הפארק הלאומי קקדו (באנגלית: Kakadu National Park) הוא פארק לאומי השוכן באזור נהרות האליגטור שבטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, במרחק 171 קילומטרים מזרחית לדרווין. שטחו של הפארק הוא 19,804 קמ"ר, אורכו מצפון לדרום הוא 200 קילומטרים, ורוחבו ממזרח למערב מגיע ל־100 קילומטרים.

המאפיינים הטבעיים הבולטים של הפארק הם בארבעת נהרותיו - נהר האליגטור המזרחי שמשמש בחלקו כגבולו המזרחי, נהר האליגטור הדרומי במרכזו שהוא הנהר העיקרי שבו, ונהרות האליגטור המערבי וויילדמן במערב הפארק. הפארק מחולק לחמישה אזורים גאוגרפיים: מישורי הצפה וקרקעות לחות, ארץ האבן, אזורי השפלה, מפרצים ומישורי בוץ הנוצרים בהשפעת גאות ושפל, הגבעות והאגנים הדרומיים.

הפארק מגוון מבחינה הביולוגית ואקולוגי, ובסך הכל נסקרו בו מעל ל־280 מינים של עופות, 60 מינים של יונקים, 50 מינים של דגים המתקיימים במים מתוקים, 10,000 מינים של חרקים ו־1,600 מינים של צמחים.

האבוריג'ינים מאכלסים את הפארק מזה כ־40,000 שנים, והוא ידוע באתרי התרבות האבוריג'יניים הרבים שברחביו. עד כה תועדו בפארק למעלה מ־5,000 אתרים אמנותיים המתא...הצג את ההמשך

הפארק הלאומי קקדו (באנגלית: Kakadu National Park) הוא פארק לאומי השוכן באזור נהרות האליגטור שבטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, במרחק 171 קילומטרים מזרחית לדרווין. שטחו של הפארק הוא 19,804 קמ"ר, אורכו מצפון לדרום הוא 200 קילומטרים, ורוחבו ממזרח למערב מגיע ל־100 קילומטרים.

המאפיינים הטבעיים הבולטים של הפארק הם בארבעת נהרותיו - נהר האליגטור המזרחי שמשמש בחלקו כגבולו המזרחי, נהר האליגטור הדרומי במרכזו שהוא הנהר העיקרי שבו, ונהרות האליגטור המערבי וויילדמן במערב הפארק. הפארק מחולק לחמישה אזורים גאוגרפיים: מישורי הצפה וקרקעות לחות, ארץ האבן, אזורי השפלה, מפרצים ומישורי בוץ הנוצרים בהשפעת גאות ושפל, הגבעות והאגנים הדרומיים.

הפארק מגוון מבחינה הביולוגית ואקולוגי, ובסך הכל נסקרו בו מעל ל־280 מינים של עופות, 60 מינים של יונקים, 50 מינים של דגים המתקיימים במים מתוקים, 10,000 מינים של חרקים ו־1,600 מינים של צמחים.

האבוריג'ינים מאכלסים את הפארק מזה כ־40,000 שנים, והוא ידוע באתרי התרבות האבוריג'יניים הרבים שברחביו. עד כה תועדו בפארק למעלה מ־5,000 אתרים אמנותיים המתארים את התרבות האבוריג'ינית לאורך אלפי שנים, ואלה מספקים מידע על אורחות חייהם של האבוריג'ינים באזור. השם קקדו נגזר משיבוש לשוני של המילה "גאגודג'ו" (Gagudju) שהוא שמה של השפה האבוריג'ינית המדוברת בחלק הצפוני של הפארק. שם זה מוכר כיום לסוג תוכי נפוץ באזור.

הערכים התרבותיים והטבעיים של הפארק הוכרו מבחינה בינלאומית כאשר הפארק זכה ב־1981 למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, ושטח ההכרזה הורחב לראשונה ב־1987 ושוב ב־1992, עת הקיפה זו את כל שטח הפארק.

הגעת החוקרים  ציור הסלע "אוביר"

הסינים, המלאים והפורטוגזים טוענים להיותם החוקרים הלא־אבוריג'ינים שהיו הראשונים להגיע לחוף הצפוני של אוסטרליה. אולם, התיעוד ההיסטורי הקדום ביותר הוא דווקא מההולנדים. יאן קארסטן חצה את מפרץ קרפנטאריה ב־1623, והגיע לאזור גרוט איילנדט. אבל טסמן הוא החוקר הבא שהותיר אחריו תיאורים של האזור, לאחר שביקר בו ב־1644. טסמן היה הראשון שתיעד מגע בין האירופאים לבין האבוריג'ינים. מת'יו פלינדרס ערך סקר של מפרץ קרפנטאריה ב־1802 ו־1803.

פיליפ פארקר קינג, נווט אנגלי, שהה באזור מפרץ קרפנטאריה בין 1818 ל־1822. בתקופה זו הוא העניק לשלושה נהרות את השם נהרות האליגטור בגלל מספר התנינאים הגבוה שגדלו באזור, לאחר שבילבל בינם לבין אליגטורים.

לודוויג לייכהרדט היה החוקר האירופי הראשון שביקר באזור קקדו עצמו, וב־1845 הוא ערך מסע בין חוף מורטון בקווינסלנד לפורט אסינגטון בטריטוריה הצפונית. לייכהרדט הלך בעקבות ג'ים ג'ים קריק במורד המדרון של מישור ארנהם, ומשם המשיך לאזור אליגטור דרום לפני שחצה את אליגטור המזרחי ונסע צפונה. הסבר נוסף לשמו של הפארק הוא שלייכהרדט השתמש בצורה המדוברת של השם הגרמני לקקדואיים, אם כי דעה זו לא זוכה לתמיכה רחבה בקרב ההיסטוריונים הילידים.

ג'ון מקדואל סטיוארט נסע לאורך הגבול הדרום־מערבי של הפארק ב־1862, אך לא הצליח להבחין בתושבי המקום.

הזרים הראשונים שקיימו מגע עם האבוריג'ינים בצפון אוסטרליה היו המאקאסארים מהארכיפלג האינדונזי. המאקאסארים שטו לצפון אוסטרליה בכל עונת גשמים בסירות שנקראו פראוס, ככל הנראה החל משלהי המאה ה־17. מטרתם העיקרית הייתה ככל הנראה להשיג מלפפון ים, שריונות צבים, פנינים וחפצים יקרים נוספים שלא היו מצויים בשפע בביתם. האבוריג'ינים היו מעורבים בקצירת ועיבוד מלפפוני הים, ובאיסוף וסחר של החפצים האחרים. אין עדויות לכך שהמאקאסארים שהו בחוף של קקדו, אך ישנן עדויות לכך שהם קיימו קשרי תרבות עם האבוריג'ינים שבאזור. בין החפצים שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בפארק ניתן למנות את שברי הזכוכית והמתכת שככל הנראה הגיעו מהמאקאסארים באופן ישיר, או באמצעות מסחר עקיף עם תושבי חצי האי קובורג.

הבריטים ניסו להקים מספר התיישבויות על החוף הצפוני של אוסטרליה בתחילת המאה ה־19: פורט דאנדאס באי מלוויל ב־1824, פורט וולינגטון בחוף ראפלס ב־1829, והתיישבות ויקטוריה (פורט אסינגטון) בחצי האי קובורג ב־1838. הבריטים היו נחושים להשתלט על החוף הצפוני של אוסטרליה לפני הצרפתים או ההולנדים, שהקימו קולוניות באיים הצפוניים לחוף. כל ההתיישבויות הבריטיות ננטשו בתקופה מאוחרת יותר כתוצאה ממגוון סיבות, כגון מחסור במים או במזון טרי, מחלות ובידוד. קשה להעריך את השפעתן של ההתיישבויות הללו על האבוריג'ינים המקומיים, כמו גם את מערכת היחסים שהתפתחה בינם לבין הבריטים. החשיפה למחלות חדשות הייתה סכנה חמורה עבור האבוריג'ינים. בדומה למה שהתרחש בחלקים אחרים של אוסטרליה, האוכלוסייה האבוריג'ינית המקומית ספגה נזקים כבדים כתוצאה מהמחלות והבעיות שהן גרמו.

ציידי תאואים  עדר תאואים באזורי הקרקע הלחים

התפראות של תאואים מים השפיעו רבות על אזור קקדו. בשנות ה־80 של המאה ה־19 מספר התאואים ששוחררו מהיישובים המוקדמים גדל עד כדי כך שהסחר בעור ובקרניים שלהם היה מעשי מבחינה כלכלית. התעשייה החלה להתפתח באזור נהר אדלייד, בקרבת דרווין, ומשם עברה לאזורי נהר מארי ונהרות האליגטור.

רוב הציד של התאואים ושימור העור שלהם נעשה בתקופה היבשה של השנה, בין יוני לספטמבר, כאשר התאואים התאספו מסביב לבילבונגים שנותרו. במהלך העונה הלחה הציד נפסק כיוון שהאדמה הייתה יותר מדי בוצית מכדי לאפשר את המרדף אחרי התאואים, והעורות שנלקחו היו נרקבים. תעשיית ציד התאואים הייתה לגורם העסקה חשוב עבור האבוריג'ינים בחודשי העונה היבשה.

מיסיונרים

גם המיסיונרים השפיעו רבות על האבוריג'ינים שבאזור נהר האליגטור, שרבים מתוכם חיו ולמדו במיסיונים בצעירותם. באזור הוקמו שני מיסיונים בתחילת המאה ה־20. מיסיון קאפאלגה הוקם ליד נהר אליגטור הדרומי ב־1899, אך פעל רק במשך ארבע שנים. מיסיון אואנפלי החל לפעול ב־1925 במחלבה, לאחר שאגודת כנסיית המיסיון האנגלי קיבלה את הצעתה של מנהלת הטריטוריה הצפונית לטפל באזור. מיסיון זה היה פעיל במשך חמישים שנים.

עוצמת ההשפעה של המיסיונים על האבוריג'ינים היא נושא השנוי במחלוקת. מספר חוקרים ואנתרופולוגים טוענים שהמיסיונרים, מתוך מטרה "לתרבת ולמסד" את האבוריג'ינים, הכריחו אותם לנטוש את סגנון חייהם, שפתם, דתם והטקסים שלהם, ולמעשה כמעט את כל מסגרת החיים שלהם. לעומת זאת, יש הטוענים כי למרות הביקורת על השיטות שהופעלו כדי להשיג את המטרה הזאת, המיסיונרים כן דאגו לרווחתם של האבוריג'ינים בזמן שהחברה האוסטרלית לא דאגה להם.

פסטורליזם  תנין הים מכרה אורניום בפארק

תעשיית רעיית הצאן החלה להתפתח בהדרגה באזור טופ אנד. אזורי המרעה בקקדו ננטשו בהדרגה החל מ־1889, כיוון שהתברר כי אזורי המרעה בנהר ויקטוריה ורמות ברקלי טובים יותר. רוב החלק הדרומי של קקדו, הכולל את רוב גודפאלה וגימבאט, הושכר באמצע שנות ה־70 של המאה ה־19 לשלושה אנשים. החוזים הועברו הלאה, וכולם לא הצליחו לעמוד בהם מסיבות שונות. בשנת 1987 השטחים נרכשו על ידי המדינה וסופחו לשטח הפארק.

יזמים סינים הפעילו מנסרה באזור מחנה נורלנגי, ככל הנראה לפני מלחמת העולם הראשונה, על מנת לעבד את עצי האורן שבאזור. לאחר מלחמת העולם השנייה התפתחו מספר יוזמות כגון ירי ולכידת כלבי דינגו, ירי בבראמבי (סוסי פרא המשוטטים באופן חופשי באוסטרליה), ירי בתנינאים, תיירות ויערנות.

במחנה נורלנגי הוקמה מנסרה נוספת בשנות ה־50, והיא פעלה עד להתכלותם של משאבי האורן. המחנה הפך למחנה ספארי עבור התיירים ב־1958. זמן קצר לאחר מכן הוקם מחנה דומה בפטרונגה ובפארק מירלה. התיירים הוטסו לאזור לצורך ציד תנינאים ודיג ספורטיבי.

ציידי התנינאים נעזרו פעמים רבות באבוריג'ינים. באמצעות חיקוי הקול המופק כתוצאה מחבטת זנבו של הקנגורו בקרקע, הציידים האבוריג'יניים יכלו לפתות את התנינאים כך שיהיה יותר קל לצוד אותם. באמצעות שימוש ברפסודות מללויקה, הציידים היו מאתרים את התנועה של התנינאים הפצועים ולוקחים את הגוויות לצורך פשיטת העור שלהן, שנמכר לצורך הכנת מוצרים שונים. מעורבותם של האבוריג'ינים בציד המסחרי פחתה לאחר שפותחו שיטות לירי לילי. תניני ג'ונסטון (מין בסוג תנין הגדלים במים מתוקים) נהנים מהגנה חוקתית מאז 1964, ותניני הים מאז 1971.

כרייה

גילוי המינרלים הראשונים בטופ אנד היה קשור לבניית קו הטלגרף היבשתי בין 1870 ל־1872, בין פיין קריק לנהר אדלייד. בעקבות זאת התרחשו מספר סבבי כרייה.

בעקבות בנייתה של מסילת הרכבת האוסטרלית הצפונית היה אפשרי לבנות יותר אתרי כרייה, ומקומות כגון בורונדי ופיין קריק הפכו ליישובי קבע. המכרות והיישובים החדשים משכו אבוריג'ינים רבים מקקדו. לא ידוע על אבוריג'יני כלשהו שעבד במכרות, אך הם הושפעו במידה רבה מחשיפתם לאלכוהול ותרופות אחרות.

בשנות ה־20 החלה להתפתח תעשיית כריית זהב קטנה באזור אימארלקבה וגבעת מאנדוגי, ובשנות ה־30 היא התפתחה באזור מולין (שבעבר נקרא מכרה יוריקה וצפון הרקולס). במכרות הועסקו מעט אבוריג'ינים מקומיים. בשנת 1953 התגלו מרבצי אורניום לאורך העמק שבו שוכן מוצא נהר אליגטור הדרומי. בעשור שלאחר מכן הוקמו 13 מכרות קטנים אך עשירים, ובשיא פריחתם ב־1957 הועסקו בהם כ־150 עובדים. האבוריג'ינים מעולם לא הועסקו במכרות הללו.

Photographies by:
Nigel Malone - CC BY-SA 1.0
No machine-readable author provided. Mbz1 assumed (based on copyright claims). - CC BY-SA 3.0
Statistics: Position
6345
Statistics: Rank
12126

הוספת תגובה חדשה

Esta pregunta es para comprobar si usted es un visitante humano y prevenir envíos de spam automatizado.

אבטחה
872139564Click/tap this sequence: 5719

Google street view

Videos

Where can you sleep near הפארק הלאומי קקדו ?

Booking.com
489.205 visits in total, 9.196 Points of interest, 404 יעדים, 31 visits today.