הפארק הלאומי טלמפאז'ה (בספרדית: Parque Nacional Talampaya) משתרע על פני 2,150 קמ"ר בפרובינציית לה ריוחה שבמערב ארגנטינה. הוא הוכרז כפארק לאומי ב־1975 כדי להגן על האתרים הפליאונטולוגיים והארכאולוגיים המצויים בשטחו. בשנת 2000 הוכרז הפארק, יחד עם איסצ'יגואלסטו הסמוך, כאתר מורשת עולמית. מקור שם הפארק בשפת הקקאן, ופירושו "הנהר היבש של המיש" (המיש הוא מין עץ הנפוץ במדבר).

הפארק נחשב לאחד האתרים הגאולוגיים החשובים בעולם, שכן הוא מספק עדויות לתהליכים שהתרחשו במהלך 250 מיליון השנים האחרונות. עיקר הסלעים בשטח הפארק הם סלעים אדמדמים מסוג אבני חול. תהליכי שחיקה ובליה יצרו בסלעים צורות שונות ומשונות, שזכו גם לכינויים שונים כגון אל טבלרו דה אחדרס ("לוח השחמט"), לה קתדרל ("הקתדרלה") ואל פראילה ("הנזיר"). הפארק ידוע גם בשל המאובנים הרבים שנמצאו בשטחו. המאובן הקדום ביותר מתוארך ללפני 250 מיליון שנים. כן נמצאו מאובני צבים בני 210 מיליון שנים, מאובני דינוזאורים ומאובני זוחלים קדומים המשויכים לסינאפסידה.

האזור בו שוכן טלמפאז'ה הוא מדברי וצחיח, וכמות המשקעים השנתית נמוכה, בין 150 ל־170 מ"מ בשנה. משרע הטמפרטורות קיצוני: בימי הקיץ הן עשויות להגיע ל־50°C ובלילות החורף לרדת ל־9°C-. הצמחייה האופיינית לאזור מעטה, ומבוססת בעיקר על שיחים נטולי עלווה וקקטוסים. בערוצי הנחלים נמצאים גם צמחים ירוקים יותר. עם בעלי החיים הנפוצים בפארק נמנים שועלים ארגנטינאים אפורים וקריאמאים שחורי רגל. בעלי חיים נוספים בפארק כוללים עופות דורסים כקונדור האנדים, עקב שחור חזה ובז נודד, וכן ויסקאצ'ות, גואנקואים, ארמדיליים (לרבות ארמדילי חולד) וננדואים.

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על נוכחות אנושית באזור בין השנים 120 ו־1180. לפי ההערכות, מזג האוויר באותה תקופה היה נוח יותר, ואפשר מגורי בני אדם. ברחבי הפארק נמצאו ציורי סלע הכוללים צורות גאומטריות וכן בעלי חיים כננדואים וחתוליים. אחד האתרים הידועים מכונה "לוס פיסארונס" ("לוח המודעות"), ובו פטרוגליף באורך 15 מ'. בנוסף לציורים נמצאו בשטחי הפארק שרידי בתים וכלי חרס ואבן.