החפירות ארכלוגיות חשפו עדויות מעטות לנוכחות אנושית באזור, בדמות משענות למושבי אבן מהתקופה הפרהיסטורית. מתקופת האבן החדשה ולאחריה נמצאו אבנים מעובדות וכלי אבן, אולם גם ממצאים אלה מועטים. נראה כי בני הקוניאגי (Coniagui) והבסארי (Bassari) היו הראשונים שהתיישבו באזור, ואחריהם היגרו אליו אוכלוסיות אחרות, דוגמת המלינקה (Malinke), הסרקולה (Sarakole), הפולה (Fula) והמנדינגו (Mandingo). נדודי הפולה והמנדינגו מהמאות ה--11 עד ה-13, הם המוקדמים ביותר שזכו לממצאים בשטח, ואילו המקור האירופי הכתוב הראשון לתולדות האזור הוא מהמאה ה-16. מקור זה נכתב בידי פורטוגזים אשר התקדמו מחופי מערב אפריקה לכיוון מאלי שבפנים היבשת. מקורות מאוחרים יותר המשיכו ותיעדו את גלי ההגירה והפלישות שפקדו את חבל הבסארי עד המאה ה-20. לדוגמה, שבט בדיק הוא תוצר של עירוב בין שבטי הבסארי והמנדינגו לאחר המאה ה-13, ובניו נדחקו לאזור מחיה קטן בבנדפאסי, כתוצאה מפלישת עמים שונים מכיוון גינאה ומאלי. דוגמה אחרת היא זו של בני פולה המוסלמים, אשר המשיכו והיגרו לאזור עד המאה ה-19. במאה זו הם התפשטו ברחבי חבל הבסארי על חשבונם של העמים האחרים, תוך שימוש באלימות ואגב כריתת בריתות עם המתיישבים האירופים. רק באמצע המאה ה-20 הפכו יחסי האוכלוסיות השונות לרגועים.