המנזר הוקם בשנת 1314 במקום בו שכן מבנה דתי צנוע שנבנה בסגנון ביזנטי במאה ה-10. דזורדזור הגיע לשיאו במאה ה-14. המקום חרב בתחילת המאה ה-16, כאשר השאה הספווי עבאס הגדול הורה על גירוש הארמנים למרכז איראן, ורק קפלה בודדת שרדה ממנו.

עם הקמתו של סכר על נהר מאקו בסמוך למנזר, העניקה הכנסייה האפוסטולית הארמנית את הסכמתה להעברת המבנה, ובשנים 1987–1988 הוא הוזז על ידי ממשלת איראן בכ-600 מטר ממיקומו המקורי. בהזדמנות זו חודש המבנה ושופץ, ואבנים שהיו מפוזרות סביבו באתר הקודם הושמו במקומן. בשנת 2008 העניק ארגון אונסק"ו למנזר מעמד של אתר מורשת עולמית, ביחד עם שני מנזרים ארמנים נוספים בצפון-מערב איראן.

קפלת אם האלוהים (סורפ אסטוואצאצין) היא המבנה היחיד שנותר מהמנזר, והיא מתוארכת לתקופה שבין המאה ה-9 למאה ה-14. צורת הקפלה כשל צלב, היא עשויה מאבן גיר, ותקרתה בנויה בצורת קמרון חבית. היא נושאת כיפה הנחה על מבנה בצורת גליל שלו 16 צלעות. בגליל קבועים חלונות המאפשרים חדירת אור אל חלל המבנה.