים. הר ווטאי היה המקום הקדוש היחיד בסין שבו היה דו קיום הרמוני בין הבודהיזם הטיבטי והסיני.

התקופות של שושלת מינג ושושלת צ'ינג היו תור זהב נוסף של הבודהיזם בהר. מספר המקדשים בהר גדל שוב והגיע בתקופת שושלת מינג לשיא חדש של 104 מקדשים. הקיסר יונגלה (שלט 1424-1402), קיסר מינג השלישי, שלח את המלומד הטיבטי קרמה למקדש שיינטונג שחודש לכבודו ואף בנה לכבודו סטופה. הקיסר ואן-לי משושלת מינג (שלט 1620-1573) הורה לבנות את הפגודה הלבנה הגדולה לכבוד אימו. בתקופתו נבנה מנזר סוקחוואטי בהר ווטאי שבו למדו במקביל בודהיזם סיני וטיבטי. הקיסרים הראשונים של שושלת צ'ינג העריכו מאוד את פולחן מנג'וסרי. החל בקיסר שונג'ה, הקיסר השלישי משושלת צ'ינג, השתמשו הקיסרים באסכולת הבודהיזם המכונה "אסכולת הכובעים הצהובים" על מנת להדק את הקשר בין מונגוליה לקיסרות. הקיסרים קאנגשי וצ'יינלונג עלו כמה פעמים להר. בשיא התקופה היו בהר 122 מקדשים ומנזרים: 25 של הבודהיזם הטיבטי ו-97 של הבודהיזם הסיני.

בשלהי תקופת שושלת צ'ינג ועד השנים הראשונות של הרפובליקה הסינית חלה הידרדרות הדרגתית בפולחן הבודהיזם בהר בשל חוסר הביטחון החברתי. מאז הקמת סין העממית ב-1949 נחקקו צווים וכללים שנועדו להגן על המורשת הדתית של ההר.

כמה ממבני העץ העתיקים ביותר בסין שרדו בהר ווטאי מתקופת שושלת טאנג (907-618). אלו כוללים את האולם הראשי של מקדש נָאנְצָ'אן (南禪寺‏, פין-יין Nánchán Sì) והאולם המזרחי של מקדש פֿוֹגוָאנְג (佛光寺‏, Foguang Sì) שנבנו בשנים 782 ו-857 בהתאמה. צוות של היסטוריונים שעסקו באדריכלות, שכלל את ליאנג סה-צ'נג (梁思成‏; 1972-1901), היסטוריון הסיני בולט של תחילת המאה ה-20, זיהה את גילם העתיק של המבנים בשנים 1938-1937. מאז נחקרו תוכניות המבנים על ידי סינולוגים ומומחים באדריכלות סינית מסורתית כדוגמת ננסי סטיינהרדט (Nancy Steinhardt). סטיינהרדט סיווגה מבנים אלו על פי סוגי האולמות כפי שהם מופיעים במדריך המבנים הסיני "יִינְגְדְזָאו פָאשְׁה" (營造法式).

ב-2008 התלוננו תושבים מקומיים שבמסגרת הכנת ההצעה של הממשל הסיני להכריז על הר ווטאי כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הם פונו בכוח מבתיהם ושוכנו רחוק ממקורות פרנסתם.[4]

ב-2009 הוכרז הפארק הלאומי הר ווטאי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ההר היה יעד תיירותי פופולרי ויעד לעלייה לרגל עוד קודם לכן. בשנת 2007, שנתיים לפני ההכרזה, ביקרו בהר מעל ל-3.3 מיליון תיירים.