הפארק הלאומי ציון

פיקטוגרפים בפארק

הארכאולוגים מחלקים את התקופה הארוכה של ההיסטוריה האנושית של אזור הפארק לשלוש תקופות תרבותיות: התקופה הארכאית, הפרוטו-היסטורית וההיסטורית. כל תקופה מאופיינת בהתאמות טכנולוגיות וחברתיות ייחודיות.

התקופה הארכאית

הנוכחות האנושית הראשונה באזור מתוארכת לפני 8,000 שנה, כאשר קבוצות של בני משפחה אחת נהגו להתיישב זמנית במקומות שבהם יכלו לצוד או ללקט צמחים וזרעים. לפני כ-2,000 שנה החלו חלק מהקבוצות לגדל תירס ויבולים אחרים, מה שהוביל לאורח חיים המתבסס יותר ויותר על יישובי קבע. מאוחר יותר באותה תקופה החלו קבוצות של ילידים לבנות כפרי קבע המכונים פואבלו. הארכאולוגים מכנים תקופה זו בשם התקופה הארכאית. מתקופה זו נמצאו ותוארכו סלים קלועים, רשתות חבלים וסנדלים מסיבי יוקה. הכלים הארכאיים כללו סכיני אבן שנוצרו בשבירה, מקדחות וראשי חניתות מאבן. ראשי החניתות היו מחוברים למוטות מעץ ושהושלכו תוך שימוש בכלי המכונה אטלאטל (atlatl).[1]

סביב שנת 300 לספירה התפתחו חלק מהקבוצות הארכאיות לענף מוקדם של אנסאזי נוודים למחצה המכונה "קולעי הסלים".[1] באתרים של קולעי הסלים יש סיסטים[א] מחופים בעשב או באבנים, ומגורים שחלקם חפור באדמה המכונים בתים חפורים. הם היו ציידים-לקטים שהשלימו את התזונה שלהם באמצעות חקלאות מוגבלת. צנוברים שנאספו מקומית היוו מקור חשוב למזון ומסחר.

התקופה הפרוטו-היסטורית

בני הפאיוט דרומיים נהגו להתגורר בבקתות קאון

הן האנסאזי של הווירג'ין (Virgin Anasazi) ובני פרימונט של הפארוון (Parowan Fremont) נעלמו מהתיעוד הארכאולוגי של דרום-מערב יוטה סביב שנת 1300.[1] ייתכן שבצורות ממושכות במאות ה-11 וה-12, שלוו מדי פעם בשיטפונות הרסניים, הפכו את החקלאות לבלתי אפשרית באזור צחיח זה.[1]

המסורת והעדויות הארכאולוגיות מעלות שמי שהחליף אותם היו קרובי משפחה של האנסאזי של הווירג'ין דוברי שפה נומית, כדוגמת הפאיוט הדרומיים והיוט. המהגרים החדשים נדדו על בסיס עונתי במעלה ובמורד העמקים בחיפוש אחר זרעי בר וחיות ציד. חלקם, בייחוד הפאיוט הדרומיים, שתלו תירס, חמניות ודלעת להשלמת תזונתם. קבוצות יושבי קבע אלו יצרו כלי חרס חומים ששימשו לאחסון ולבישול.[1]

חקר ארצות והתיישבות אירופאים

התקופה ההיסטורית מתחילה בשלהי המאה ה-18 כאשר משלחת בראשות המיסיונרים הפרנציסקנים הספרדים פרנסיסקו אטנסיו דומינגס וסילבסטרה ולס דה אסקלנטה סיירה בדרום יוטה. המשלחת עברה ליד מה שהוא כיום מרכז המבקרים של קניוני קולוב ב-13 באוקטובר 1776, ובכך היו למבקרים הראשונים ממוצא אירופאי שביקרו באזור. ב-1825 חקר הסוחר וצייד הפרוות ג'דדיה סמית חלק מהאזורים שבמורד הזרם כאשר הועסק על ידי חברת הפרוות האמריקאית.

ב-1847 היו איכרים מורמונים מאזור סולט לייק סיטי לאנשים הראשונים ממוצא אירופאי שהתיישבו באזור הנהר וירג'ין. ב-1851 יושבו האזורים של פארוון וסידר סיטי על ידי מורמונים שהשתמשו באזור קניוני קולוב לכריתת עצים לבניה ולמרעה לבקר, כבשים וסוסים. הם חיפשו מרבצים של מינרלים והיטו את מי הקולוב להשקיית יבולים בעמק שמתחתיו. המתנחלים המורמונים קראו לאזור "קולוב", שבספרות של המורמונים הוא מקום שמימי קרוב למשכן האל.

חווה בפתח קניון ציון (סביב 1910)

בהגיע 1858 התרחבו ההתיישבויות כ-50 קילומטרים דרומה אל חלקו התחתון של הנהר וירג'ין. באותה שנה הוביל מורה דרך בן הפאיוט הדרומיים מיסיונר ומתורגמן מורמוני צעיר בשם נפי ג'ונסון (Nephi Johnson) אל החלק העליון של הנהר וירג'ין ולקניון ציון. ג'ונסון כתב דו"ח אוהד על הפוטנציאל החקלאי של אגן הווירג'ין העליון, וחזר מאוחר יותר באותה שנה על מנת לייסד את העיירה וירג'ין. ב-1861 או ב-1862 ערך ג'וזף בלאק (Joseph Black) מסע מתיש לקניון ציון והתרשם מאוד מיופיו.

אייסק בהונין (Isaac Behunin) התיישב בקרקעית קניון ציון ב-1863 וגידל תירס, טבק ועצי פירות. משפחת בהונין התגוררה בקניון ציון סמוך לאכסניית זאיון (Zion Lodge) של ימינו במהלך הקיץ, ובחורף עברה לספרינגדייל. בהונין הוא שקרא למקום ציון (Zion), כשהוא מתייחס לשם ציון המוזכר בתנ"ך. שתי משפחות נוספות התיישבו בקניון ציון במהלך השנים הבאות, כשהן מביאות עימן בקר וחיות משק. קרקעית הקניון המשיכה להיות מעובדת עד שהמקום הפך למונומנט לאומי ב-1909.

משלחת פאוול של שנת 1869 נכנסה לאזור לאחר מסעה הראשון דרך הגרנד קניון. ג'ון וסלי פאוול ביקר בקניון ציון ב-1872 וכינה אותו "מוקונטוויפ" (Mukuntuweap), משום שחשב שזהו שם המקום בשפת הפאיוט.[2] הצלמים ממשלחת פאוול, ג'ון הילרס (John K. Hillers) וג'יימס פנימור (James Fennemore) ביקרו לראשונה בקניון ציון ובאזור רמת קולוב באביב 1872. הילרס שב באפריל 1873 על מנת להוסיף עוד תצלומים ל"סדרת הנהר וירג'ין" של תצלומים וסטריאוגרפים.[3] הילרס תיאר איך שכשך במי הקניון במשך ארבעה ימים וכמעט קפא למוות במהלך הצילומים.[3]

ב-1896 שיפר חקלאי מקומי בשם ג'ון וינדר (John Winder), שביל שסללו במקור הילידים אל קניון אקו, שהפך אחר-כך לשביל הגדה המזרחית (East Rim Trail).[4] היזם דייוויד פלניגן (David Flanigan) השתמש בשביל זה ב-1900 על מנת לבנות רכבל שהוריד גזעי עצים שנכרתו בהר קייבל (Cable Mountain) לקניון ציון. עד 1906 הורדו באופן זה יותר מ-470 מטרים מעוקבים של עץ.[4]

הגנה ותיירות

קניון ציון, ציור של פרדריק דלנבאו (Frederick S. Dellenbaugh) מ-1903

ציורים של הקניון פרי מכחולו של פרדריק דלנבאו (Frederick S. Dellenbaugh) הוצגו בתערוכת רכישת לואיזיאנה (Louisiana Purchase Exposition), יריד עולמי שנערך בסנט לואיס ב-1904, ושנה אחר כך הופיע מאמר אוהד בכתב העת "Scribner's Magazine". המאמר והציורים, יחד עם דוחות, תצלומים וציורים קודמים הובילו להכרזה של נשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט ב-31 ביולי 1909 על יצירת "המונומנט הלאומי מוקונטוויפ" (Mukuntuweap National Monument). ב-1917 ביקר בקניון הוראס אולברייט (Horace M. Albright), המנכ"ל בפועל של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית שזה עתה הוקם, והציע לשנות את שמו מהשם מוקונטוויפ, שהיה בלתי פופולרי בקרב התושבים המקומיים, לציון, השם שבו השתמשו בני הקהילה המורמונית המקומית.[2] לטענת ההיסטוריון האל רותמן (Hal Rothman): "שינוי השם נבע מדעה קדומה שכיחה באותה תקופה. רבים האמינו ששמות ספרדיים ואינדיאניים ירתיעו מבקרים, שלא היו מסוגלים לבטא את שם המקום, מלטרוח להגיע אליו. השם החדש, ציון, משך תשומת לב רבה יותר לקהלים האתנוצנטריים".[5] הקונגרס של ארצות הברית הוסיף עוד שטחי קרקע בחוק שהקים את הפארק הלאומי ציון ב-19 בנובמבר 1919, ושנחתם על ידי הנשיא וודרו וילסון.[6] ב-22 בינואר 1937 הוקם באזור קניוני קולוב מונומנט לאומי חדש בשם "המונומנט הלאומי ציון", שם זהה לשם בו היה קרוי הפארק בעבר. המונומנט החדש צורף לשטח הפארק ב-11 ביולי 1956.[7]

מספר המבקרים באזור לפני שהפך לפארק לאומי היה נמוך בשל מיקומו המרוחק, המחסור במקומות לינה, והיעדר כבישים אמיתיים בדרום יוטה. דרכי עגלות עתיקות שודרגו לראשונה לכבישים המתאימים לכלי רכב ממונעים החל ב-1910, והכביש לתוך קניון ציון נסלל ב-1917 והוביל עד לאתר הגרוטו (Grotto), מרחק קצר מנקודת הסיום של הכביש הנוכחי המוביל למקדש סינאוואווה.[1]

פוסטר של הפארק הלאומי ציון מ-1938

מכוניות של מבקרים היו יכולות להגיע לקניון ציון בקיץ 1917. באותה שנה הוקם בקניון ציון מקום לינה לתיירים באוהלים בשם מחנה ויילי (Wylie Camp).[1] חברת הפארקים של יוטה (Utah Parks Company), חברת בת של חברת הרכבות יוניון פסיפיק, רכשה את מחנה ויילי ב-1923 והציעה סיור למשך 10 ימים ברכבת ובאוטובוס לפארק הלאומי ציון, הפארק הלאומי ברייס קניון הסמוך, רמת קאיבאב והגדה הצפונית של הגרנד קניון. מכלול המבנים של אכסניית ציון (Zion Lodge) הוקם ב-1925 באתר של מחנה האוהלים ויילי. האדריכל גילברט סטנלי אנדרווד (Gilbert Stanley Underwood) תכנן את האכסניה בסגנון כפרי, כאשר חברת הפארקים של יוטה מימנה את הבנייה.[1]

תשתיות ושיפורים

העבודה על כביש ציון-הר כרמל החלה בשנת 1927 על מנת לאפשר גישה אמינה בין ספרינגדייל לבין הצד המזרחי של הפארק. הכביש נפתח בשנת 1930 וכמות המבקרים בפארק גדלה מאוד. תוואי הנוף המפורסם ביותר של הכביש הוא מנהרת ציון-הר כרמל שאורכה 1.8 קילומטרים, ולאורכה נחצבו שישה חלונות גדולים בצוק אבן החול המסיבי. כביש ציון-הר כרמל פתוח כל השנה. גישה לכלי רכב גדולים במיוחד דורשת אישור מיוחד, ומוגבלת לשעות היום, משום שעל מנת לאפשר מעבר של כלי רכב רחבים במיוחד דרך המנהרה היא חייבת להיות חד-סיטרית.

הכביש הוארך עד למקדש סינאוואווה, והשביל נבנה משם לאורך כקילומטר וחצי עד האזור המכונה "המצר" (Narrows). שביל אנג'ל לנדינג (Angel's Landing Trail) נסלל ב-1926,[8] ושני גשרים תלויים נבנו מעל הנהר וירג'ין.[9] שבילים אחרים נסללו על ידי חיל השימור האזרחי במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20.[10]

היסטוריה מאוחרת יותר

"מזבח הקורבן" (במרכז), הכינוי ניתן בגלל העורקים האדומים בגוון דם

הפארק הלאומי ציון הופיע במספר גדול של סרטים, כולל הסרטים האילמים: "כרכרת דדווד" (The Deadwood Coach) מ-1924, "הכיוון אריזונה" (Arizona Bound) מ-1927, ו"נבדה" (Nevada) מ-1927; והסרטים המדברים "חוטר" (Ramrod) מ-1947 וקיד וקסידי מ-1969.[11]

ב-12 באפריל 1995 גרמו גשמי זעף למפולת אדמה שחסמה את הנהר וירג'ין בקניון ציון.[12] למשך כשעתיים הנהר פילס את דרכו החוצה כשהוא סוחף חלק מכביש היציאה היחיד מהקניון ולכד 450 מבקרים ועובדים באכסניית ציון. כביש זמני ברוחב מסלול אחד נסלל תוך 24 שעות על מנת לאפשר את פינוי האכסניה. כביש יציב יותר, אם כי זמני, הושלם ב-25 במאי 1995, במטרה לאפשר למבקרי הקיץ גישה לקניון. כביש זה הוחלף בכביש קבוע במהלך המחצית הראשונה של 1996.[12]

"הכביש הנופי קניון ציון" (Zion Canyon Scenic Drive) מאפשר גישה לעומק הקניון. פקקי תנועה שנוצרו בקניון הצר הוכרו בשנות ה-90 של המאה ה-20 כבעיה מרכזית ומשנת 2000 הכביש סגור לרכב פרטי ממרץ עד שלהי נובמבר, והתנועה בכביש מתנהלת על ידי אוטובוסים ללא תשלום המונעים בגז.[13] המערכת המקורית שנועדה להתמודד עם שני מיליון מבקרים בשנה מתקשה להתמודד עם הכמות הנוכחית של מעל ל-4 מיליון מבקרים, ותוכנית להרחבה ולחישמול האוטובוסים טרם נשאו פרי.[14]

כביש קניוני קולוב בן ה-8 קילומטרים נסלל על מנת לאפשר גישה לקטע קניוני קולוב של הפארק.[15] כביש זה נסגר לעיתים קרובות בחורף.

במרץ 2009 חתם הנשיא ברק אובמה על חוק (Omnibus Public Land Management Act of 2009), שהגדיר והרחיב את ההגנה על אדמות הפארק כאזור טבע בראשיתי ציון (Zion Wilderness) בן 503 קילומטרים רבועים.

בספטמבר 2015 נלכדה קבוצה של שבעה מטיילים בשיטפון בקניון קיהול (Keyhole Canyon), קניון חריץ בפארק. בשיטפון הבזק נספו כל שבעת חברי הקבוצה, ששרידיהם אותרו לאחר חיפוש שארך כמה ימים.[16]

^ 1 2 3 4 5 6 7 8 People ^ 1 2 How Mukuntuweap National Monument Became One of the Nation's Most Popular Parks ^ 1 2 Stoffer, Phil (ed.). Virgin River Canyons: Historic 3D Photographs of Powell Survey in the Zion National Park Area. Washington, D.C: United States Geological Survey. אורכב מ-המקור ב-1 ביוני 2008 – via web.archive.org. {{cite book}}: (עזרה) ^ 1 2 A Guide to the Trails: Zion National Park. Springdale, Utah: Zion Natural History Association. p. 10. אורכב מ-המקור ב-17 בספטמבר 2008. {{cite book}}: (עזרה) ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Rothman ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Statute ^ Mukuntuweap National Monument and Zion National Monument ^ Angels Landing Zion National Park Hiking ^ ZION: HUMAN HISTORY ^ Civilian Conservation Corps ^ Maddrey, Joseph (2016). The Quick, the Dead and the Revived: The Many Lives of the Western Film, McFarland. Page 178. ISBN 9781476625492 ^ 1 2 Mentz, Kevin M.; Worrell, Eric; Zanetell, F. Dave (1997). "Park Project Is a Paragon of Partnership". Public Roads. Federal Highway Administration, United States Department of Transportation. 60 (4). אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2009. {{cite journal}}: (עזרה) ^ Shuttle System ^ This is the history of the Zion shuttle and why it was remarkable for national parks. Today it’s overburdened. ^ Kona, Srividya. "Zion National Park, Utah". Travel. Texas Tech University. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה) ^ Mims, Bob (17 בספטמבר 2015). "7 dead in Zion National Park flash flood". CNN.com. אורכב מ-המקור ב-6 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)

שגיאת ציטוט: נראה כי בדף קיימות תבניות "ביאור" אך לא תבנית "ביאורים" להצגתן.